משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו


הלכות סנהדרין פרק כו

א  כל המקלל דיין מדייני ישראל--עובר בלא תעשה, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז).  וכן אם קילל הנשיא--אחד ראש הסנהדרין הגדולה, או המלך--עובר בלא תעשה, שנאמר "ונשיא בעמך, לא תאור" (שם).

ב  ולא דיין ונשיא בלבד, אלא כל המקלל אחד מישראל--לוקה, שנאמר "לא תקלל חירש" (ויקרא יט,יד).  ולמה נאמר "חירש":  שאפילו זה שאינו שומע, ולא נצטער בקללה זו--לוקה על קללתו.  וייראה לי שהמקלל את הקטן, לוקה--הרי הוא כחירש.  [ב] המקלל את המת, פטור.

ג  הואיל ומקלל כל אדם מישראל חייב, למה ייחד לאו לדיין ולאו לנשיא--לחייבו שתיים.  נמצאת למד, שהמקלל אחד מישראל--בין איש בין אישה, בין גדול בין קטן--לוקה אחת.  ואם קילל דיין, לוקה שתיים; ואם קילל נשיא, לוקה שלוש.  ובן נשיא שקילל אביו, חייב משום ארבעה שמות--שלושה של כל אדם, ואחת משום האב.

ד  [ג] המקלל עצמו--לוקה כמי שקילל אחרים, שנאמר "הישמר לך ושמור נפשך" (דברים ד,ט).  ואחד המקלל עצמו, או חברו, או דיין, או נשיא--אינו לוקה עד שיקלל בשם מן השמות, כגון יה או שדיי ואלוהים וכיוצא בהן, או בכינוי מן הכינויין, כגון חנון וקנא וכיוצא בהן.  והואיל והוא חייב, אם קילל בכל הכינויין--כך אם קילל בכל לשון, חייב:  שהשמות שקוראין בהן הגויים להקדוש ברוך הוא, הרי הן ככל הכינויין.  וארור, בו שבועה, ובו קללה, ובו נידוי.

ה  [ד] אינו לוקה עד שיתרו בו בפני עדים, כשאר כל חייבי לאוין.  אבל אם לא הייתה שם התראה, או שקילל בלא שם ולא כינוי כגון ארור פלוני, או שהייתה הקללה באה מכלל הדברים כגון שאמר אל יהי פלוני ברוך לה', או אל יברכהו ה', וכיוצא בדברים אלו--אינו לוקה.

ו  [ה] אף על פי שאינו לוקה--אם חירף תלמיד חכמים, מנדין אותו.  ואם רצו הדיינין להכותו מכת מרדות, מכין; ועונשין אותו כפי מה שיראו, שהרי ביזה את הזקן.  ואם חירף עם הארץ--עונשין הדיינין בדבר כפי מה שהשעה צריכה לו, לפי המחרף ולפי זה שמתחרף.

ז  [ו] אף על פי שיש לדיין או לנשיא למחול על כבודו, אינו יכול למחול על קללתו.  וכן שאר העם--אף על פי שמחל על קללתו--מכין את המקלל, שכבר חטא ונתחייב.

ח  אבל מי שנתחייב נידוי מפני שהפקיר בבית דין, ורצו בית דין למחול על כבודן, ולא נידוהו--הרשות בידם:  והוא שלא יהיה בדבר, הפסד בכבוד הבורא--כגון שהיו העם מבעטין בדיני תורה, ובדיינין; הואיל ופקרו העם בדבר, צריכין לחזק ולענוש כפי מה שייראה להם.

ט  [ז] כל הדן בדיני גויים, ובערכאות שלהם--אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל--הרי זה רשע, וכאילו חירף והרים יד בתורת משה רבנו:  שנאמר "ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם" (שמות כא,א)--לפניהם ולא לפני גויים, לפניהם ולא לפני הדיוטות.

י  הייתה יד הגויים תקיפה, ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדיני ישראל--יתבענו לדיני ישראל תחילה:  אם לא רצה לבוא--נוטל רשות מבית דין, ומציל בדיני גויים מיד בעל דינו.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו


יש לך שאלה או הערה?