תנ"ך - בראשית - הכול פרק ד  
האזנה לפרק זה


בראשית פרק ד

א וְהָאָדָם, יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת־יְהוָה.  ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל; וַיְהִי־הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.  ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל־הֶבֶל וְאֶל־מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל־קַיִן וְאֶל־מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל־קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  ז הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל־בּוֹ.  ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל־הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.  ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה.  יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־פִּיהָ, לָקַחַת אֶת־דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.  יב כִּי תַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה, לֹא־תֹסֵף תֵּת־כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ.  יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל־יְהוָה:  גָּדוֹל עֲוֺנִי, מִנְּשֹׂא.  יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל־מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי.  טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת־אֹתוֹ כָּל־מֹצְאוֹ.  טז וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ־נוֹד, קִדְמַת־עֵדֶן.  יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת־אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.  יח וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת־עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת־מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת־מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת־לָמֶךְ.  יט וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים:  שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.  כ וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת־יָבָל:  הוּא הָיָה--אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.  כא וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל:  הוּא הָיָה--אֲבִי, כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב.  כב וְצִלָּה גַם־הִוא, יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן, נַעֲמָה.  כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:  כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.  כד כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם־קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.  כה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת־אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת:  כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.  כו וּלְשֵׁת גַּם־הוּא יֻלַּד־בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה.  {ס}


תנ"ך - בראשית - הכול פרק ד