תלמוד ירושלמי - מסכת בבא בתרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת בבא בתרא פרק ד

דף יג,א פרק ד הלכה א משנה  המוכר את הבית לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור:

דף יג,א פרק ד הלכה א גמרא  רבי נחום בשם רבי חייה בר בא והוא שיהא בה ארבע על ארבע על רום עשרה ובלבד במקורה ובמגופף.  אמר לון רבי זירא כל הדין פירושא הפרש לכון ר' חייה בר אבא ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים.  סוף דבר מעקה היו אחורי בתים מקיפין אותו היו שם עמודים וכלונסיות על גביהן.  נישמעינה מהדא ר' יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור.  אמרין והוא שיש שם מעקה גבוה עשרה טפחים:

דף יג,ב פרק ד הלכה ב משנה  ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאילו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר' עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך:

דף יג,ב פרק ד הלכה ב גמרא  לאיזה דבר כתב עומקה ורומה שאם רצה להשפיל ישפיל הגביה יגביה.  רבה בר רב הונא בשם רב הלכה כרבי עקיבה דידן דהוא רבנן דרבי חייה.  ר' זעירא רב ירמיה בשם רב הלכה כרבי עקיבה דרבי חייה דהוא רבנן דבבלאי.  תמן אמרין אדמון ורבי עקיבה אמר ר' לא בסתם חלוקין.  מה נן קיימין אם דבר בריא שיש לו דרך כל עמא מודי שאין צריך ליקח לו דרך אם דבר בריא שאין לו דרך כל עמא מודו שהוא צריך ליקח לו דרך.  אלא כי נן קיימין בסתם רבי עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך:

דף יג,ב פרק ד הלכה ג משנה  המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא המפתח מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המיטלטלת מכר את האיסטרוביל אבל לא את הקלת מכר תנור מכר כיריים בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין:

דף יג,ב פרק ד הלכה ג גמרא  כיני מתניתא מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה:

דף יג,ב פרק ד הלכה ד משנה  המוכר את החצר מכר בתים שיחין ומערות אבל לא את המטלטלין בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה ר' לעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר:

דף יג,ב פרק ד הלכה ד גמרא  רבי יצחק שאל על דעתיה דרבנן מכר לו חצר סתם מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא המטלטלין או מכר לו אפילו המטלטלין.

דף יד,א פרק ד הלכה ד גמרא  רבי יצחק שאל על דעתיה דרבי לעזר מכור לו חצר סתם לא מכר אלא אויר החצר.  בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא המטלטלין או אפילו המטלטלין.  אמר רבי יוחנן ואנא אייתיתיה מדבית לוי היו שם חצירות פתוחות לפנים מכורות פתוחות לחוץ אין מכורות לפנים ולחוץ אילו ואילו מכורות:

דף יד,א פרק ד הלכה ה משנה  המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר את הכיריים ולא את הגלגל ולא את הקורה בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים רבי לעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה:

דף יד,א פרק ד הלכה ה גמרא  כל עצמו אם אין לו קורה אינו קרוי בית הבד.  ותימר אכן.  ומאן תניתה ר' אלעזר דתני בשם ר' אלעזר המוכר את בית הבד מכר את היקבין ואת האסירין ואת המפרכות ואת הריחים התחתונה אבל לא את העליונה ולא את השקין ולא את המרצופין שבתוכו.  בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו בין כך ובין כך לא מכר היצועין והשכוין והחרותין שבתוכו:

דף יד,א פרק ד הלכה ו משנה  המוכר את המרחץ לא מכר לא את הנסרים ולא את הספסלים ולא את הבילניות בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים ולא את אוצרות של עצים:

דף יד,א פרק ד הלכה ו גמרא  תני המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימין והחיצונים ובסלקי וקמין ובית האורירין אבל לא את המגדלין ולא את היורה.  ר"ש בן אלעזר אומר מקום הבלן מכור ומקום האורייר אינו מכור.  בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אע"פ שאמר לו היא וכל מה שבתוכה.  בין כך ובין כך לא מכר את המגורות של מים שמשתמש בהן בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא בית הכנסת של עצים.  אמר לו היא ומשמשיה אני מוכר לך הרי כולן מכורין:

דף יד,א פרק ד הלכה ז משנה  המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין אבל לא את המטלטלין בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפי' היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר:

דף יד,א פרק ד הלכה ז גמרא  תני המוכר את העיר רשב"ג אומר המוכר העיר מכר את הסנטר אבל לא האיקמונס בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אע"פ שאמר לו היא וכל מה שבתוכה בין כך ובין כך לא מכר לא את שורה ובנותיה והטרשים המוקצין ממנה.  והביברין של חיה ושל עופות ושל דגים.  שוריה בזייה.  בנותיה כופרניה.  חולק בים ובנהר אית תניי תני מכורין ואית תניי תני אינן מכורין אמר רב חסדא מאן דמר מכורין את שהן בתחומה ומאן דמר אינן מכורין את שאינן בתחומה:

דף יד,ב פרק ד הלכה ח משנה  המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצורכה ואת הקנים שבכרם שהן לצורכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואת השומירה שאינה עשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה ולא את הקנים שבכרם שאינן לצורכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה העשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה לא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין שלימין וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאילו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר' עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן המחזיק בניכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולן המקדיש את השדה הקדיש את כולן ר' שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא החרוב המורכב ואת סדן השקמה:

דף יד,ב פרק ד הלכה ח גמרא  דבית רבי ינאי אמרי במחולקין לגפנים.  רבי חייה רובה שאל היו שם חליות מחולקות לכרות רבי יצחק בר טבליי שאל היו שם טבליות של שיש מחולקות לכתלין רב יודן בר רבי ישמעאל שאל היו שם מלבנין מחולקו' לחלונות.  רבי חייה בשם רבי יוחנן יש שם ערוגה שהיא ששה על ששה ויש לה שם בפני עצמה אינה מכורה.  אמר רבי יוחנן הקונה סדן שקמה בתוך של חבירו מחלוקת ר' ישמעאל בר רבי יוסי ורבנין רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר קנה קרקע ורבנין אמרין לא קנה.  ר' חייה בר ווא שאל מכר לו כל האילן ושייר לו סדן שקמה על דעתיה דרבי ישמעאל בי רבי יוסי קנה קרקע על דעתיה דרבנין לא קנה קרקע.  רבי יצחק בר טבליי שאל מכר לו כל האילן וזית שבמקום פלוני כל זיתים שיש שם מכורין.  ר' יודן בי ר' ישמעאל שאל הקונה שלשה כיתי קנים קנה ארץ גדול שבארץ ישראל.  במה דברים אמורים במוכר אבל <לא> בנותן מתנה נותן את כולם.  מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה

דף טו,א פרק ד הלכה ח גמרא  רבי בא בר טבליי בשם רב שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה.  רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין.  ומה ביניהון הקדש מאן דמר שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה אף המקדיש בעין יפה מקדיש ומאן דמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין מה אמר במקדיש.  נישמעינה מהדא האחין שחלקו יש להן דרך זה על גבי זה.  ואית דבעי מימר כן אמר רבי לעזר האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן המחזיק בניכסי הגר קנה החזיק בשדה החזיק בכולן הקדיש את השדה הקדיש את כולן.  ר' שמעון אומר המקדיש את השדה <לא> הקדיש החרוב המורכב ושקמה הישנה מפני שיונקין משל הקדש מפני ששייר לו דרך.  אם לא שייר לו דרך אף הן יונקין משל הקדש:

תלמוד ירושלמי - מסכת בבא בתרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י