תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
נחום - הכול
פרק
א
ב
ג
א הנה על־ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום--חוגי יהודה חגייך, שלמי נדרייך: כי לא יוסיף עוד לעבור־בך בלייעל, כולו נכרת. ב עלה מפיץ על־פנייך, נצור מצורה; צפה־דרך חזק מותניים, אמץ כוח מאוד. ג כי שב יהוה את־גאון יעקוב, כגאון ישראל: כי בקקום בוקקים, וזמוריהם שיחתו. ד מגן גיבוריהו מאודם, אנשי־חיל מתולעים, באש־פלדות הרכב, ביום הכינו; והברושים, הורעלו. ה בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחובות: מראיהן, כלפידים--כברקים, ירוצצו. ו יזכור, אדיריו--ייכשלו, בהליכתם; ימהרו, חומתה, והוכן, הסוכך. ז שערי הנהרות, נפתחו; וההיכל, נמוג. ח והוצב, גולתה הועלתה; ואמהותיה, מנהגות כקול יונים, מתופפות, על־לבביהן. ט ונינווה כבריכת־מים, מימי היא; והמה נסים, עמדו עמודו ואין מפנה. י בוזו כסף, בוזו זהב; ואין קצה, לתכונה--כבוד, מכול כלי חמדה. יא בוקה ומבוקה, ומבולקה; ולב נמס ופיק ברכיים, וחלחלה בכל־מותניים, ופני כולם, קיבצו פארור. יב איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפירים--אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד. יג אריה טורף בדי גורותיו, ומחנק ללבאותיו; וימלא־טרף חוריו, ומעונותיו טריפה. יד הנני אלייך, נאום יהוה צבאות, והבערתי בעשן רכבה, וכפירייך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא־יישמע עוד קול מלאככה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
נחום - הכול
פרק
א
ב
ג