משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

הלכות גניבה פרק ב

א  הגונב את הגוי, או שגנב נכסי הקדש--אינו משלם אלא הקרן בלבד:  שנאמר "ישלם שניים לריעהו" (שמות כב,ח)--"לריעהו" ולא להקדש, "לריעהו" ולא לגוי.  וכן הגונב קודשים מבית בעליהן--בין קודשי קודשים בין קודשים קלים, בין קודשים שאין הבעלים חייבין באחריותן בין קודשים שהבעלים חייבין באחריותן--הרי זה פטור מן הכפל ומתשלומי ארבעה וחמישה:  שנאמר "וגונב, מבית האיש" (שמות כב,ו), ולא מבית הקדש.

ב  וכן הגונב עבדים ושטרות וקרקעות, אינו משלם תשלומי כפל:  שלא חייבה תורה הכפל אלא במיטלטלין שגופן ממון, שנאמר "על שור על חמור על שה על שלמה" (שמות כב,ח); אבל העבדים הוקשו לקרקעות, שנאמר "והתנחלתם אותם" (ויקרא כה,מו), והשטרות, אין גופן ממון.

ג  הגונב פטר חמור של חברו קודם שייפדה, משלם תשלומי כפל לבעלים, שאף על פי שאינו עכשיו שלו, ראוי הוא להיותו לו לאחר שייפדה.

ד  הגונב טבלו של חברו ואכלו, משלם לו דמי טבלו.  וכן אם גנב חלבו ואכלו, משלם לו דמי חלבו.  [ה] גנב תרומה מבעליה הישראליים שהפרישוה, אינו משלם תשלומי כפל, שאין להן בה אלא טובת הנאה, וטובת הנאה אינה ממון.

ה  [ו] הגונב משל אביו, וטבח או מכר, ואחר כך מת אביו--משלם לו תשלומי ארבעה וחמישה.  ואם מת אביו, ואחר כך טבח או מכר--משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

ו  גנב וטבח או מכר, ואחר כך הקדיש--משלם תשלומי ארבעה וחמישה; ואם הקדיש, ואחר כך טבח או מכר--אף על פי שהקדישו קודשים קלים--משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

ז  במה דברים אמורים, בשהקדיש אחר ייאוש.  אבל אם הקדיש לפני ייאוש, אינו קדוש; ואם טבח או מכר, משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

ח  [ז] הקדישוהו הבעלים, והוא בבית הגנב--אינו קדוש לפי שאינו ברשותן, ואף על פי שלא נתייאשו; ואם טבח או מכר, אפילו אחר הקדשן--משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

ט  [ח] השוחט ונתנבלה בידו, והנוחר, והמעקר--משלם תשלומי כפל בלבד.  אבל אם שחט לרפואה, או לכלבים, או שנמצאת טריפה, או ששחטו בעזרה--משלם תשלומי ארבעה וחמישה, אף על פי שחולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה:  הואיל ואיסורן מדבריהם, הרי זה חייב לשלם תשלומי ארבעה וחמישה.

י  [ט] וכן הגונב כלאיים הבא מן השה וממין אחר, או שגנב טריפה, או קיטעת, או חיגרת, או סומה, או בהמת השותפין, וטבח או מכר--משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

יא  [י] גנב ונתן לאחר במתנה, או שנתן לאחר לטבוח וטבח, או שנתן לאחר למכור לו ומכר האחר, גנב והקיף, גנב והחליף, גנב ופרע בהיקפו, או ששלחו סבלונות לבית חמיו--משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

יב  [יא] גנב ומכר, והקנה ללוקח לאחר שלושים יום, ובתוך שלושים יום הוכר הגנב--אינו משלם אלא כפל.  מכרו חוץ מאחד ממאה בו, או חוץ מידו או רגלו, כללו של דבר ששייר בו דבר הניתר עימו בשחיטה--פטור מתשלומי ארבעה וחמישה.  ואם מכרו חוץ מגיזתו, או חוץ מקרניו--חייב בתשלומי ארבעה וחמישה, שאין אלו ניתרין עימו בשחיטה.

יג  [יב] גנב וקטע ממנה אבר, ואחר כך מכרה, או שמכרה חוץ ממלאכתה, או שמכרה חוץ משלושים יום--אין מוציאין ממנו תשלומי ארבעה וחמישה; ואם תפס הניזק, אין מוציאין מידו.  [יג] מכרו, והייתה לו בו שותפות--פטור מתשלומי ארבעה וחמישה.

יד  שותפין שגנבו וטבח אחד מהן, או מכר מדעת חברו--משלמין תשלומי ארבעה וחמישה; ואם עשה שלא מדעת חברו--פטורין מתשלומי ארבעה וחמישה, וחייבין בכפל.

טו  גנב ועמד בדין, ואמרו לו הדיינין צא תן לו מה שגנבת, ויצא ואחר כך טבח או מכר--פטור מתשלומי ארבעה וחמישה.  אמרו לו חייב אתה ליתן לו, וטבח או מכר אחר כך--הרי זה חייב בתשלומי ארבעה וחמישה:  הואיל ולא חתכו הדין עליו, עדיין עומד הוא בגניבתו.

טז  הגונב ברשות הבעלים--הואיל והגניבה עדיין היא ברשותן, פטור מן הכפל; וכן אם טבח ומכר שם ברשותן, פטור.  ואם הגביה הגניבה--נתחייב משום גונב, אף על פי שעדיין לא הוציאה מרשות הבעלים.

יז  כיצד:  גנב טלה מן הדיר, והיה מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים--פטור; הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים, ומת--חייב.  נתנו שם בבית הבעלים לבכורת בנו, ולבעל חובו, או לשומר חינם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, והיה מושכו זה שניתן לו ומת--פטור השומר.  הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים, ומת--חייב השומר או בעל החוב שניתן לו, מפני שעדיין לא הוציאו הגנב מרשות בעליו.

יח  [יז] היה העדר ביער--כיון שהכיש את הבהמה וטמנה בתוך האילנות והעצים, חייב בתשלומי כפל; ואם טבחה או מכרה שם, משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

יט  [יח] גנב ברשות הבעלים, ואחר שידעו שנגנבה הוציאה וטבחה או מכרה חוץ מרשותן, או שגנב והוציא חוץ מרשותן, וטבח או מכר ברשותן--משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט