משנה תורה - ספר נשים - הלכות גירושין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות גירושין פרק ה

א  זה שנאמר בתורה "ונתן בידה" (דברים כד,א; דברים כד,ג)--אין עניין הכתוב, אלא שיגיע הגט לה:  ואחד ידה, או חיקה, או חצרה, או שלוחה שעשת ידו כידה--הכול אחד הוא.  ואחת חצרה הקנויה לה, או חצרה המושכרת לה או השאולה לה--הכול רשותה היא; ומשיגיע הגט לרשותה, נתגרשה.

ב  הזורק גט לאשתו לתוך חצרה--אם הייתה עומדת שם בצד רשותה, נתגרשה; ואם לאו, לא נתגרשה:  עד שתעמוד בצד חצרה, ואף על פי שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה--שחובה היא לה הגירושין, ואין חבין לאדם אלא בפניו.

ג  הייתה עומדת בראש הגג שלה, והוא מלמטה בחצרו, וזרקו לה למעלה--כיון שהגיע לאוויר מחיצות המעקה, או לפחות משלושה סמוך לגג--נתגרשה, ובלבד שיהא יורד לנוח.  אבל אם נמחק או נשרף קודם שיגיע לה--אף על פי שנמחק אחר שהגיע לאוויר מחיצות או אחר שהגיע לפחות משלושה סמוך לגג, כגון שנשבה הרוח והעלתו ונמחק או נשרף--הואיל ואינו הולך לנוח, אינו גט ולא נתגרשה.

ד  היה הגג שלו, והוא מלמעלה בו, והיא מלמטה בחצר שלה, וזרק לה גיטה--כיון שיצא הגט ממחיצות הגג והגיע למחיצות מקומה שהיא עומדת בו, נתגרשה.

ה  זרקו לרשותה לתוך האש ונשרף, או לתוך המים ואבד--אינו גט; אבל אם הגיע לרשותה, ואחר כך באה אש ושרפתו--הרי זה גט.  [ו] זרקו על גבי קנה או רומח הנעוצים ברשותה, אינו גט--עד שינוח במקום המשתמר בו.

ו  שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה, והחיצונה שלו, וכותלי החיצונה גבוהות על הפנימית שלה--כיון שזרק הגט לתוך אוויר החיצונה, נתגרשה:  שהפנימית בכותלי החיצונה משתמרת, מה שאין כאן בקופות.

ז  כיצד:  שתי קופות זו לפנים מזו, הפנימית שלה, והחיצונה שלו, וזרק לה גיטה לתוכן--אפילו הגיע לאוויר הפנימית, אינה מגורשת עד שינוח על צד הקופה הפנימית.  במה דברים אמורים, בשהייתה מוטה על צידה, ואין לה שוליים.  אבל אם יש לה שוליים--אפילו נח בקרקעיתה, אינה מגורשת:  שכלי של אישה ברשות הבעל אינו קונה לה הגט, אלא אם כן אינו מקפיד על מקומו.

ח  זרק לה גיטה, והיא בתוך ביתו או בתוך חצרו--אינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה או לחיקה, או לכלי מן הכלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקומו, כגון צלוחית או קפיפה קטנה וכיוצא בהן.  וכן אם הגיע למיטה שלה שהיא יושבת עליה, והייתה גבוהה עשרה טפחים--הרי זו מגורשת:  שהרי חלקה רשות לעצמה, ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המיטה.

ט  השאילה הבעל מקום בחצרו ולא ייחדו, וזרק לה הגט והגיע לארבע אמות שלה שהיא עומדת בהן--הרי זו מגורשת.  נתגלגל ונפל על גבי קורה או סלע רחוק ממנה--אם היה המקום שנפל עליו, אין בו ארבע אמות על ארבע אמות, ואינו גבוה עשרה, ואין לו שם לווי--הרי זה לא חלק רשות לעצמו, וכאילו היא והוא במקום אחד.  ואם יש שם אחד משלושה דברים אלו--חלק רשות לעצמו, ומקום אחד השאיל לה, שני מקומות לא השאיל, ואינה מגורשת עד שיגיע לה הגט.

י  זרק לה גיטה לרשותה, ועבר בתוך רשותה שהיא עומדת בה, ונפל חוץ לרשותה--אף על פי שעבר בפחות משלושה סמוך לארץ, אינה מגורשת:  עד שינוח ברשותה--לפי שאינה מגורשת משיגיע הגט לאוויר רשותה, אלא אם כן סופו לנוח ברשותה.  [יא] הייתה עומדת על גגה, וזרקו לה, ונפל בגג אחר סמוך לו--אם יכולה לפשוט ידה וליטלו, הרי זו מגורשת:  אף על פי שדיורין חלוקין למעלה כשם שהן חלוקין למטה, אין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה.

יא  [יב] הייתה ידה קטפרס, וזרק הגט על ידה, ונפל לארץ--אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח, הרי זו מגורשת; נפל לתוך הים או לתוך האש, אינה מגורשת--והוא שהייתה עומדת על גבי המים או סמוך לאש, שמתחילת נפילתו לאיבוד היה עומד.

יב  [יג] זרקו לה ברשות הרבים, או ברשות שאינה של שניהם--קרוב לו, אינה מגורשת.  היה הגט מחצה למחצה, וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה--הרי זו ספק מגורשת; היה קרוב לה, כדי שתשוח ותיטלנו--הרי זה פסול, עד שיגיע גט לידה, ואחר כך תינשא בו לכתחילה.

יג  [יד] כיצד הוא קרוב לו:  היה הוא יכול לשומרו, והיא אינה יכולה לשומרו--זה הוא קרוב לו; שניהם יכולין לשומרו, או שניהם אין יכולין לשומרו--זה הוא מחצה למחצה.

יד  [טו] בא הוא תחילה ועמד, ואחר כך עמדה היא כנגדו, וזרקו לה--אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו--אינה מגורשת, אף על פי שאם תשוח תיטלנו.  עמדה היא תחילה, ובא הוא ועמד כנגדה, וזרקו לה--אף על פי שהוא מחצה למחצה, הואיל והוא בתוך ארבע אמות שלה, הרי זה פסול, עד שיגיע הגט לידה.

טו  [טז] זרק הגט לידה, והיה קשור במשיחה וקצת המשיחה בידו--אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו--אינה מגורשת, עד שתיפסק המשיחה; ואם אינו יכול לנתקו, הרי זו מגורשת.

טז  [יז] נתן את הגט ביד עבדה, והוא ניעור והיא משמרתו--אם היה כפות--הרי זה גט, וכאילו הגיע לחצרה שהיא עומדת בצידה; ואם אינו כפות, אינו גט.  נתנו ביד העבד, והוא ישן והיא משמרתו--הרי זה פסול; ואם היה כפות, הרי זו מגורשת.

יז  [יח] כתב גט ונתנו ביד עבדו, וכתב לה שטר מתנה עליו--כיון שזכת בעבד--זכת בגט ונתגרשה, אם היה כפות.  ואם אינו כפות וניעור, קנת העבד; ואינה מגורשת, עד שיגיע הגט לידה.  וכן אם נתן הגט בחצרו, ומכר לה החצר או נתנה לה--כיון שקנת החצר בשטר או בכסף או בחזקה, נתגרשה.

משנה תורה - ספר נשים - הלכות גירושין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג