משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הלכות טוען ונטען פרק יג

א  ואלו שאין מעמידין הקרקע בידן, אף על פי שאכלוה שלוש שנים--האומנין, והאריסין, והאפטרופין, והשותפין, והאיש בנכסי אשתו, והאישה בנכסי בעלה, ובן בנכסי אביו, והאב בנכסי הבן:  שכל אחד מאלו, אין מקפידין זה על זה; לפיכך אין אכילתן ראיה, אף על פי שלא מיחו בהן הבעלים, אלא תחזור הקרקע לבעלים שהביאו ראיה שזאת הארץ ידועה להן, ויישבעו היסת שלא מכרו ולא נתנו כמו שביארנו.

ב  וכן ראשי גלייות של אותו הזמן, והגזלן, והגוי--אין אכילתן ראיה, מפני שהן בעלי זרוע.  וכן חירש שוטה וקטן--אין אכילתן ראיה, מפני שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידן; אלא תחזור לבעלים.  וכן המחזיק בנכסיהן, אין אכילתן ראיה.

ג  כיצד אין מעמידין את הקרקע בידן:  ראובן שאכל שדה שמעון שני חזקה, והוא טוען שהיא לקוחה בידו, והביא שמעון עדים שהיא ידועה לו, וכן הביא עדים שראובן ידוע שהוא שותפו בה או אריסו או אפטרופו, ומפני זה לא מיחה--תחזור השדה לשמעון, ויישבע היסת שלא מכר ולא נתן.  והוא הדין לשארן.  אבל אם לא הביא שמעון ראיה שראובן היה שותף או אריס, אלא ראובן הודה מעצמו ואמר כן היה שותפי ומכר לי--הואיל ואכל שני חזקה, ויכול לומר לא היה שותפי מעולם--הרי זה נאמן, כשאר כל אדם.

ד  האומנין כיצד:  כגון שהיו בונין בה או מתקנין אותה, שנים רבות.  ירדו מאומנותן--אם אכלו אותה שלוש שנים מאחר שירדו מאומנותן, יש להן חזקה.

ה  האריסין כיצד:  כגון שהיה אריס לאביו של בעל השדה, או לאנשי משפחתו, שכיון שהוא אריס של בתי אבות, אין ממחין הבעלים בידו.  אבל אם זה הוא שנעשה לו אריס תחילה--הואיל ואכלה כולה שני חזקה, מעמידין אותה בידו, ואומרין לבעלים היאך אכל שנה אחר שנה, ולא מיחיתם בו.

ו  אריס של בתי אבות שהוריד אריסין מתחת ידו, יש לו חזקה, שאין מורידין אריסין אחרים לנכסי אדם, והוא שותק.  אבל אם חלק לאריסין אחרים שהיו בה--אין לו חזקה, שמא ממונה על האריסין עשו אותו.  ואריס שירד מאריסותו, ואכלה שלוש שנים מאחר שירד--החזיק.

ז  האפטרופין כיצד:  בין שהיו אפטרופין על שדה זו בין על שאר נכסים, בין שמינו אותם בית דין בין שמינה אותם אבי יתומים וגדלו היתומים והניחו אותן, בין שמינה אדם אפטרופין על הוצאתו והכנסתו--הואיל והן משתמשין ברשות, אין להן חזקה.  עברו האפטרופין ממינויין, ואכלו שלוש שנים אחר שעברו--הרי זו חזקה.

ח  השותפין כיצד:  אם היה שותף בשדה זו, ואין בה דין חלוקה--אף על פי שאכל את כולה האחד מהן כמה שנים, הרי היא בחזקת שניהם.  ואם יש בה דין חלוקה, ואכלה האחד כולה שני חזקה--יש לו חזקה:  שהרי אומרין לשותפו אם באמת שלא מכרת ולא נתת, היאך אכל את כולה, ואתה שותק, ולא מיחית בו בכל שלוש שנים.

ט  וכן האיש שאכל נכסי אשתו שני חזקה--אף על פי שהתנה עימה שאין לו פירות בנכסיה, ואפילו התנה עימה כשהיא ארוסה שלא יירשנה, ואחר כך אכל ובנה והרס, ועשה כל מה שעשה; וכן האישה שאכלה פירות נכסי בעלה, ונשתמשה בהן כחפצה כמה שנים--אף על פי שייחד לה שדה במזונותיה, ואכלה שדות אחרות:  אין אכילתן ראיה.

י  וכן הבן שהוא סומך על שולחנו של אביו, ונחשב בכלל בני ביתו--אם אכל נכסי אביו שני חזקה, וכן האב שאכל נכסי בן זה שהוא סומך על שולחנו שני חזקה--אין אכילתן ראיה.  [ט] ובן שפירש מאביו, ואישה שנתגרשה אפילו ספק גירושין--הרי הן כשאר כל אדם.

יא  [י] ראשי גלייות שהיו בימי חכמים--לפי שהיה בידן כוח לרדות את העם, אין אכילתן ראיה; וכן אחר שהחזיק בנכסיהן--אף על פי שאכל כמה שנים, אין אכילתן ראיה.  לפי שאינן ממחין, מפני שידן תקפה--כל זמן שירצו, מסלקין זה ממנה; אבל נשבעין היסת, שלא מכרו ושלא נתנו.  ואם הן החזיקו בנכסי אחר, ואמר שלא מכר--נשבע היסת שלא מכר להן, ולא נתן להן.

יב  [יא] הגזלן כיצד:  מי שהוחזק גזלן על שדה זו, או מי שהוחזקו שהן הורגין נפשות על עסקי ממון--אף על פי שאכל שדה זו כמה שנים--לא החזיק, ותחזור שדה לבעלים.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז