משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

הלכות גניבה פרק ה

א  אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא:  שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב; ועל זה נאמר "חולק עם גנב, שונא נפשו" (משלי כט,כד).

ב  הגונב ומכר, ולא נתייאשו הבעלים, ואחר כך הוכר הגנב, ובאו עדים שזה החפץ שמכרו פלוני זה הוא גנבו בפנינו--חוזר החפץ לבעליו, והבעלים נותנין ללוקח דמים ששקל לגנב מפני תקנת השוק; והבעלים חוזרין, ועושין דין עם הגנב.  ואם גנב מפורסם הוא--לא עשו בו תקנת השוק, ואין הבעלים נותנין ללוקח כלום, אלא חוזר הלוקח ועושה דין עם הגנב, ומוציא ממנו דמים ששקל לו.

ג  נתייאשו הבעלים מן הגניבה--בין שנתייאשו ואחר כך מכר הגנב, בין שנתייאשו אחר שמכר--קנה הלוקח בייאוש ושינוי רשות, ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעליה; אלא נותן להם הדמים, אם לקח מגנב מפורסם, או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים מפני תקנת השוק, אם לא היה זה המוכר גנב מפורסם.

ד  בזמן שהלוקח עושה דין עם בעל הבית, אם אין עדים בכמה לקח--הרי התגר נשבע בנקיטת חפץ בכמה לקח, ונוטל מן הבעלים.  וכל הנשבע ונוטל מן הבעלים--שבועתו מדבריהם, ונשבע בנקיטת חפץ כמו שיתבאר במקומו.

ה  בזמן שהלוקח עושה דין עם הגנב, והוא אומר בכך וכך לקחתי ממך, והוא אומר לא מכרתי לך אלא בפחות מזה--התגר נשבע בנקיטת חפץ, ונוטל מן הגנב:  שאין הגנב יכול לישבע, מפני שהוא חשוד על השבועה.

ו  גנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהיקפו--אין בזה משום תקנת השוק; אלא הבעלים נוטלים הגניבה בלא דמים, ויישאר חוב אלו על הגנב כשהיה.  מישכן הגניבה--בין שמישכן אותה ביתר על דמיה, או בפחות מדמיה--הבעלים נותנין לבעל המשכון, וחוזרין ועושין דין עם הגנב:  אלא אם כן היה גנב מפורסם כמו שביארנו.

ז  הלוקח מגנב שאינו מפורסם--בין שלקח ממנו שווה מאה במאתיים, או שווה מאתיים במאה--הרי זה נוטל הדמים מבעל הבית, ואחר כך מחזיר הגניבה:  מפני תקנת השוק כמו שביארנו.

ח  היה נושה בגנב מאה זוז, וגנב והביא לבעל חובו, ונתן לו מאה אחרת--הרי הגניבה חוזרת לבעליה, ואומרין לזה לך ותבע הגנב במאתיים:  שלא נתת לו המאה האחרת מפני החפץ שהביא לך בלבד--כשם שהאמנתו בראשונה, האמנתו באחרונה.

ט  לקח מגנב שאינו מפורסם במאה, ומכר לאחר במאה ועשרים, והוכר הגנב--בעל הגניבה נותן לזה האחרון מאה ועשרים, ונוטל גניבתו; וחוזר הבעל ונוטל עשרים של שכר מן המוכר, ונוטל המאה מן הגנב.  ואם גנב מפורסם הוא--נוטל המאה ועשרים מן התגר שלקח מן הגנב, והולך התגר ותובע הגנב במאה של קרן.  והוא הדין אם מכר השני לשלישי, והשלישי לרביעי, אפילו מאה--שהוא נוטל מכל אחד ואחד מה שנשכר, ונוטל הקרן מן הגנב.  וכל הדברים האלו, לפני ייאוש כמו שביארנו.

י  בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו, ויצא לו שם גניבה בעיר, והכיר כליו וספריו ביד אחרים, או שהיה עשוי למכור, והיו כלים אלו שהכיר מכלים העשויין להשאיל ולהשכיר--אם באו עדים שזה כליו של זה--יישבע זה שהן בידו בנקיטת חפץ בכמה לקח, וייטול מבעל הבית, ויחזיר לו כליו.

יא  היה בעל הבית עשוי למכור את כליו, ולא היו מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר--אף על פי שיצא לו שם גניבה בעיר, והוכרו כליו, אינו מחזירן מיד הלקוחות, שמא הוא מכרן לאחרים.

יב  אבל אם באו בני אדם ולנו בתוך ביתו, ועמד וזעק בלילה נגנבו כליי וספריי, ובאו בני אדם ומצאו מחתרת חתורה, ובני אדם שלנו בתוך ביתו יוצאין וצרורות של כלים על כתפיהם, והכול אומרים הללו כליו וספריו של פלוני--הרי זה נאמן; ויישבע זה שהכלים בידו בנקיטת חפץ כמה הוציא, וייטול מבעל הגניבה, ויחזיר לו כליו.

יג  [יב] גנב שהוחזק ונתפרסם שנכנס לתוך בית חברו ועדים מעידים שיצא וכלים טמונים לו תחת כנפיו, אף על פי שהיה שם בעל הבית, וטען ואמר לקוחין הן בידי, ובעל הבית אומר גנובים הם--אם היה בעל הבית שאין דרכו למכור את כליו, ואותם כלים אין דרך בני אדם להטמינן ואין דרך אותו המוחזק להצניע כלים תחת כנפיו--הרי בעל הבית נאמן, ונשבע בנקיטת חפץ ונוטל כליו.

יד  ואם אין אדם זה מוחזק בגניבה--אין בעל הבית נאמן, אלא נשבע זה שהכלים בידו שבועת היסת שהכלים האלו לקוחים הם בידו, והולך.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט