משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות מחוסרי כפרה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
א כל הימים שהזב רואה בהן זיבות, הרי הוא טמא. וכשיפסוק הזיבות, מונה שבעת ימי נקיים כזבה, וטובל בשביעי, ומעריב שמשו; ובשמיני מביא קרבנו, אם היה בעל שלוש ראייות. ואם ראה ראייה של זוב, אפילו בסוף יום שביעי אחר שטבל--סתר הכול, ומתחיל למנות שבעת ימי נקיים מאחר יום הראייה האחרונה.
ב זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה--אינו סותר אלא יומו בלבד, ומשלים שבעת ימים ומביא קרבנו. כיצד: ראה קרי ביום החמישי--סופר אחריו שלושה ימים, וטובל בשלישי, ומביא קרבנו ברביעי.
ג זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה, ומצא טהור, ולא בדק כל שבעה, וביום השביעי בדק ומצא טהור--הרי זה בחזקת טהרה. אפילו בדק ביום הטומאה עצמו, ומצא טהור, ופסק הזוב, ולא בדק למחר בתחילת ימי הספירה, ובדק בשביעי או בשמיני, ומצא טהור--עלו לו ימי הספירה, והרי זה בחזקת טהרה.
ד כל ראייה שהיא סותרת, אינה מביאה לידי קרבן. כיצד: ראה שתי ראייות בלבד, והפסיק יום או יומיים, והרי הוא מונה שבעת ימי נקיים, ובתוך השבעה ראה ראייה של זוב--אינה מצטרפת לשניים, אלא סותרת; ומתחיל למנות, כמו שביארנו.
ה אפילו ראה בתוך ימי הספירה, שלוש ראייות זו אחר זו, אפילו ראה אותן ביום אחד, ואפילו ראה שלוש ראייות בסוף יום שביעי של שבעת ימי נקיים--אינו מביא קרבן, שראייות אלו לסתירה הן.
ו ראה שלוש ראייות בליל שמיני--מביא קרבן, שאין ראייות אלו סותרין. במה דברים אמורים, בזב בעל שתי ראייות. אבל זב בעל שלוש שראה שלוש ראייות בליל שמיני שאחר שבעת ימי נקיים--אינו מביא קרבן שני על שלוש אלו, אלא קרבן אחד על השלוש הראשונות: שאף על פי שאין שלוש אחרונות סותרות, הרי לא יצא לזמן שראוי לקרבן; והלילה מחוסר זמן הוא לכול--חוץ מיולדת שהפילה בליל אחד ושמונים, שהיא מביאה קרבן שני כמו שביארנו. ודבר זה, מפי הקבלה.
ז [ה] ראה ראייה אחת בליל שמיני, ושתי ראייות ביום שמיני--הרי אלו מצטרפין, ומביא קרבן שני על זיבות זו האחרונה: שהרי ראייה ראשונה של כל זב, כשכבת זרע היא חשובה; ואם ראה אחריה שתיים, מצטרפת עימהן לקרבן. אבל אם ראה שתיים בליל שמיני, ואחת ביום שמיני--אין מצטרפות, ואינו מביא קרבן על זיבות זו האחרונה.
ח [ו] הכול מיטמאין בזיבה--אפילו קטן בן יומו, והגרים, והעבדים, וחירש ושוטה. וייראה לי שמביאין עליהן כפרה, כדי להאכילן בקודשים; וחטאתן נאכלת, שהרי הן כקטן שאינו בן דעת. וסריס אדם וסריס חמה, מיטמאין בזיבה ככל האנשים.
ט [ז] הטומטום והאנדרוגינוס--נותנין עליהן חומרי האיש, וחומרי האישה: מיטמאין בדם כנשים, ובלובן כאנשים; וטומאתן בספק. לפיכך אם היה אחד מהן זב בעל שלוש ראייות, או זבה שראת דם שלושה ימים זה אחר זה--מביאין קרבן, ואינו נאכל. היה מונה שבעת ימי נקיים ללובן, וראה אודם, או לאודם, וראה לובן--הרי זה אינו סותר.
משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות מחוסרי כפרה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה