משנה תורה -
ספר זמנים -
הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מִן הָאֲגַמִּים, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן בֵּית הַשְּׁלָהִין בַּמּוֹעֵד--וְהוּא, שֶׁלֹּא פָסְקוּ; וְכֵן הַבְּרֵכוֹת שֶׁאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן; וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנָּטְפָה מִבֵּית הַשְּׁלָהִין וַעֲדַיִן הִיא נוֹטֶפֶת, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה בֵּית הַשְּׁלָהִין אַחֶרֶת--וְהוּא, שֶׁלֹּא פָסַק הַמַּעְיָן הַמַּשְׁקֶה בֵּית הַשְּׁלָהִין הָעֶלְיוֹנָה.
ב עֲרוּגָה שֶׁחֶצְיָהּ נָמוּךְ וְחֶצְיָהּ גָּבוֹהַּ--לֹא יִדְלֶה מִמָּקוֹם נָמוּךְ לְהַשְׁקוֹת מָקוֹם גָּבוֹהַּ, מִפְּנֵי שְׁהוּא טֹרַח יָתֵר. וּמֻתָּר לִדְלוֹת מַיִם לְהַשְׁקוֹת הַיְּרָקוֹת, כְּדֵי לְאָכְלָן בַּמּוֹעֵד; וְאִם בִּשְׁבִיל לְיַפּוֹתָן, אָסוּר.
ג אֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת בְּעִיקְרֵי הַגְּפָנִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ מַיִם. וְאִם הָיוּ עֲשׂוּיוֹת וְנִתְקַלְקְלוּ, הֲרֵי זֶה מְתַקְּנָם בַּמּוֹעֵד; וְכֵן אַמַּת הַמַּיִם שֶׁנִּתְקַלְקְלָה, מְתַקְּנִין אוֹתָהּ בַּמּוֹעֵד. כֵּיצַד--הָיְתָה עֲמוּקָה טֶפַח, חוֹפֵר בָּהּ עַד שִׁשָּׁה; הָיְתָה טִפְחַיִם, מַעְמִיקָהּ עַד שִׁבְעָה. וּמוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה; וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה לַחָה, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת אֶת כֻּלָּהּ. וּמְרַבְּצִין אֶת הַשָּׂדֶה בַּמּוֹעֵד. שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אֵין בָּהֶן טֹרַח יָתֵר.
ד זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ מִלִּפְנֵי הַמּוֹעֵד, לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד, מִפְּנֵי שְׁהֶן צְרִיכִין מַיִם רַבִּים, וְיָבוֹא לִידֵי טֹרַח יָתֵר. וּמֻתָּר לְהָסֵב אֶת הַנָּהָר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְלִפְתֹּחַ נָהָר שֶׁנִּסְתָּם. בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁלַּיָּחִיד--אִם הָיָה צָרִיךְ לָהֶם--חוֹטְטִין אוֹתָן וְשָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן, אֲבָל אֵין חוֹפְרִין אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה; וְכוֹנְסִים לְתוֹכָן מַיִם, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ צָרִיךְ לָהֶן. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד.
ה עַכְבָּרִים שְׁהֶן מַפְסִידִין אֶת הָאִילָנוֹת, צָדִין אוֹתָן בַּמּוֹעֵד. בִּשְׂדֵה הָאִילָן, צָד כְּדַרְכּוֹ; כֵּיצַד--חוֹפֵר, וְתוֹלֶה הַמְּצוּדָה. וְאִם הָיְתָה שְׂדֵה לָבָן סְמוּכָה לִשְׂדֵה הָאִילָן--צָדִין אוֹתָן בִּשְׂדֵה הַלָּבָן בְּשִׁנּוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לִשְׂדֵה הָאִילָן וְיַחְרִיבוּהָ. וְכֵיצַד צָד בְּשִׁנּוּי--נוֹעֵץ שְׁפוּד בָּאָרֶץ, וּמַכֶּה בַּקֻּרְדֹּם, וְאַחַר כָּךְ יְנַתְּקוֹ; וְנִמְצָא מְקוֹמוֹ גֻּמָּה.
ו כּוֹתַל גִּנָּה שֶׁנָּפַל--בּוֹנֵהוּ מַעֲשֵׂה הִדְיוֹט, אוֹ גּוֹדֵר אוֹתוֹ בְּקָנִים וְגֹמֶא וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן. וְכֵן אִם עָשָׂה מַעֲקֶה לַגָּג, בּוֹנֶה אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה הִדְיוֹט. אֲבָל כּוֹתַל חָצֵר שֶׁנָּפַל, בּוֹנֵהוּ כְּדַרְכּוֹ; וְאִם הָיָה גּוֹהֶה--סוֹתְרוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, וּבוֹנֵהוּ כְּדַרְכּוֹ.
ז בּוֹנֶה אָדָם אִצְטַבָּה לֵישֵׁב אוֹ לִישַׁן עָלֶיהָ. הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ--מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד כְּדַרְכּוֹ, בֵּין שֶׁלְּבַרְזֶל בֵּין שֶׁלְּעֵץ: שֶׁזֶּה הֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא--שְׁאִם יַנִּיחַ הַפֶּתַח פָּתוּחַ וּדְלָתוֹת שְׁבוּרוֹת, נִמְצָא מְאַבֵּד כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּבַּיִת; וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד, אֵינוּ צָרִיךְ שִׁנּוּי.
ח אֵין חוֹפְרִין קֶבֶר לִהְיוֹתוֹ מוּכָן לְמֵת שֶׁיָּמוּת, וְאֵין בּוֹנִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה עָשׂוּי, הֲרֵי זֶה מְתַקְּנוֹ בַּמּוֹעֵד; כֵּיצַד--מוֹסִיף בְּמִדָּתוֹ אוֹ מְקַצֵּר בְּמִדָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן לְעֵת שֶׁיִּקָּבֵר בּוֹ. [ט] אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת וְאֶת הָעֲצָמוֹת מִקֶּבֶר לְקֶבֶר, לֹא מִמְּכֻבָּד לְבָזוּי וְלֹא מִבָּזוּי לִמְכֻבָּד; וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן לְעוֹלָם בִּשְׁאָר הַיָּמִים, אֵלָא אִם כֵּן הָיָה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ--מְפַנֵּהוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים, אַפִלּוּ מִן הַמְּכֻבָּד לַבָּזוּי.
ט [י] אֵין מְתַלְּעִין אֶת הָאִילָנוֹת, וְלֹא מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת, וְלֹא מְגַזְּמִין; אֲבָל סָכִין אֶת הָאִילָנוֹת וְאֶת הַפֵּרוֹת שֶׁבָּהֶן, בְּשֶׁמֶן. וְעוֹקְרִין אֶת הַפִּשְׁתָּה, מִפְּנֵי שְׁהִיא רְאוּיָה לַחְפֹּף בָּהּ בַּמּוֹעֵד; וְקוֹצְרִין אֶת הַכִּישׁוּת, מִפְּנֵי שְׁהִיא רְאוּיָה לְהַטִּילָהּ לַשֵּׁכָר בַּמּוֹעֵד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
י [יא] אֵין מַכְנִיסִין אֶת הַצֹּאן לְדִיר כְּדֵי שֶׁיְּזַבְּלוּ אֶת הַקַּרְקָע, שֶׁהֲרֵי הוּא מְדַיֵּר שָׂדֵהוּ בַּמּוֹעֵד; וְאִם בָּאוּ מֵאֵלֵיהֶן, מֻתָּר. וְאֵין מְסַיְּעִין אוֹתָן, וְאֵין מוֹסְרִין לָהֶן שׁוֹמֵר לְנַעַר אֶת צֹאנָם. הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ--מְסַיְּעִין אוֹתָן; וְשׂוֹכְרִין שׁוֹמֵר לְנַעַר הַצֹּאן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּדֵי שֶׁיְּזַבְּלוּ כָּל הַשָּׂדֶה. הַזֵּבֶל שֶׁבְּחָצֵר, מְסַלְּקִין אוֹתוֹ לַצְּדָדִין; וְאִם נַעֲשָׂת חָצֵר כְּרֶפֶת בָּקָר, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה.
יא [יב] הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקָע--אִם נִתְכַּוַּן לְתַקַּן מְקוֹם שֶׁיַּעְמִיד בּוֹ כֳּרִי שֶׁלִּתְבוּאָה אוֹ שֶׁיָּדוּשׁ בּוֹ, מֻתָּר; וְאִם נִתְכַּוַּן לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, אָסוּר. וְכֵן הַמְּלַקֵּט עֵצִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ--אִם לְצֹרֶךְ הָעֵצִים, מֻתָּר; וְאִם לְתַקַּן הַקַּרְקָע, אָסוּר. וְכֵן הַפּוֹתֵק מַיִם לְשָׂדֵהוּ--אִם נִתְכַּוַּן שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדָּגִים, מֻתָּר; וְאִם לְהַשְׁקוֹת הָאָרֶץ, אָסוּר. וְכֵן הַקּוֹצֵץ חֲרָיוֹת מִן הַדֶּקֶל--אִם נִתְכַּוַּן לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ, מֻתָּר; וְאִם נִתְכַּוַּן לַעֲבוֹדַת הָאִילָן, אָסוּר. וּמִמַּעֲשָׂיו, יֻכַּר לְאֵי זֶה דָּבָר הוּא מִתְכַּוֵּן.
יב [יג] תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיִּיבְשׁוּ וְיֹאפֶה בָּהֶן בַּמּוֹעֵד, עוֹשִׂין אוֹתָן; וְאִם לָאו, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בּוֹנִין עַל חֶרֶס שֶׁלְּתַנּוּר וְעַל הַכִּירָה הַטְּפֵלָה שֶׁלָּהֶן. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת. וְנוֹקְרִין אֶת הָרֵחַיִם, וּפוֹתְחִים לָהֶן עַיִן, וּמַעְמִידִין אוֹתָן, וּבוֹנִין אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלְּרֵחַיִם.
יג [יד] זוֹפְתִין אֶת הֶחָבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסֵד הַיַּיִן; וְזוֹפְתִין אֶת הַבַּקְבּוּק, מִפְּנֵי שְׁאֵין בּוֹ טֹרַח. וְסוֹתְמִין פִּי הֶחָבִית שֶׁלְּשֵׁכָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַפְסִיד. וּמְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בַּקַּשׁ, שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. וּמְרַכְּכִין אֶת הַבְּגָדִים בַּיָּדַיִם, מִפְּנֵי שְׁהוּא מַעֲשֵׂה הִדְיוֹט; אֲבָל אֵין עוֹשִׂין קִשְׁרֵי בֵּית הַיָּדַיִם, מִפְּנֵי שְׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
יד [טו] קוֹצְצִין צִפָּרְנֵי חֲמוֹר שֶׁלְּרֵחַיִם. וּבוֹנִין אֵבוּס לַבְּהֵמָה. וְסוּס שֶׁרוֹכֵב עָלָיו--מֻתָּר לִטֹּל צִפָּרְנָיו, וּלְסָרְקוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹתוֹ. וְאֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בַּמּוֹעֵד; אֲבָל מַקִּיזִין לָהּ דָּם, וְאֵין מוֹנְעִין מִמֶּנָּה רְפוּאָה. וְכָל מַאֲכָלוֹת וּמַשְׁקִים שְׁאֵינָן מַאֲכַל בְּרִיאִים אֵלָא לִרְפוּאָה, מֻתָּר לָאָדָם לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן בַּמּוֹעֵד.
טו [טז] אֵין מְפַנִּין מֵחָצֵר לְחָצֵר בַּמּוֹעֵד, לֹא מִכְּעוּרָה לְנָאָה וְלֹא מִנָּאָה לִכְעוּרָה; אֲבָל מְפַנֶּה הוּא מִבַּיִת לְבַיִת, בְּאוֹתָהּ חָצֵר. וּמְבִיאִין כֵּלִים שְׁהֶן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מִבֵּית הָאֻמָּן, כְּגוֹן כַּרִּים וּכְסָתוֹת וְכוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת. אֲבָל כֵּלִים שְׁאֵינָן צְרִיכִין, כְּגוֹן מַחְרֵשָׁה מִן הַלּוֹטֵשׁ אוֹ צֶמֶר מִבֵּית הַצַּבָּע--אֵין מְבִיאִין. וְאִם אֵין לָאֻמָּן מַה יֹאכַל, נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ וּמַנִּיחָן אֶצְלוֹ; וְאִם אֵינוּ מַאֲמִינוֹ, מַנִּיחָן בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לוֹ; וְאִם חָשַׁשׁ לָהֶם, שֶׁמֶּא יִגָּנְבוּ--מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת, אֲבָל לֹא יְבִיאֵם לְבֵיתוֹ.
טז [יז] אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵּי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּמוֹ עַרְבֵּי שַׁבָּתוֹת. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶן, אֵינוּ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה; וְגוֹעֲרִין בּוֹ, וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, אֲבָל אֵין מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ--חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת: שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אַחַר חֲצוֹת, מְנַדִּין אוֹתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם לֹא נִדּוּהוּ--לְפִי שֶׁיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֵינוּ כִּשְׁאָר עַרְבֵּי יָמִים טוֹבִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן.
יז [יח] לְפִיכָּךְ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד; וְהוּא קַל מֵחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, וְאֵינוּ אָסוּר אֵלָא מֵחֲצִי הַיּוֹם וָמַעְלָה, שְׁהוּא זְמָן הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד חֲצִי הַיּוֹם, תָּלוּי בַּמִּנְהָג--מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת, עוֹשִׂין; מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֵין עוֹשִׂין.
יח [יט] וְאַפִלּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת--לֹא יַתְחִיל כַּתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שְׁהוּא יָכוֹל לְגָמְרָהּ קֹדֶם חֲצוֹת; אֵלָא שָׁלוֹשׁ אֻמָּנִיּוֹת בִּלְבָד הֶן שֶׁמַּתְחִילִין בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת, וְעוֹשִׂין עַד חֲצוֹת--וְאֵלּוּ הֶן, הַחַיָּטִין וְהַסַּפָּרִין וְהַכּוֹבְסִין. אֲבָל שְׁאָר אֻמָּנִיּוֹת--אִם הִתְחִיל בָּהּ קֹדֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר, הוּא שֶׁגּוֹמֵר עַד חֲצוֹת: שְׁאֵין הָעָם צְרִיכִין לִשְׁאָר אֻמָּנִיּוֹת צֹרֶךְ הַרְבֵּה.
יט [כ] הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שְׁאֵין עוֹשִׂין--לֹא יַעֲשֶׂה בַּיִּשּׁוּב, מִפְּנֵי הַמַּחְלוֹקוֹת, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא, בַּמִּדְבָּר; וְהַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שְׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין--לֹא יַעֲשֶׂה: נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מְקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, וְחֻמְרֵי מְקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם, שְׁהוּא בָּטֵל מִפְּנֵי הָאִסּוּר--לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחְלוֹקוֹת. וְכֵן מִי שֶׁדַּעְתּוֹ לַחְזֹר לִמְקוֹמוֹ, נוֹהֵג כְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ בֵּין לְהָקֶל בֵּין לְהַחְמִיר--וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרָאֶה בִּפְנֵי אַנְשֵׁי מְקוֹם שְׁהוּא בּוֹ, מִפְּנֵי הַמַּחְלוֹקוֹת.
כ [כא] מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת, אַף עַל פִּי שְׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְגוֹרְפִין זֵבֶל מִתַּחַת רַגְלֵי בְּהֵמָה, וּמוֹצִיאִים אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה. וּמוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתֻּרְנְגוֹלִים; וְתֻּרְנְגֹלֶת שֶׁיָּשְׁבָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אוֹ יָתֵר עַל הַבֵּיצִים, וּמֵתָה--מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ הַבֵּיצִים. וּבַמּוֹעֵד, אֵין מוֹשִׁיבִין; אֲבָל אִם בָּרְחָה בַּמּוֹעֵד מֵעַל הַבֵּיצִים, מַחְזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ.
משנה תורה -
ספר זמנים -
הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח