משנה תורה - ספר שופטים - הלכות אבל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות אבל פרק י

א  השבת עולה למניין אבילות.  ואין אבילות בשבת אלא בדברים שבצנעה, כגון עטיפת הראש, ותשמיש המיטה, ורחיצה בחמין.  אבל דברים שבגלוי, אינו נוהג בהן אבילות, אלא לובש מנעליו, וזוקף את המיטה, ונותן שלום לכל אדם.  ואם יש לו בגד--מחליף, ולא ילבוש בגד קרוע בשבת, אפילו על אביו ועל אימו; ואם אין לו להחליף, מחזיר את הקרע לאחוריו.

ב  מאימתיי זוקפין את המיטות בערב שבת, מן המנחה ולמעלה; ואף על פי כן, לא יישב עליה עד שתחשך.  ואף על פי שלא נשתייר לו אלא יום אחד, חוזר וכופה אותה במוצאי שבת.

ג  הרגלים, וכן ראש השנה ויום הכיפורים--אין דבר מדברי אבילות נוהג בהן.  וכל הקובר את מתו, אפילו שעה אחת קודם הרגל, או קודם ראש השנה ויום הכיפורים--בטלה ממנו גזירת שבעה.

ד  נמצא מונה לאחר ראש השנה ויום הכיפורים, שלושה ועשרים יום.  ולאחר הפסח, מונה שישה עשר יום:  שהרי בטלה ממנו גזירת שבעה, ושבעת ימי החג--הרי ארבעה עשר.  וכן אם קבר קודם עצרת, מונה אחריה שישה עשר יום--אף על פי שהיא יום אחד, הרי היא רגל ועולה לשבעת ימים.

ה  [ד] קבר את מתו קודם חג הסוכות, מונה אחר החג תשעה ימים בלבד:  שהרי שמיני רגל בפני עצמו; ונמצא יום טוב הראשון מפסיק שבעה, ושבעת ימי החג, ושמיני של חג רגל אחד--הרי אחד ועשרים יום.

ו  [ה] הקובר את מתו שבעת ימים קודם רגל מן הרגלים, או קודם ראש השנה ויום הכיפורים--בטלה ממנו גזירת שלושים.  ומותר לספר ולכבס בערב יום טוב או בערב יום הכיפורים, שמקצת היום ככולו; ואינו מונה לאחריהם כלום.

ז  ואם על אביו ועל אימו הוא מתאבל--אפילו מתו קודם הרגל בשלושים יום--אינו מגלח עד שישלח פרע, או עד שיגערו בו חבריו; ואין הרגלים מפסיקין דבר זה.

ח  [ו] חל שישי שלו בערב הרגל, ואין צריך לומר חמישי או שלישי--אינו מגלח, ולא בטלה ממנו אלא גזירת שבעה בלבד.  ואינו מותר לרחוץ ולסוך, ולא לעשות מלאכה, עד שייכנס יום טוב; ויום טוב מפסיק שאר השבעה.  ולאחר יום טוב, משלים שלושים מיום המיתה, ואסור בהן בכל החמישה דברים.

ט  [ז] חל שביעי שלו להיות בערב הרגל, והרי הוא שבת--בטלה ממנו גזירת שלושים, ומותר לגלח בתוך המועד:  שהרי אנוס היה, ואי אפשר לו לגלח בשבת.  וכן מגלח אחר עצרת, או אחר ראש השנה ויום הכיפורים, שהרי בטלה גזירת שלושים.

י  מי שחל שביעי שלו להיות בערב הרגל, ולא גילח--אף על פי שאסור לגלח במועד, מותר לגלח לאחר המועד:  שהרי בטלה גזירת שלושים, ויש לו לגלח בכל עת שירצה.

יא  [ח] הקובר את מתו בתוך הרגל--לא חלה עליו אבילות כלל, ואינו נוהג אבילות ברגל; אלא לאחר הרגל מתחיל למנות שבעה, ונוהג בהן כל דברי אבילות, ומונה שלושים מיום הקבורה, ונוהג בשאר השלושים בכל גזירת שלושים.

יב  [ט] המקומות שעושין שני ימים טובים, מונה השבעה מיום טוב שני האחרון:  אף על פי שאין נוהג בו אבילות, הואיל ומדבריהם הוא, עולה לו מן המניין, ומונה מאחריו שישה ימים בלבד; ומונה שלושים יום מיום הקבורה, כמו שביארנו.

יג  [י] הקובר את מתו ביום טוב שני שהוא יום טוב האחרון, או ביום טוב שני של עצרת--נוהג בו אבילות:  הואיל ויום טוב שני מדבריהם, ואבילות יום ראשון מן התורה--יידחה עשה של דבריהם, מפני עשה של תורה.  אבל אם קבר ביום טוב שני של ראש השנה--אינו נוהג בו אבילות, ששניהן כיום אחד ארוך הן מהטעם שביארנו בהלכות קידוש החודש.

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות אבל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד