---

משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

---

הלכות שכנים פרק ב

א  חצרות הכפרים, שכל אחד ואחד בונה לו בית ונמצאת החצר שבין הבתים משותפת לכל בני הבתים--הרי יש לכל פתח ופתח ארבע אמות לפניו, ברוחב כל הפתח.  והנשאר מן החצר--אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות לכל שותף ושותף, חולקין אותה; ואם לאו, אין חולקין אותה, שכל חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות, אינה קרויה חצר כמו שביארנו.

ב  כיצד:  היו שני שותפין, לזה שני בתים ולזה בית אחד--זה שיש לו שני בתים, מודדין לו מן החצר ארבע אמות לכל בית ובית על רוחב הפתח, אפילו היה עשר אמות; וזה שיש לו בית אחד, נותנין לו ארבע אמות ברוחב פתחו לפני פתחו.  והנשאר מן החצר--אם יש בו שמונה אמות כדי שיהיה לזה ארבע אמות על ארבע אמות ולזה ארבע אמות על ארבע אמות, חוץ משל פתחים--יש בה דין חלוקה, וחולקין; פחות מזה, אין בה דין חלוקה.

ג  [ב] בית שיש לו פתחים רבים מכל רוחותיו, יש לו ארבע אמות לכל רוח; ואם ייחד לו פתח, אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו.

ד  [ג] אכסדרה--אם אפשר לו להיכנס לתוכה במשאו, אין לה ארבע אמות; ואם לאו, יש לה ארבע אמות:  שלא אמרו שיש לכל פתח ארבע אמות, אלא כדי לפרוק משאו שם.

ה  [ד] בית שער או מרפסת, יש להם ארבע אמות; היו חמישה בתים פתוחים למרפסת, והמרפסת פתוחה לחצר--אין לה אלא ארבע אמות.

ו  [ה] לול של תרנגולים, אין לו ארבע אמות.  [ו] בית--חצייו מקורה וחצייו אינו מקורה, בין שקירויו לפנים או כלפי חוץ--אין לו ארבע אמות.  [ז] בית סתום, יש לו ארבע אמות; פרץ את פצימיו, אין לו ארבע אמות.

ז  [ח] בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אין לו ארבע אמות בחצר; אלא אם יש בכל החצר ארבע אמות לזה, וארבע אמות לזה עד פתח הבית הזה--חולקין.  והזבל של חצר, מתחלק לפי הפתחים; אבל האכסניה של מלך, לפי בני אדם.

ח  [ט] השותפין שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה, אף על פי שהן מפסידין את שמו--חולקין.  ובכתבי הקדש--אף על פי שרצו, לא יחלוקו.  במה דברים אמורים, בכרך אחד; אבל בשתי כריכות--אם רצו לחלוק, חולקין.

ט  [י] מקום שאין בו דין חלוקה, שרצו השותפין לחולקו--אף על פי שקנו מידם שרצו, כל אחד מהן יכול לחזור בו:  שזה קניין דברים הוא, כמו שביארנו.  אבל אם קנו מידם שזה רצה ברוח פלונית, וזה רצה ברוח פלונית--אינן יכולים לחזור.  וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו, וזה בעצמו והחזיק בחלקו--אף על פי שלא קנו מידם, אין אחד מהם יכול לחזור בחברו.

י  [יא] האחין שחלקו, ועשו ביניהם גורל--כיון שעלה הגורל לאחד מהן, קנו כולן:  בהניה שנעשת להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו, גמר כל אחד מהן ומקנה לחברו.

יא  [יב] האחין שחלקו, הרי הן כלקוחות זה מזה; ואין להם דרך זה על זה, ולא סולמות זה על זה, ולא חלונות זה על זה, ולא אמת המים זה על זה:  שכיון שחלקו, לא נשאר לאחד מהן זכות בחלק חברו.

יב  לפיכך יש לו לומר לאחיו, כשהייתה השדה הזאת כולה לאחד, היה מעביר בה אמת המים הזאת ממקום למקום; אבל עתה שנעשה זה חלקי, יש לי להסיר אמת המים מעליי.  וכן סותם החלון המשקיף על חלקו, ובונה בצד הסולם, אף על פי שהוא מבטל את תשמישו.

יג  והוא הדין בשניים שקנו שדה מאחד, וחלקו--לא נשאר לאחד מהם זכות בחלק חברו, ומפסיק אמת המים מחלקו, וסותם החלונות.  [יג] אבל שניים שקנו שדה משני אחים, או משני אנשים--אין לאחד מהם להפסיק אמת המים, ולא לשנות דבר מן הנזקים שהחזיקו בהן המוכרין.

יד  חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, או שחלקוה ברצונם אף על פי שאין בה דין חלוקה--יש לכל אחד מהן לכוף את חברו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראה חברו בשעה שמשתמש בחלקו:  שהיזק ראייה, היזק הוא; ואין לו חזקה בחצר, אלא אף על פי שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה.

טו  רוחב מקום הכותל, משל שניהם.  וכמה יהיה רוחבו, הכול כמנהג המדינה, ואפילו נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין, ובלבד שלא יהיה בה אוויר שיסתכל בו ויראה את חברו.

טז  כמה גובה הכותל, אין פחות מארבע אמות; וכן בגינה, כופהו להבדיל גינתו מגינת חברו במחיצה גבוהה עשרה טפחים.  אבל בבקעה, אין צריך להבדיל בקעתו מבקעת חברו אלא במקום שנהגו.

יז  רצה להבדיל בקעתו מבקעת חברו--כונס לתוך שלו, ובונה, ועושה חזית כמו אמה בסיד מבחוץ, כדי להודיע שהכותל שלו; לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים שלו.  ואם עשו מדעת שניהם--בונים הכותל באמצע, ועושין חזית מכאן ומכאן; לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהן.

יח  [יז] המוכר גינה לחברו סתם, והייתה מעורבת עם גינות אחרות--כופין את הלוקח לבנות את הכותל ביניהם, ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור בגינות.  אבל אם מכר בקעה סתם--אין מחייבים אותו לגדור, אלא במקום שנהגו.

יט  [יח] מקום שנהגו לבנות הכותלים המבדילין בחצרות או בגינות באבנים שאינן גזית, זה נותן שלושה טפחים וזה נותן שלושה טפחים; בגזית, זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה; בכפיסין, זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים; בלבינים, זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה.  וכל השיעורין האלו, עובי הכותל עם הסיד.

כ  והואיל ומקום הכותל משל שניהם--אם נפל הכותל, הרי המקום והאבנים של שניהם.  ואפילו נפל לרשות אחד מהן, או שפינה אחד מהן את כל האבנים לרשותו, וטען שמכר לו חברו חלקו, או נתנו לו במתנה--אינו נאמן; אלא הרי הן ברשות שניהם, עד שיביא ראיה.

---

משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

---