משנה תורה -
ספר הפלאה -
הלכות נדרים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א הַנּוֹדֵר אוֹ הַנִּשְׁבָּע שְׁאֵינִי טוֹעֵם הַיּוֹם, אֵינוּ אָסוּר אֵלָא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ; שְׁאֵינִי טוֹעֵם יוֹם אֶחָד, אָסוּר מֵעֵת לְעֵת מִשָּׁעַת נִדְרוֹ. לְפִיכָּךְ הַנּוֹדֵר שְׁאֵינוּ טוֹעֵם הַיּוֹם--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מֻתָּר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ עַד שֶׁיִּשָּׁאֵל לְחָכָם: גְּזֵרָה--שֶׁמֶּא יִשָּׁבַע פַּעַם אַחֶרֶת יוֹם אֶחָד וְיֹאכַל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּל הָעָם יוֹדְעִין הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין זֶה לְזֶה.
ב נָדַר שְׁאֵינִי טוֹעֵם יוֹם--הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאָסוּר מֵעֵת לְעֵת כְּאוֹמֵר יוֹם אֶחָד; וְאִם אָכַל אַחַר שֶׁחָשֵׁכָה, אֵינוּ לוֹקֶה. שְׁאֵינִי טוֹעֵם שַׁבָּת זוֹ--הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּשְׁאָר יְמֵי הַשַּׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר מֵאֶחָד בַּשַּׁבָּת; שְׁאֵינִי טוֹעֵם שַׁבָּת אַחַת--הֲרֵי זֶה אָסוּר שִׁבְעַת יָמִים, מֵעֵת לְעֵת. אָמַר שַׁבָּת סְתָם, וְלֹא פֵרַשׁ לֹא אַחַת וְלֹא זוֹ--הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאָסוּר שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת; וְאִם אָכַל אַחַר הַשַּׁבָּת, אֵינוּ לוֹקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג שְׁאֵינִי שׁוֹתֶה חֹדֶשׁ זֶה--אָסוּר בִּשְׁאָר הַחֹדֶשׁ; אֲבָל בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ יִהְיֶה מֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה חֹדֶשׁ חָסֵר. שְׁאֵינִי טוֹעֵם חֹדֶשׁ אֶחָד--אָסוּר שְׁלוֹשִׁים יוֹם גְּמוּרִין, מֵעֵת לְעֵת. נָדַר חֹדֶשׁ סְתָם--אָסוּר שְׁלוֹשִׁים יוֹם מֵעֵת לְעֵת, מִסָּפֵק.
ד שְׁאֵינִי אוֹכֵל בָּשָׂר שָׁנָה זוֹ--אַפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִן הַשָּׁנָה אֵלָא יוֹם אֶחָד, אֵין אָסוּר אֵלָא אוֹתוֹ הַיּוֹם; וּבְיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מֻתָּר. וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים, הוּא יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרִי. שְׁאֵינִי אוֹכֵל שָׁנָה אַחַת--הֲרֵי זֶה אָסוּר שָׁנָה תְּמִימָה, מִיּוֹם לְיוֹם; וְאִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, אָסוּר בָּהּ וּבְעִבּוּרָהּ. שְׁאֵינִי אוֹכֵל שָׁנָה--הֲרֵי זֶה אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם, מִסָּפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה שְׁאֵינִי שׁוֹתֶה יַיִן שָׁבוּעַ זֶה--אָסוּר בִּשְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׁבוּעַ, וּבִשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה; וְאֵינוּ מֻתָּר אֵלָא מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שְׁאֵינִי שׁוֹתֶה יַיִן שָׁבוּעַ אֶחָד--אָסוּר שֶׁבַע שָׁנִים גְּמוּרוֹת, מִיּוֹם לְיוֹם. אָמַר יוֹבֵל זֶה--אָסוּר בִּשְׁאָר שְׁנֵי הַיּוֹבֵל, וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים עַצְמָהּ.
ו שְׁאֵינִי שׁוֹתֶה יַיִן עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר--אִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת, וְלֹא יָדַע שְׁהִיא מְעֻבֶּרֶת כְּשֶׁנָּדַר--אֵינוּ אָסוּר אֵלָא עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר רִאשׁוֹן; וְאִם נָדַר עַד סוֹף אֲדָר, הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד סוֹף אֲדָר שֵׁנִי. וְאִם יָדַע שֶׁהַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת, וְנָדַר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר--אָסוּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי.
ז הָאוֹסֵר עַצְמוֹ בְּדָבָר עַד הַפֶּסַח--בֵּין שֶׁאָמַר עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח, בֵּין שֶׁאָמַר עַד הַפֶּסַח--אֵינוּ אָסוּר אֵלָא עַד שֶׁיַּגִּיעַ בִּלְבָד; וְאִם אָמַר עַד שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח--הֲרֵי זֶה אָסוּר, עַד שֶׁיֵּצֵא הַפֶּסַח. אָמַר עַד הַקָּצִיר אוֹ עַד הַבָּצִיר, אוֹ שֶׁאָמַר עַד שֶׁיִּהְיֶה הַקָּצִיר אוֹ הַבָּצִיר--אֵינוּ אָסוּר אֵלָא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
ח זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ וְנָדַר עָדָיו, אֵינוּ אָסוּר אֵלָא עַד שֶׁיַּגִּיעַ; וְאִם נָדַר עַד שֶׁיִּהְיֶה, הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. וְכָל שְׁאֵין לוֹ זְמָן קָבוּעַ, כְּגוֹן זְמָן הַקָּצִיר וְהַבָּצִיר--בֵּין שֶׁנָּדַר עָדָיו, בֵּין שֶׁנָּדַר עַד שֶׁיִּהְיֶה--אֵין אָסוּר אֵלָא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
ט הָאוֹסֵר עַצְמוֹ בְּדָבָר עַד הַקַּיִץ--הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיַּתְחִילוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁנָּדַר בּוֹ, לְהַכְנִיס כַּלְכָּלוֹת תְּאֵנִים; עַד הַקָּצִיר--עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לִקְצֹר קְצִיר חִטִּים, אֲבָל לֹא קְצִיר שְׂעוֹרִים.
י פֵּרַשׁ וְאָמַר, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַקַּיִץ--הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיְּכַפְּלוּ הָעָם רֹב הַמַּחְצְלָאוֹת שֶׁבַּמֻּקְצֶה, שֶׁמְּיַבְּשִׁין עֲלֵיהֶם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן גְּרֹגְּרוֹת וְצִמּוּקִים: הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ שֶׁלַּנּוֹדֵר.
יא [י] כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁנָּדַר בַּבִּקְעָה וְאָסַר עַצְמוֹ בְּדָבָר עַד הַקַּיִץ, וְעָלָה לָהָר--אֵינוּ מִסְתַּכֵּל בַּקַּיִץ שֶׁלִּמְקוֹם שְׁהוּא בּוֹ עַתָּה, אִם הִגִּיעַ אִם לֹא הִגִּיעַ, אֵלָא בַּקַּיִץ שֶׁלִּמְקוֹם שֶׁנָּדַר בּוֹ, וְעָלָיו הוּא סוֹמֵךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
יב [יא] הָאוֹסֵר עַצְמוֹ בְּדָבָר עַד הַגֶּשֶׁם--הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד זְמָן הַגְּשָׁמִים, שְׁהוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו. הִגִּיעַ זְמָן הַגְּשָׁמִים--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, בֵּין יָרְדוּ גְּשָׁמִים בֵּין לֹא יָרְדוּ; וְאִם יָרְדוּ גְּשָׁמִים מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בִּמְרַחְשְׁוָן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם אָמַר עַד הַגְּשָׁמִים--הֲרֵי זֶה אָסוּר, עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים: וְהוּא, שֶׁיֵּרְדוּ מִזְּמָן רְבִיעָה שְׁנִיָּה, שְׁהִיא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְקוֹמוֹת הַסְּמוּכִין לָהּ, מִשְּׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בִּמְרַחְשְׁוָן וְאִלַּךְ. וְאִם פֵּרַשׁ וְאָמַר, עַד שֶׁיִּפְסְקוּ הַגְּשָׁמִים--הֲרֵי זֶה אָסוּר עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹמוֹת שְׁהֶן כְּמוֹתָהּ.
יג [יב] מִי שֶׁהִדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ בִּמְרַחְשְׁוָן וְאָמַר לָהּ, שְׁאֵין אַתְּ נִהְנֵית לִי מִכָּאן וְעַד הַפֶּסַח, אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ מֵהַיּוֹם וְעַד סֻכּוֹת--הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֵהָנוֹת לוֹ מִיַּד: גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא תֵּלֵךְ. וְאִם הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, וַהֲרֵי הוּא מְהַנֶּה אוֹתָהּ לִפְנֵי הַפֶּסַח--הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
יד עָבַר הַפֶּסַח--אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַתְּנָאי--הֲרֵי זֶה אָסוּר לִנְהֹג חֻלִּין בְּנִדְרוֹ, וּלְהַנִּיחָהּ שֶׁתֵּלֵךְ וְתֵהָנֶה; אֵלָא נוֹהֵג בָּהּ אִסּוּר עַד הֶחָג כְּמוֹ שֶׁנָּדַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁתָּלָה הַנֶּדֶר בְּאִסּוּר זְמָן שֶׁעָבַר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה. וְאִם הָלְכָה אַחַר הַפֶּסַח, אֵינָהּ אֲסוּרָה מִלֵּהָנוֹת לוֹ.
טו [יג] אָמַר לָהּ שְׁאֵין אַתְּ נִהְנֵית לִי עַד הֶחָג, אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח--אֲסוּרָה לֵהָנוֹת מִיַּד. וְאִם הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, וְנִמְצָא מְהַנֶּה אוֹתָהּ--הֲרֵי זֶה לוֹקֶה; וַאֲסוּרָה בַּהֲנָיָתוֹ עַד הֶחָג, וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ מִשֶּׁהִגִּיעַ הַפֶּסַח.
משנה תורה -
ספר הפלאה -
הלכות נדרים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג