תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עובדיה - הכול
פרק
א
א חזון, עבדיה: כה-אמר אדני יהוה לאדום, שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח--קומו ונקומה עליה, למלחמה. ב הנה קטן נתתיך, בגוים: בזוי אתה, מאד. ג זדון לבך השיאך, שכני בחגוי-סלע מרום שבתו; אמר בלבו, מי יורדני ארץ. ד אם-תגביה כנשר, ואם-בין כוכבים שים קנך--משם אורידך, נאם-יהוה. ה אם-גנבים באו-לך, אם-שודדי לילה--איך נדמיתה, הלוא יגנבו דים; אם-בצרים באו לך, הלוא ישאירו עללות. ו איך נחפשו עשו, נבעו מצפניו. ז עד-הגבול שלחוך, כל אנשי בריתך--השיאוך יכלו לך, אנשי שלמך; לחמך, ישימו מזור תחתיך--אין תבונה, בו. ח הלוא ביום ההוא, נאם-יהוה, והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשו. ט וחתו גבוריך, תימן, למען יכרת-איש מהר עשו, מקטל. י מחמס אחיך יעקב, תכסך בושה; ונכרת, לעולם. יא ביום עמדך מנגד, ביום שבות זרים חילו; ונכרים באו שערו, ועל-ירושלם ידו גורל--גם-אתה, כאחד מהם. יב ואל-תרא ביום-אחיך, ביום נכרו, ואל-תשמח לבני-יהודה, ביום אבדם; ואל-תגדל פיך, ביום צרה. יג אל-תבוא בשער-עמי ביום אידם, אל-תרא גם-אתה ברעתו ביום אידו; ואל-תשלחנה בחילו, ביום אידו. יד ואל-תעמד, על-הפרק, להכרית, את-פליטיו; ואל-תסגר שרידיו, ביום צרה. טו כי-קרוב יום-יהוה, על-כל-הגוים: כאשר עשית יעשה לך, גמלך ישוב בראשך. טז כי, כאשר שתיתם על-הר קדשי, ישתו כל-הגוים, תמיד; ושתו ולעו, והיו כלוא היו. יז ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קדש; וירשו בית יעקב, את מורשיהם. יח והיה בית-יעקב אש ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם, ואכלום; ולא-יהיה שריד לבית עשו, כי יהוה דבר. יט וירשו הנגב את-הר עשו, והשפלה את-פלשתים, וירשו את-שדה אפרים, ואת שדה שמרון; ובנימן, את-הגלעד. כ וגלת החל-הזה לבני ישראל אשר-כנענים, עד-צרפת, וגלת ירושלם, אשר בספרד--ירשו, את ערי הנגב. כא ועלו מושעים בהר ציון, לשפט את-הר עשו; והיתה ליהוה, המלוכה. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עובדיה - הכול
פרק
א