תנ"ך -
שופטים - הכול פרק יג
האזנה לפרק זה
א וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים, אַרְבָּעִים שָׁנָה. {פ}
ב וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה.
ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ־יְהוָה, אֶל־הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה־נָא אַתְּ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן.
ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל־תֹּאכְלִי, כָּל־טָמֵא.
ה כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא־יַעֲלֶה עַל־רֹאשׁוֹ--כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן־הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.
ו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה, וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר, אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד; וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי־מִזֶּה הוּא, וְאֶת־שְׁמוֹ לֹא־הִגִּיד לִי.
ז וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן; וְעַתָּה אַל־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל־תֹּאכְלִי כָּל־טֻמְאָה--כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן־הַבֶּטֶן עַד־יוֹם מוֹתוֹ. {פ}
ח וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל־יְהוָה, וַיֹּאמַר: בִּי אֲדוֹנָי--אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא־נָא עוֹד אֵלֵינוּ, וְיוֹרֵנוּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד.
ט וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים, בְּקוֹל מָנוֹחַ; וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל־הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ, אֵין עִמָּהּ.
י וַתְּמַהֵר, הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ; וַתֹּאמֶר אֵלָיו--הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ, אֲשֶׁר־בָּא בַיּוֹם אֵלָי.
יא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ, אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ; וַיָּבֹא, אֶל־הָאִישׁ, וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ אֶל־הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר אָנִי.
יב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ, עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ: מַה־יִּהְיֶה מִשְׁפַּט־הַנַּעַר, וּמַעֲשֵׂהוּ.
יג וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל־מָנוֹחַ: מִכֹּל אֲשֶׁר־אָמַרְתִּי אֶל־הָאִשָּׁה, תִּשָּׁמֵר.
יד מִכֹּל אֲשֶׁר־יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ, וְכָל־טֻמְאָה, אַל־תֹּאכַל: כֹּל אֲשֶׁר־צִוִּיתִיהָ, תִּשְׁמֹר. {ס}
טו וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ, אֶל־מַלְאַךְ יְהוָה: נַעְצְרָה־נָּא אוֹתָךְ, וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים.
טז וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל־מָנוֹחַ, אִם־תַּעְצְרֵנִי לֹא־אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, וְאִם־תַּעֲשֶׂה עֹלָה, לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה: כִּי לֹא־יָדַע מָנוֹחַ, כִּי־מַלְאַךְ יְהוָה הוּא.
יז וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל־מַלְאַךְ יְהוָה, מִי שְׁמֶךָ: כִּי־יָבֹא דבריך דְבָרְךָ, וְכִבַּדְנוּךָ.
יח וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי--וְהוּא־פֶלִאי. {פ}
יט וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת־גְּדִי הָעִזִּים, וְאֶת־הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל־הַצּוּר, לַיהוָה; וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים.
כ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ־יְהוָה, בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ; וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם אָרְצָה.
כא וְלֹא־יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה, לְהֵרָאֹה אֶל־מָנוֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּוֹ; אָז יָדַע מָנוֹחַ, כִּי־מַלְאַךְ יְהוָה הוּא.
כב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל־אִשְׁתּוֹ, מוֹת נָמוּת: כִּי אֱלֹהִים, רָאִינוּ.
כג וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא־לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ, אֶת־כָּל־אֵלֶּה; וְכָעֵת, לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת.
כד וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה.
כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה־דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל. {פ}