תלמוד ירושלמי - מסכת בבא בתרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


מסכת בבא בתרא פרק ו

דף יח,א פרק ו הלכה א משנה  המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותו רבן שמעון בן גמליאל אומר זירעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסאות למאה המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם יודע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים:

דף יח,ב פרק ו הלכה א גמרא  תני המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפי' זרע פשתן אין חייב באחריותו ואם התנה עמו מתחילת הזרע חייב באחריותו.  מהו נותן לו דמי זרעו ויש אומרים נותן לו דמי יציאותיו.  הכא מקבל עליו ברם תמן ימעט הכא ובלבד טנופת ברם תמן מין הכא ובלבד כדרך מגעו ברם תמן ובלבד כדרך משואו.  הכא ר"ש מודה ברם תמן ר"ש אומר שני מינין הן ואין מצטרפין.  רבי חייה בר בא שאל סאה חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח ר' יצחק בר טבליי שאל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר.  א"ר בון בר חייה נישמעינה מהדא הבורר צרורות מתוך כרייו של חבירו חייב לשפות לו.  ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה אבל אם היו צבורין משעה ראשונה לא בדא.  תני מאה חביות אני מוכר לך חייב להעמיד לו יין יפה כרוב היין הנמכר באותו מקום מאה חביות יין אני מוכר לך חייב להעמיד לו יין יפה כרוב היין הנמכר באותו חנות

דף יט,א פרק ו הלכה א גמרא  מאה חביות אילו אני מוכר לך אפילו חומץ הגיעו.  רבי חייה בר ווה בשהיו הקנקנים ללוקח יכיל מימר ליה לשתייה מכרתיו לך.  בדק הבית להיות מפריש עליה והולך עד שלשה ימים ודאי מיכן והילך ספק.  ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי שלשה ימים הראשונים ודאי יין האחרונים חומץ אמצעיים ספק.  א"ר אבהו אני שמעתיה ממנו מה מעבד ומר ר' יוחנן עד שלשה ימים ודאי מיכן והילך ספק.  ר' לא בשם רבי לעזר ר' יסא בשם רבנין דעלין ושמעין מבי מדרשא דברי עיטיין במחט כהדא דר' יהושע בן לוי בחבית איבד מחט שופה ובא ומצאה חלודה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ג' ימים הראשונים וודאי טמאה אחרונים טהורה אמצעיים ספק.  א"ר אבהו אוף שמעתיה ממנו מה מיעבד ומר ר' יוחנן עד שלשה ימים ודאי מיכן והילך ספק.  רבי חייה בר ווה שאל בא בסוף שבוע ומצאו חומץ ברור או מיכן ולהבא ר' יצחק שאל עבר הפרק בסוף ארבעים יום כוחו של פרק ביטל כח של ארבעים יום או כח ארבעים יום ביטל כוחו של פרק.  ר' קריספה שאל בכל שנה בודק או אחת לשלשה שנים נישמעינה מהדא המוכר יין לשנה חייב באחריותו עד החג.  א"ק יודן תיפתר כגון אילין גלילאי דלא קטפין כרמיהון אלא בתר חגא ולית שמע מינה כלום.  ויידא אמרה דא ישן משל אשתקד מיושן של שלשה שנים.  נימר משם הדא מטמועיתה מה חבית אחת הוא בודק כולהון תלויות בה כל אחת וא' הוא בודק ואין מחמיצות.  א"ר שמי אית בני נש מקשין על גרבא מדלעיל וידעין מה דאית ביה מלגיו:

דף יט,א פרק ו הלכה ב משנה  המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מקום מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי רבי עקיבה ר' ישמעאל אומר

דף יט,ב פרק ו הלכה ב משנה  רפת בקר הוא זו הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש בית קטן שש על שמנה גדול שמנה על עשר טריקלין עשר על עשר רומו כחצי אורכו וכחצי רחבו וראייה לדבר היכל וכתליו רבן שמעון בן גמליאל אומר כבנין היכל:

דף יט,ב פרק ו הלכה ב גמרא  תני קנטר חייב להעמיד לו שתים עשרה על שתים עשרה.  רב המנונא ספרא שאל לר' חנינה כתוב אחד אומר קומתו שלשים אמה וכתוב אחד אומר קומתו עשרים אמה.  ולא הוה דשמעה ולא אמרין ליה כלום.  שאל לרבי ירמיה אמר ליה מן הקרקע ולמעלן שלשים אמה ומן הדביר ולמעלן עשרים אמה אמר רבי אבהו מפכליה דביר.  דביר היה עומד מן הקרקע ועד הקורות דכתיב וספון בארץ מן הקרקע ועד הקורות אלא מן הקרקע ולמעלן שלשים אמה מן הכרוב ולמעלן עשרים אמה.  אמר רבי תנחומא מסורת אגדה היא שאין מקום דביר עולה מן המניין.  א"ר לוי ולא מקום ארון עולה מן המניין אמר רבי לוי ותני כן בשם ר' יודה בי ר' אלעאי ארון עומד באמצע וחולק הבית עשר אמות לכל רוח:

דף יט,ב פרק ו הלכה ג משנה  מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שרך בני אדם יוצאין ואינו מכניס לתוכה תגרים ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת והחיצון זורע את הדרך נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהן נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרים ולא יכנוס מתוכה לתוך שדה אחרת וזה וזה אינן רשאין לזורעה:

דף יט,ב פרק ו הלכה ג גמרא  תני החיצון אין זורע את הדרך דו א"ל מעלל אנא שרע.  הפנימי אין זורע את הדרך דו אמר ליה את חייס על דידך ודייש על דידי:

דף כ,א פרק ו הלכה ד משנה  מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להן מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור ודרך הקבר אין לה שיעור המעמד דייני ציפורין אמרו בית ארבעת קבין המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין שלשה מיכן וג' מיכן ושנים מכנגדן והכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבעה ורחבן ששה ר"ש אומר עושה תוכה של מערה שש על שמנה ופותח לתוכה שלש עשר כוך ארבעה מיכן וארבעה מיכן ושלש' מכנגדן ושנים אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלוא המיטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מיכן ואחת מיכן ר"ש אומר ארבע לארבע רוחותיה רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע:

דף כ,א פרק ו הלכה ד גמרא  רב חייה בר יוסף אמר עושה אותן כמין נגרין א"ל ר' יוחנן והלא הכלבים אינן נקברין כן.  כיצד עושה בונה מלפני' כבחוץ ואין העוברת נוגעת בו.  אינו עבר בני חדא מדלעיל וחדא מלרע:


תלמוד ירושלמי - מסכת בבא בתרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י