תנ"ך -
קוהלת - הכול פרק ח
האזנה לפרק זה
א מִי, כְּהֶחָכָם, וּמִי יוֹדֵעַ, פֵּשֶׁר דָּבָר; חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא. ב אֲנִי, פִּי־מֶלֶךְ שְׁמֹר, וְעַל, דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים. ג אַל־תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ, אַל־תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע: כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, יַעֲשֶׂה. ד בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ, שִׁלְטוֹן; וּמִי יֹאמַר־לוֹ, מַה־תַּעֲשֶׂה. ה שׁוֹמֵר מִצְוָה, לֹא יֵדַע דָּבָר רָע; וְעֵת וּמִשְׁפָּט, יֵדַע לֵב חָכָם. ו כִּי לְכָל־חֵפֶץ, יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט: כִּי־רָעַת הָאָדָם, רַבָּה עָלָיו. ז כִּי־אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ, מַה־שֶּׁיִּהְיֶה: כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה, מִי יַגִּיד לוֹ. ח אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה; וְלֹא־יְמַלֵּט רֶשַׁע, אֶת־בְּעָלָיו. ט אֶת־כָּל־זֶה רָאִיתִי, וְנָתוֹן אֶת־לִבִּי, לְכָל־מַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֵת, אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם--לְרַע לוֹ. י וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ, וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר, אֲשֶׁר כֵּן־עָשׂוּ; גַּם־זֶה, הָבֶל. יא אֲשֶׁר אֵין־נַעֲשָׂה פִתְגָם, מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה; עַל־כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי־הָאָדָם, בָּהֶם--לַעֲשׂוֹת רָע. יב אֲשֶׁר חֹטֶא, עֹשֶׂה רָע מְאַת--וּמַאֲרִיךְ לוֹ: כִּי, גַּם־יוֹדֵעַ אָנִי, אֲשֶׁר יִהְיֶה־טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו. יג וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע, וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל--אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא, מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים. יד יֶשׁ־הֶבֶל, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים: אָמַרְתִּי, שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל. טו וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי, אֶת־הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין־טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם־לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ; וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ, יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים--תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. טז כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־לִבִּי, לָדַעַת חָכְמָה, וְלִרְאוֹת אֶת־הָעִנְיָן, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ: כִּי גַם בַּיּוֹם, וּבַלַּיְלָה--שֵׁנָה, בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה. יז וְרָאִיתִי, אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ, בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא; וְגַם אִם־יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת, לֹא יוּכַל לִמְצֹא.