משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

הלכות פסולי המוקדשין פרק יא

א  כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולין לעבודה, הרי הם פסולות; וכן אם ליקט הלבונה--פסל, אף על פי שלא קמץ.  [ב] קמץ הכשר ונתן לפסול, קמץ בימינו ונתן לשמאלו ואחר כך נתנו לכלי, קמץ מכלי קודש ונתן לכלי חול--פסול.  [ג] קמץ ועלה בידו צרור, או גרגר מלח, או קורט לבונה--פסל.

ב  [ד] קמץ עד שהוא בחוץ, ונכנס לפנים--יחזור ויקמוץ בפנים, וכשר.  [ה] נתפזר הקומץ על גבי הרצפה, יחזור ויאספנו.  [ו] הייתה המנחה שלא בכלי שרת, או שהיה קומצה שלא בכלי שרת, או שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת, או שבללה בשמן שלה חוץ לעזרה--פסולה, עד שתהיה בלילתה בפנים.

ג  [ז] כל המנחות שיצק השמן עליהן פסול לעבודה, כגון הזר וכיוצא בו, או שבללן, או פתתן, או מלחן--כשרות.  הגישן, או הניפן--חוזר הכוהן ומגיש, או מניף; ואם לא הגיש, ולא הניף הכוהן--כשרות:  שנאמר "והביאה, אל בני אהרון . . . וקמץ" (ויקרא ב,ב)--מקמיצה ואילך, מצות כהונה; לימד על יציקה ובלילה, שכשרה בזר.

ד  [ח] מנחה שנפל לתוכה שמן מנחה אחרת, או שמן חולין כל שהוא--נפסלה; חיסר שמנה, פסולה.  חיסר לבונתה, כשרה:  והוא, שיהיו עליה שני קורטי לבונה; אבל קורט אחד, פסולה--שנאמר "את כל לבונתה" (ראה ויקרא ב,ב; ויקרא ב,טז).  [ט] ריבה שמנה ולבונתה, עד שני לוגין לכל עישרון, ושני קומצי לבונה לכל מנחה--כשרה; שני לוגין או שני קמצין, או יתר על זה--פסולה.

ה  [י] מנחת חוטא שנתן שמן עליה, או על הקומץ שלה--נפסלה.  נתן עליה לבונה, ילקטנה; הייתה שחוקה, הרי זו פסולה מספק--שהרי אי אפשר ללקט.  [יא] נתן שמן על שייריה, אחר שקמץ--אינו לוקה, ולא פסלה:  שהרי הקומץ כשר.

ו  [יב] נתן משהו שמן על גבי כזית מן המנחה, פסלה מספק; אבל אם נתן השמן על פחות מכזית, לא פסלה.  ואינו פוסל בלבונה, עד שייתן כזית לבונה; [יג] אפילו נתן הלבונה על כל שהוא מן המנחה, פסל עד שילקט.  [יד] גיבלה במים, וקמץ--כשרה:  לא נאמר "חרבה" (ויקרא ז,י), אלא משמן.

ז  [טו] מנחה שקמצה פעמיים, כשרה--אפילו פעמים רבות:  והוא, שיקטיר כזית בבת אחת--שאין הקטרה פחותה מכזית.  [טז] הקריב הקומץ בלא מלח, פסולה--שהמלח מעכב במנחה, כמו שביארנו.

ח  מנחה שחסרה קודם קמיצה, יביא מתוך ביתו וימלאנה--שהקמיצה היא הקובעת, לא נתינתה בכלי שרת.  [יז] התנדב קומץ לבונה בפני עצמו--אם חסר כל שהוא, פסול.  וכן שני בזיכי לבונה שעם הלחם--אם חסר אחד מהן כל שהוא, פסולין:  עד שיהיו שני קמצין מתחילה ועד סוף.

ט  [יח] הפריש שני קמצין למנחה אחת, ואבד אחד מהן--קודם קמיצה, לא הוקבע; לאחר קמיצה, הוקבע, ופסולה, מפני שריבה לבונתה.  וכן אם הפריש ארבעה קמצין לשני בזיכי לחם, ואבדו שניים מהם--קודם סילוק הבזיכין, לא הוקבעו וכשרים; לאחר סילוק הבזיכין, הוקבעו, ופסולין, מפני הריבוי.

י  [יט] קומץ מנחה שנטמא, והקטירו--הציץ מרצה, שנאמר "ונשא אהרון . . ." (שמות כח,לח); יצא הקומץ חוץ לעזרה, והכניסו והקטירו--אין הציץ מרצה:  שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.

יא  [כ] קמץ את המנחה, ואחר כך נטמאו שייריה כולן, או נשרפו, או יצאו חוץ לעזרה, או אבדו--לא יקטיר הקומץ; ואם הקטיר, הורצה.  נשאר מעט מן השיירים בכשרותן--יקטיר הקומץ, ואותן השיירים שנשארו אסורין באכילה.

יב  [כא] הייתה מחיצה מלמטה בכלי שיש בו עישרון של מנחה--אף על פי שהוא מעורב מלמעלה, לא יקמוץ; ואם קמץ, פסולה.  [כב] היה הכלי חלוק במחיצה מלמעלה, ומעורב מלמטה--קומץ ממנו.

יג  [כג] חלק העישרון בכלי אחד, ואין חלקיו נוגעין זה בזה, ואין ביניהן מחיצה--הרי זה ספק אם מצרף הכלי לקמיצה, או אינו מצרף.  לפיכך לא יקמוץ; ואם קמץ, לא יקטיר.  ואם הקטיר, הורצה; ולא ייאכלו השיירים.

יד  [כד] קמץ ונתן הקומץ למעלה על השולחן כנגד גובה מערכת לחם הפנים--קידשו השולחן להיפסל, אבל אינו מקדשו ליקרב; ואינו קרב, עד שיתקדש בכלי שרת הראוי לקומץ.

טו  [כה] הדביק הקומץ לדופן הכלי, וקמץ, או שהפך הכלי על ידו, וקמץ מתוכו ופיו למטה--לא יקטיר; ואם הקטיר, הורצה.

טז  [כו] עישרון שחלקו ואבד אחד מחלקיו, והפריש חלק אחר תחתיו, ונמצא האבוד, והרי שלושתן מונחין בכלי אחד, ואין נוגעין זה בזה--נטמא זה שאבד--הרי הוא מצטרף עם חלק ראשון, ונפסלו; וזה שהפריש אינו מצטרף, אלא ישלים עליו.

יז  נטמא המופרש--מופרש וראשון מצטרפין, ונפסלו; וזה שנמצא, אינו מצטרף עימהן.  נטמא החלק הראשון, הרי האבוד והמופרש תחתיו מצטרפין.

יח  [כז] וכן לעניין קמיצה:  קמץ מן הנמצא--שייריו עם החלק הראשון נאכלין, והמופרש אינו נאכל.  קמץ מן המופרש--שייריו וראשון נאכלין, והנמצא אינו נאכל.  קמץ מן הראשון, שניהן אין נאכלין:  לפי ששניהן שיירים יתרים--שהרי הן עישרון שלם, ודומין למנחה שלא נקמצה שהיא אסורה.

יט  והיאך קרב הקומץ הזה, והרי לפניו עישרון ומחצה:  מפני שהקמיצה תלויה בדעת הכוהן; ובעת שקומץ אין דעתו אלא על העישרון בלבד, והרי החלקים אינן נוגעין זה בזה.

כ  [כח] קומץ מנחה שנתערב בקומץ מנחה אחרת--מקטיר שניהן כאחד, והן כשרות; וכן אם נתערב הקומץ במנחת כוהנים, או במנחת הנסכים, או בחביתי כוהן גדול--הרי אלו כשרות, ויקטיר הכול כאחד:  שהכול לאישים.

כא  [כט] שתי מנחות שלא נקמצו, שנתערבו זו בזו--אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, כשרות; ואם לאו, פסולות.

כב  [ל] קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה, לא יקטיר; ואם הקטיר הכול--זו שנקמצה, עלת לבעלים, וזו שלא נקמצה, לא עלת לבעלים.  [לא] נתערב קומצה בשייריה, או שנתערבו שייריה בשיירי חברתה--לא יקטיר; ואם הקטיר, עלת לבעלים.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט