משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות עדות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
א עשרה מיני פסלנות הם; כל מי שנמצא בו אחד מהן, הרי הוא פסול לעדות. ואלו הן--הנשים, והעבדים, והקטנים, והשוטים, והחירשים, והסומים, והרשעים, והבזויין, והקרובין, והנוגעין בעדותן; הרי אלו עשרה.
ב נשים פסולות לעדות מן התורה, שנאמר "על פי שניים עדים" (דברים יז,ו)--לשון זכר, לא לשון נקבה. [ג] וכן הטומטום והאנדרוגינוס פסולין, מפני שהן ספק אישה. וכל מי שהוא ספק כשר, ספק פסול--הרי הוא פסול: שאין העד בא אלא להוציא ממון על פיו, או לחייב על פיו; ואין מוציאין ממון מספק ואין עונשין מספק, דין תורה.
ג [ד] העבדים פסולין לעדות, דין תורה: שנאמר בעדים "ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו" (דברים יט,יט), מכלל שאחיו כמוהו--מה אחיו בן ברית, אף העד בן ברית. קל וחומר לגויים: אם עבדים שהן במקצת מצוות פסולין--הגויים, לא כל שכן.
ד [ה] מי שחצייו עבד וחצייו בן חורין, פסול. [ו] וכל מי שנשתחרר, והרי הוא מחוסר גט שיחרור--פסול: עד שיגיע הגט לידו ויטבול, וייעשה מכלל בני ברית; ואחר כך יעיד.
ה [ז] הקטנים פסולין לעדות מן התורה: שנאמר בעדים "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב, לפני ה'" (דברים יט,יז)--"אנשים", לא קטנים. אפילו היה הקטן נבון וחכם--הרי הוא פסול, עד שיביא שתי שערות אחר שלוש עשרה שנה גמורות. ואם הגיע לעשרים שנה ולא הביא שתי שערות, ונולד בו סימן מסימני סריס--הרי זה סריס, ויעיד. ואם לא נולד בו--לא יעיד עד רוב שנותיו, כמו שביארנו בהלכות אישות.
ו [ח] קטן שהגיע לכלל שנותיו, שנראו בו סימני בגרות מלמעלה--אינו צריך. ואם לאו--אין מקבלין עדותו, עד שייבדק. ובן שלוש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות, ואינו יודע בטיב משא ומתן--אין עדותו עדות בקרקעות, מפני שאינו מדקדק בדברים: שהרי אינו יודע. אבל בעדות מיטלטלין--מקבלין עדותו, הואיל והוא גדול.
ז [ט] השוטה פסול לעדות מן התורה, לפי שאינו בן מצוות. ולא שוטה שהוא מהלך ערום, ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד; אלא כל מי שנטרפה דעתו, ונמצאת דעתו משובשת תמיד אפילו בדבר מן הדברים--אף על פי שהוא מדבר ושואל כעניין בשאר דברים--הרי זה פסול, ובכלל השוטים ייחשב.
ח הנכפה--בעת כפייתו, פסול; ובעת שהוא בריא, כשר; ואחד הנכפה מזמן לזמן, או הנכפה תמיד בלא עת קבוע: והוא, שלא תהיה דעתו משובשת תמיד--שהרי יש שם נכפים שגם בעת בריאתם, דעתן מיטרפת עליהם. וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה.
ט [י] הפתיים ביותר שאינן מכירין דברים הסותרין זה את זה, ולא יבינו ענייני הדבר כדרך שמבינין שאר עם הארץ, וכן המבוהלין והנחפזין בדעתם, והמשתגעים בדעתן ביותר--הרי כל אלו בכלל השוטים. ודבר זה, לפי מה שיראה הדיין, שאי אפשר לכוון הדעות בכתב.
י [יא] החירש כשוטה, שאין דעתו נכונה, ואינו בן מצוות. ואחד חירש שמדבר ואינו שומע, או ששומע ואינו מדבר--אף על פי שראייתו ראייה מעולה, ודעתו נכונה--צריך להעיד בבית דין בפיו, או שיהיה ראוי להעיד בפיו, ויהיה ראוי לשמוע דברי הדיינין, והאיום שמאיימין עליו.
יא וכן אם נשתתק--אף על פי שנבדק כדרך שבודקין לגיטין, ונמצאת עדותו מכוונת, והעיד בפנינו בכתב ידו--אינה עדות כלל: חוץ מעדות אישה, לפי שבעגונה הקלו.
יב הסומין--אף על פי שמכירין הקול, וידעו האנשים--הרי אלו פסולין מן התורה: שנאמר "והוא עד, או ראה" (ויקרא ה,א)--מי שהוא ראוי לראות, הוא שמעיד. והסומה באחת מעיניו, כשר להעיד.
משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות עדות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב