משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שופר וסוכה ולולב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת שׁוֹפָר פֵּרֶק ב

א  הַכֹּל חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, כּוֹהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיִּים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים; אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִין.  מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, וְטֻמְטוֹם וְאַנְדְּרֻגִּינוֹס--חַיָּבִין.

ב  כָּל מִי שְׁאֵינוּ חַיָּב בַּדָּבָר, אֵינוּ מוֹצִיא אֶת הַחַיָּב יְדֵי חוֹבָתוֹ; לְפִיכָּךְ אִשָּׁה אוֹ קָטָן שֶׁתָּקְעוּ בַּשּׁוֹפָר, הַשּׁוֹמֵעַ מֵהֶן לֹא יָצָא.  אַנְדְּרֻגִּינוֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ, וְאֵינוּ מוֹצִיא אֶת שְׁאֵינוּ מִינוֹ; טֻמְטוֹם אֵינוּ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ, וְלֹא אֶת שְׁאֵינוּ מִינוֹ--שֶׁהַטֻּמְטוֹם שֶׁנִּקְרַע, אִפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא זָכָר וְאִפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא נְקֵבָה.

ג  וְכֵן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, אֵינוּ מוֹצִיא אַפִלּוּ לְעַצְמוֹ, שְׁאֵין צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ, מוֹצִיא צַד חֵרוּת שֶׁבּוֹ; אֵלָא כֵּיצַד יוֹצֶא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע מִבֶּן חוֹרִין שֶׁיִּתְקַע לוֹ.

ד  הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמַּד, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא.  נִתְכַּוַּן שׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוַּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוַּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא וְלֹא נִתְכַּוַּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת--לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:  עַד שֶׁיִּתְכַּוַּן שׁוֹמֵעַ, וּמַשְׁמִיעַ.

ה  מִי שֶׁתָּקַע וְנִתְכַּוַּן לְהוֹצִיא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעָתוֹ, וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְנִתְכַּוַּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ--יָצָא, אַף עַל פִּי שְׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לְזֶה פְּלוֹנִי שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעָתוֹ, וְאֵינוּ יוֹדְעוֹ:  שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוַּן לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁמְעֶנּוּ.  לְפִיכָּךְ מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁמַע הַתְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר--יָצָא, אִם נִתְכַּוַּן לָצֵאת:  שֶׁהֲרֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

ו  יוֹם טוֹב שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, אֵין תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר בְּכָל מָקוֹם:  אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקִיעָה, מִשּׁוֹם שְׁבֹת; וּמִן הַדִּין הָיָה, שֶׁתּוֹקְעִין--יָבוֹא עֲשֵׂה שֶׁלַּתּוֹרָה, וְיִדְחֶה שְׁבֹת שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם.  וְלָמָּה אֵין תּוֹקְעִין:  גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ, וְיוֹלִיכוֹ לְמִי שֶׁיִּתְקַע לוֹ, וְיַעְבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, וְיָבוֹא לִידֵי אִסּוּר סְקֵלָה--שֶׁהַכֹּל חַיָּבִים בַּתְּקִיעָה, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין לִתְקֹעַ.

ז  הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ--אֵין מְעַכְּבִין אוֹתָן מִלִּתְקֹעַ בַּשַּׁבָּת שְׁאֵינָהּ יוֹם טוֹב שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ; וּמֻתָּר לְגָדוֹל לְהִתְעַסַּק עִמָּהֶן כְּדֵי לְלַמְּדָן, בְּיוֹם טוֹב--בֵּין קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, בֵּין קָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ:  שֶׁהַתְּקִיעָה, אֵין אִסּוּרָהּ אֵלָא מִשּׁוֹם שְׁבֹת.

ח  כְּשֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לִתְקֹעַ בַּשַּׁבָּת, לֹא גָזְרוּ אֵלָא בִּמְקוֹם שְׁאֵין בּוֹ בֵּית דִּין; אֲבָל בִּזְמָן שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהָיָה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, הָיוּ הַכֹּל תּוֹקְעִין בִּירוּשָׁלַיִם בַּשַּׁבָּת, כָּל זְמָן שֶׁבֵּית דִּין יוֹשְׁבִין.  וְלֹא אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם בִּלְבָד, אֵלָא כָּל עִיר שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ תְּחוּם יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיְתָה רוֹאָה יְרוּשָׁלַיִם לֹא שֶׁתִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַנַּחַל, וְהָיְתָה שׁוֹמַעַת קוֹל תְּקִיעַת יְרוּשָׁלַיִם לֹא שֶׁתִּהְיֶה בְּרֹאשׁ הָהָר, וְהָיְתָה יְכוּלָה לָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם לֹא שֶׁיִּהְיֶה נָהָר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם--אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר הָיוּ תּוֹקְעִים בַּשַּׁבָּת כִּירוּשָׁלַיִם; אֲבָל בִּשְׁאָר עָרֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין.

ט  וּבַזְּמָן הַזֶּה שֶׁחָרַב הַמִּקְדָּשׁ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין קָבוּעַ--וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ בָּאָרֶץ--תּוֹקְעִין בּוֹ בַּשַּׁבָּת.  וְאֵין תּוֹקְעִין בַּשַּׁבָּת, אֵלָא בְּבֵית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ; אֲבָל שְׁאָר בָּתֵּי דִּינִין, אֵין תּוֹקְעִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שְׁהֶן סְמוּכִין.  וְאֵין תּוֹקְעִין אֵלָא בִּפְנֵי בֵּית דִּין בִּלְבָד, כָּל זְמָן שְׁהֶן יוֹשְׁבִין, וְאַפִלּוּ נִנְעֲרוּ לַעֲמֹד וְלֹא עָמְדוּ, תּוֹקְעִין בִּפְנֵיהֶם; אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין, אֵין תּוֹקְעִין.  וְלָמָּה תּוֹקְעִין בִּפְנֵי בֵּית דִּין--מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין זְרִיזִין הֶן, וְלֹא יָבוֹאוּ הַתּוֹקְעִין לְהַעְבִיר הַשּׁוֹפָר בִּפְנֵיהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁבֵּית דִּין מַזְהִירִין אֶת הָעָם, וּמוֹדִיעִין אוֹתָן.

י  בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים בַּגָּלִיּוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹקְעִין בָּרִאשׁוֹן, תּוֹקְעִין בַּשֵּׁנִי; וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְלֹא הָיָה בַּמָּקוֹם בֵּית דִּין הָרְאוּיִין לִתְקֹעַ, תּוֹקְעִין בַּשֵּׁנִי בִּלְבָד.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שופר וסוכה ולולב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח