תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חגיי - הכול
פרק
א
ב
א בשביעי, בעשרים ואחד לחודש--היה, דבר-יהוה, ביד-חגיי הנביא, לאמור. ב אמור-נא, אל-זרובבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושוע בן-יהוצדק, הכוהן הגדול--ואל-שארית העם, לאמור. ג מי בכם, הנשאר, אשר ראה את-הבית הזה, בכבודו הראשון; ומה אתם רואים אותו, עתה--הלוא כמוהו כאין, בעיניכם. ד ועתה חזק זרובבל נאום-יהוה וחזק יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול וחזק כל-עם הארץ, נאום-יהוה--ועשו: כי-אני איתכם, נאום יהוה צבאות. ה את-הדבר אשר-כרתי איתכם, בצאתכם ממצריים, ורוחי, עומדת בתוככם--אל-תיראו. {ס}
ו כי כה אמר יהוה צבאות, עוד אחת מעט היא; ואני, מרעיש את-השמיים ואת-הארץ, ואת-הים, ואת-החרבה. ז והרעשתי, את-כל-הגויים, ובאו, חמדת כל-הגויים; ומילאתי את-הבית הזה, כבוד--אמר, יהוה צבאות. ח לי הכסף, ולי הזהב--נאום, יהוה צבאות. ט גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן-הראשון--אמר, יהוה צבאות; ובמקום הזה אתן שלום, נאום יהוה צבאות. {פ}
י בעשרים וארבעה לתשיעי, בשנת שתיים לדריווש--היה, דבר-יהוה, אל-חגיי הנביא, לאמור. יא כה אמר, יהוה צבאות: שאל-נא את-הכוהנים תורה, לאמור. יב הן יישא-איש בשר-קודש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל-הלחם ואל-הנזיד ואל-היין ואל-שמן ואל-כל-מאכל--היקדש; ויענו הכוהנים ויאמרו, לא. יג ויאמר חגיי, אם-ייגע טמא-נפש בכל-אלה היטמא; ויענו הכוהנים ויאמרו, יטמא. יד ויען חגיי ויאמר, כן העם-הזה וכן-הגוי הזה לפניי נאום-יהוה, וכן, כל-מעשה ידיהם; ואשר יקריבו שם, טמא הוא. טו ועתה שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מטרם שום-אבן אל-אבן, בהיכל יהוה. טז מהיותם בא אל-ערימת עשרים, והייתה עשרה; בא אל-היקב, לחשוף חמישים פורה, והייתה, עשרים. יז הכיתי אתכם בשידפון וביירקון, ובברד--את, כל-מעשה ידיכם; ואין-אתכם אליי, נאום-יהוה. יח שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן-היום אשר-יוסד היכל-יהוה--שימו לבבכם. יט העוד הזרע, במגורה, ועד-הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית, לא נשא--מן-היום הזה, אברך. {ס}
כ ויהי דבר-יהוה שנית אל-חגיי, בעשרים וארבעה לחודש לאמור. כא אמור, אל-זרובבל פחת-יהודה לאמור: אני מרעיש, את-השמיים ואת-הארץ. כב והפכתי, כיסא ממלכות, והשמדתי, חוזק ממלכות הגויים; והפכתי מרכבה, ורוכביה, וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו. כג ביום ההוא נאום-יהוה צבאות אקחך זרובבל בן-שאלתיאל עבדי, נאום-יהוה, ושמתיך, כחותם: כי-בך בחרתי, נאום יהוה צבאות. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חגיי - הכול
פרק
א
ב