משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו


הלכות סנהדרין פרק יח

א  אלו הן הלוקין:  כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו כרת, ואין בו מיתת בית דין--כגון אוכל חלב, ודם, וחמץ בפסח; וכן כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו מיתה בידי שמיים--כגון אוכל טבל, וכוהן טמא שאכל תרומה טהורה; וכן כל העובר על לאו שיש בו מעשה--כגון אוכל בשר בחלב, או לובש שעטנז.  אבל לאו שאין בו מעשה--כגון הולך רכיל, ונוקם, ונוטר, ונושא שמע שוא--אינו לוקה.

ב  כל לאו שאין בו מעשה, אין לוקין עליו--חוץ מנשבע, וממיר, ומקלל את חברו בשם.  וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין--כגון "לא תנאף" (שמות כ,יב; דברים ה,טז), "לא תעשה מלאכה ביום השבת" (ראה שמות לא,יד-טו)--אין לוקין עליו.  וכל לאו שניתן לתשלומין--כגון "לא תגזול" (ויקרא יט,יג), "לא תגנוב" (שמות כ,יב; דברים ה,טז; וראה ויקרא יט,יא)--אין לוקין עליו.

ג  וכל לאו שניתק לעשה--כגון "לא תיקח האם, על הבנים" (דברים כב,ו), "לא תכלה פאת שדך" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב)--אין לוקין עליו, אלא אם כן לא קיים עשה שבה.  וכל לאו שבכללות, אין לוקין עליו.  ושאר כל לאוין שבתורה, לוקין עליהן.

ד  [ג] איזה הוא לאו שבכללות:  זה לאו אחד שכולל עניינים הרבה, כגון "לא תאכלו, על הדם" (ויקרא יט,כו).  וכן אם נאמר לא תעשה דבר פלוני ופלוני ופלוני--הואיל ולא ייחד לאו לכל אחד ואחד מהן, אין לוקין על כל אחד ואחד, אלא אם כן חילק אותן בלאוין אחרים, או נאמר מפי השמועה שנחלקו.

ה  כיצד:  כגון זה שנאמר "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל" (שמות יב,ט)--אינו לוקה על הנא ועל המבושל שתיים, אלא אחד; ובחדש הוא אומר "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו" (ויקרא כג,יד), וחייב על שלושתן שלוש מלקייות.  מפי השמועה למדו, שזה לחלק וזה אינו לחלק.

ו  הרי נאמר "לא יימצא בך, מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף" (דברים יח,י):  אף על פי שכלל כל העניינים האלו בלאו אחד, הרי חילק אותן בלאוין אחרים ואמר "לא תנחשו, ולא תעוננו" (ויקרא יט,כו)--מלמד שכל אחד מהן בלאו בפני עצמו.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  [ד] מי שלקה בבית דין על איסור כרת, ולקה פעם שנייה על אותו כרת עצמו--כגון שאכל חלב ולקה עליו, ואכל חלב פעם שנייה ולקה עליו--אם אכל פעם שלישית, אין מלקין אותו:  אלא מכניסין אותו לכיפה, והוא מקום צר כפי קומתו ואינו יכול לשכב בו, ונותנין לו לחם צר ומים לחץ, עד שיצרו מעיו ויחלה; ואחר כך מאכילין אותו שעורים, עד שכרסו נבקעת.

ח  [ה] מי שעבר על איסור כרת או מיתת בית דין, והתרו בו, והרכין בראשו, או שתק ולא קיבל עליו ההתראה--אין הורגין אותו כמו שביארנו, ואין מלקין אותו.  חזר ועשה כן, והתרו בו והרכין בראשו או שתק כך--אין ממיתין אותו, ואין מלקין אותו.

ט  חזר פעם שלישית ועבר, והתרו בו--אף על פי שהרכין בראשו, או שתק--כונסין אותו לכיפה, עד שימות.  וכל אלו שלא קיבלו עליהן ההתראה--מכין אותן מכת מרדות, הואיל וחטאו מכל מקום:  אפילו על איסור של דברי סופרים, מכין אותן מכת מרדות.

י  [ו] הגונב כלי שרת מן המקדש, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית--אין בית דין נזקקין להן, אלא הקנאין פוגעין בהן; וכל ההורגן, זכה.

יא  וכן כוהן ששימש בטומאה, לא היו אחיו הכוהנים מביאין אותו לבית דין; אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה, ומוציאין את מוחו בגזרין.

יב  גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין, ולא מלקין את האדם, בהודית פיו, אלא על פי שני עדים.  וזה שהרג יהושוע עכן ודויד לגר עמלקי, בהודית פיהם--הוראת שעה הייתה, או דין מלכות היה.

יג  אבל הסנהדרין--אין ממיתין ולא מלקין, המודה בעבירה, שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש המחכים למוות:  שהן תמיד תוקעין החרבות בבטנם, ומשליכין עצמן מעל הגגות; כך זה יבוא ויאמר דבר שלא עשה, כדי שייהרג.  וכללו של דבר, גזירת מלך היא.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו


יש לך שאלה או הערה?