משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות אבל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א ההספד, כבוד המת הוא; לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר המקוננים והמקוננות, וסופדין אותו. ואם ציווה אל תספדוהו, אין סופדין אותו. אבל אם ציווה שלא ייקבר--אין שומעין לו, שהקבורה מצוה: שנאמר "כי קבור תקברנו" (דברים כא,כג).
ב כל המתעצל בהספדו של חכם, אינו מאריך ימים. וכל המתעצל בהספד אדם כשר, ראוי לקוברו בחייו; וכל המוריד דמעות על אדם כשר, הרי שכרו על כך שמור אצל הקדוש ברוך הוא.
ג אין מניחין ספר תורה על מיטתו של חכם, ואין משנין אותו ממיטה למיטה, ואין מוציאין מיטתו אלא דרך פתחים, לא שישלשלו אותה דרך גג. ובשאר העם, מותר לעשות.
ד אין פוחתין משבעה מעמדות, ושבעה מושבות למת; ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה, ואין עושין אלא בקרובים. ואין עושין אלא ביום ראשון, ובבית הקברות, ובמקום שנהגו.
ה כיצד עושין במקום שנהגו: מעמידין שאר הקרובים ובני משפחה שאינן בני אבל, ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן; ואחר כך אומרין שבו יקרים שבו, ואומרין לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין; ואחר כך אומרין עמדו יקרים עמודו, ואומרין כשהן עומדין. וחוזר ואומר כך, שבעה פעמים.
ו [ה] כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו, כך עושין לנשים; ומספידין את הנשים כאנשים, בכל מקום. אבל אין מניחין מיטת האישה ברחוב לעולם, שזה גנאי לאישה; אלא סמוך למיתתה, קבורתה.
ז [ו] המלקט עצמות--אין אומרין עליהם קינים ונהי, ולא ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים. אבל אומרין עליהן דברי שבח להקדוש ברוך הוא, ודברי כיבושין. [ז] המפנה ארונו של מת ממקום למקום--אם שדרו של מת קיימת--עומדין עליו בשורה, ואומרין עליו ברכת אבילים ותנחומי אבילים, ומספידין אותו, אף על פי שהעבירוהו לאחר שנים עשר חודש.
ח ואם אין שדרו קיימת--אין מספידין אותו, ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרין עליו לא ברכת אבילים ולא תנחומי אבילים. ואלו הן ברכת אבילים, דברים שאומרין בבית האביל; תנחומי אבילים, שאומרים בשורה.
ט [ח] המלקט עצמות אביו ואימו--הרי זה מתאבל עליהם, כל היום כולו; ולערב אין מתאבל, אפילו צרורין לו בסדינו. ואין אומרין עליהם קינות.
י [ט] אין מספידין את הקטנים. ובן כמה שנים יהיה ראוי להספד--בני עניים או בני זקנים, בני חמש; ובני עשירים, בני שש: אחד זכרים ואחד נקבות.
יא [י] תינוק שמת--כל שלושים יום--יוצא בחיק, ונקבר באישה אחת ובשני אנשים; אבל לא באיש אחד ובשתי נשים, מפני הייחוד. ואין עומדין עליו בשורה; ואין אומרין עליו ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים. בן שלושים יום גמורין--יוצא בגלוסקמה קטנה הניטלת באגפיים, ועומדין עליו בשורה; ואומרין עליו ברכת אבילים, ותנחומי אבילים. בן שנים עשר חודש, יוצא במיטה.
יב [יא] כל היוצא במיטה, רבים מצהיבין עליו; וכל שאינו יוצא במיטה, אין הרבים מצהיבין עליו. וכל הניכר לרבים, רבים מתעסקין בו; וכל שאינו ניכר לרבים, אין הרבים חייבין להתעסק בו. ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המיטה, יוצאות לפני המיטה; לאחר המיטה, יוצאות לאחר המיטה.
יג [יב] העבדים והשפחות--אין מספידין אותן, ואין עומדין עליהם בשורה; ואין אומרין עליהם ברכת אבילים, ולא תנחומי אבילים, אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו וחמורו שמת, המקום ימלא חסרונך.
משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות אבל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד