משנה תורה - ספר זמנים - הלכות עירובין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות עירובין פרק ג

א  חלון שבין שתי חצרות--אם יש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על זה, והיה קרוב מן הארץ בתוך עשרה טפחים, אפילו כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה, או כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה--אם רצו יושבי שתי החצרות לערב כולן עירוב אחד, הרשות בידן, וייעשו כחצר אחת, ויטלטלו מזו לזו; ואם רצו, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן.  היה החלון פחות מארבעה, או שהיה כולו למעלה מעשרה--מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן.

ב  במה דברים אמורים, בחלון שבין שתי חצרות; אבל שבין שני בתים, אפילו היה למעלה מעשרה.  וכן חלון שבין בית לעלייה--אם רצו מערבין עירוב אחד, אף על פי שאין ביניהם סולם:  והוא שיהיה בו, ארבעה על ארבעה.  היה חלון עגול--אם יש בו כדי לרבע בו ארבעה על ארבעה, הרי הוא כמרובע.

ג  כותל שבין שתי חצרות, או מתבן שבין שתי חצרות--פחות מעשרה טפחים--מערבין עירוב אחד, ואין מערבין שניים.  היה גבוה עשרה, או יתר על כן--מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן; ואם היה ביניהם סולם מכאן וסולם מכאן, הרי הן כפתח, ואם רצו, מערבין אחד.  ואפילו היה הסולם זקוף וסמוך לכותל, שהרי אין יכולין לעלות בו עד שיימשך ויתרחק מתחתיו מן הכותל--הרי זה מתיר; ואפילו לא היה מגיע ראש הסולם לראש הכותל--אם נשאר ביניהן פחות משלושה, הרי זה מתיר, ומערבין אחד, אם רצו.

ד  היה הכותל רחב ארבעה, ועשה סולם מכאן וסולם מכאן--אף על פי שהסולמות מרוחקות זה מזה--אם רצו, מערבין אחד.  אין ברוחב הכותל ארבעה--אם אין בין הסולמות שלושה, מערבין אחד; היה ביניהם שלושה, מערבין שניים.

ה  בנה מצבה על גבי מצבה בצד הכותל--אם יש בתחתונה ארבעה, ממעט; אין בתחתונה ארבעה ואין בינה לבין העליונה שלושה, ממעט, ואם רצו, מערבין אחד.  וכן במדרגות של עץ שסמכן לכותל.

ו  כותל גבוה שבין שתי חצרות, וזיז יוצא באמצעיתו--אם נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה, מניח סולם לפני הזיז, ומערבין אחד, אם רצו; אבל אם הניח הסולם בצד הזיז, אינו ממעט.  היה הכותל גבוה תשעה עשר טפח--מוציא זיז אחד באמצע, ומערבין אחד, אם רצו:  שהרי מן הזיז עד הארץ פחות מעשרה, ומן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה.  היה הכותל גבוה עשרים טפח, צריך שני זיזין זה שלא כנגד זה, עד שיהיה בין הזיז התחתון ובין הארץ פחות מעשרה, ובין הזיז העליון ובין ראש הכותל פחות מעשרה; ומערבין אחד, אם רצו.

ז  דקל שחתכו וסמכו על ראש הכותל ועל הארץ--מערבין אחד, אם רצו; ואינו צריך לקובעו בבניין.  וכן הסולם--כובדו קובעו, ואינו צריך לחברו בבניין.  היו קשין מבדילין בין שתי החצרות, וסולם מכאן וסולם מכאן--אין מערבין אחד:  שהרי אין כף הרגל עולה בסולם, לפי שאין לו על מה יסמוך.  היה הסולם באמצע, וקשין מכאן וקשין מכאן--אם רצו, מערבין שניים.

ח  היה אילן בצד הכותל, ועשהו סולם לכותל--אם רצו, מערבין אחד, הואיל ואיסור שבות, הוא שגרם לו שלא יעלה באילן.  עשה אשרה סולם לכותל--אין מערבין אחד, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי היא אסורה בהניה.

ט  כותל שגבוה עשרה, ובא למעטו כדי לערב עירוב אחד--אם יש באורך המיעוט ארבעה טפחים, מערבין אחד; סתר מקצת הכותל עד שנתמעט מעשרה--צידו הקצר, נותנין אותו לחצר זו, ושאר הכותל הגבוה, לבין שתי החצרות.

י  נפרץ הכותל הגבוה שביניהן--אם הייתה הפרצה עד עשר אמות, מערבין שני עירובין; ואם רצו, מערבין אחד, מפני שהיא כפתח.  ואם הייתה יתר מעשר--מערבין עירוב אחד, ואין מערבין שני עירובין.

יא  הייתה הפרצה פחות מעשר, ובא להשלימה ליתר מעשר--חוקק בכותל גובה עשרה טפחים, ומערבין עירוב אחד; ואם בא לפרוץ לכתחילה פרצה יתר מעשר בכל הכותל, צריך להיות גובה הפרצה מלוא קומתו.

יב  חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה ורחב ארבעה או יתר--מערבין שני עירובין; פחות מכאן--מערבין אחד, ואין מערבין שניים.  ואם מיעט עומקו בעפר, או בצרורות--מערבין אחד, ואין מערבין שניים:  שסתם עפר וצרורות בחריץ, מבוטלין הן.  אבל אם מילהו תבן, או קש--אינן ממעטין, עד שיבטל.

יג  וכן אם מיעט רוחבו בלוח או בקנה שהושיטו באורך כל החריץ--מערבין אחד, ואין מערבין שניים; וכל הדבר הניטל בשבת, כגון הסל והספל--אין ממעטין בו, אלא אם כן חיברו בארץ חיבור שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר.

יד  נתן לוח שרחב ארבעה טפחים על רוחב החריץ, מערבין אחד; ואם רצו, מערבין שני עירובין.  וכן שתי כצוצטראות זו כנגד זו--אם הושיט לוח שרחב ארבעה טפחים מזו לזו, מערבין עירוב אחד; ואם רצו, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן.

טו  היו זו בצד זו, ואינן בשווה אלא אחת למעלה מחברתה--אם יש ביניהן פחות משלושה טפחים, הרי הן ככצוצטרה אחת; ואם יש ביניהם שלושה או יתר, מערבין אלו לעצמן ואלו לעצמן.

טז  [טו] כותל שבין שתי חצרות שהוא רחב, והיה גבוה מעשרה טפחים מחצר זו ושווה לקרקע חצר שנייה--נותנין רוחבו לבני החצר שהוא שווה להן, וייחשב מחצרן:  הואיל ותשמישו בנחת לאלו ותשמישו בקשה לאלו, נותנין אותו לאלו שתשמישו להן בנחת.  וכן חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו ושווה לקרקע חצר שנייה--נותנין רוחבו לחצר שהוא שווה לו:  מפני שתשמישו נחת לזה וקשה לזה, נותנין אותו לאלו שתשמישו להן בנחת.

יז  [טז] היה הכותל שבין שתי החצרות נמוך מחצר העליונה, וגבוה מחצר התחתונה, שנמצאו בני העליונה משתמשין בעובייו על ידי שלשול, ובני התחתונה משתמשין בעובייו על ידי זריקה--שניהן אסורין בו, עד שיערבו שתיהן עירוב אחד; אבל אם לא עירבו--אין מכניסין מעובי כותל זה לבתים, ואין מוציאין מהבתים לעובייו.

יח  [יז] שני בתים שביניהן חורבה שהיא רשות היחיד--אם יכולין שניהם להשתמש בחורבה על ידי זריקה, אוסרין זה על זה; ואם היה תשמישה לזה בנחת, והאחר אינו יכול לזרוק לה מפני שהיא עמוקה ממנה--הרי זה שהיא לו בנחת, משתמש בה על ידי זריקה.

יט  [יח] כל גגות העיר, אף על פי שזה גבוה וזה נמוך, עם כל החצרות, עם כל הקרפפות שהוקפו שלא לשם דירה שאין בכל אחד מהן יתר על בית סאתיים, עם עובי הכותלים שבין החצרות, עם המבואות שיש להן לחי או קורה--כולן, רשות אחת הן; ומטלטלין בכולן בלא עירוב, כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית, אלא אם כן עירבו.

כ  [יט] כיצד:  כלי ששבת בתוך החצר--בין עירבו אנשי החצר, בין לא עירבו--מותר להעלותו מן החצר לגג, או לראש הכותל, ומן הגג לגג אחר הסמוך לו אפילו היה גבוה ממנו כל שהוא או נמוך, ומן הגג האחר לחצר שנייה, ומחצר שנייה לגג שלישי של חצר שלישית, ומגג שלישי למבוי, ומן המבוי לגג רביעי.  עד שיעבירנו כל המדינה כולה דרך גגות וחצרות, או דרך גגות וקרפפות, או דרך חצרות וקרפפות, או דרך שלושתן מזה לזה ומזה לזה--ובלבד שלא ייכנס בכלי זה, לבית מן הבתים, אלא אם עירבו כל אנשי המקומות האלו, עירוב אחד.

כא  [כ] וכן אם שבת הכלי בבית, והוציאו לחצר--לא יעבירנו לחצר אחרת, או לגג אחר, או לראש הכותל, או לקרפף:  אלא אם כן עירבו כל אנשי המקומות שמעבירין בהן כלי זה, עירוב אחד.

כב  [כא] בור שבין שתי חצרות--אין ממלאין ממנו בשבת, אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, כדי שיהיה כל אחד ואחד דולה מרשותו.  והיכן מעמידין את המחיצה:  אם הייתה למעלה מן המים, צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים, ואם הייתה המחיצה כולה בתוך המים, צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים--כדי שתהיה ניכרת רשות זה, מרשות זה.

כג  [כב] וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבה ארבעה טפחים, זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצידה השני, וכאילו הבדילה חלק זה מחלק זה, אף על פי שהמים מעורבין מלמטה:  קל הוא שהקלו חכמים, במים.

כד  [כג] באר שבאמצע השביל בין שני כותלי חצרות--אף על פי שהיא מופלגת מכותל זה ארבעה טפחים, ומכותל זה ארבעה טפחים--שניהם ממלאין ממנה, ואין צריכין להוציא זיזין על גבה:  שאין אדם אוסר על חברו, דרך אוויר.

כה  [כד] חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה מבעוד יום--אנשי גדולה מערבין לעצמן ומותרים, שהרי נשאר להן פסין מכאן ומכאן; ואנשי קטנה אסורין להוציא מבתיהן לחצר שלהן, עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד:  שדיורין של גדולה חשובין בקטנה, ואין דיורי קטנה חשובין בגדולה.

כו  [כה] שתי חצרות שעירבו עירוב אחד דרך הפתח שביניהן, או דרך החלון, ונסתם הפתח או החלון בשבת--כל אחת ואחת מותרת לעצמה:  הואיל והותרה מקצת שבת, הותרה כולה.  וכן שתי חצרות שעירבה זו לעצמה וזו לעצמה, ונפל כותל שביניהן בשבת--אלו מותרים לעצמן ומוציאין מבתיהן ומטלטלין עד עיקר המחיצה, ואלו מטלטלין כן עד עיקר המחיצה:  הואיל והותרה מקצת שבת, הותרה כולה, אף על פי שניתוספו הדיורין--שהדיורין הבאין בשבת, אינן אוסרין.  נפתח החלון ונעשה הפתח בשגגה, או שעשו גויים לדעתן--חזרו להיתרן.  וכן שתי ספינות שהיו קשורות זו בזו ועירבו, ונפסקו--אסור לטלטל מזו לזו, ואפילו היו מוקפות מחיצה; חזרו ונקשרו בשוגג, חזרו להיתרן.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות עירובין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח