תלמוד ירושלמי -
מסכת בבא קמא - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
דף לז,א פרק ט הלכה א משנה הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה
דף לז,ב פרק ט הלכה א משנה משלם דמי פרה מעוברת לילד ודמי רחל טעונה להיגזז גזל פרה ועיברה אצלו וידה ורחל ונטענה עמו וגזזה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה:
דף לז,ב פרק ט הלכה א גמרא הכא את מר ליבון כשינוי והכא את מר אין ליבון כשינוי. הן דתימר ליבון כשינוי בשעשאו צופים והן דתימר אין ליבון כשינוי בשהניחו כמות שהוא. מצינו ליבון בלא צופים שמא יש צופים בלא ליבון. אמר ר' יודן קל הוא שהיקלו בגזלן שישלם כשעת הגזילה. גזל שלח וליבנו אית לך מימר בשעשאו צופים. עוד קל הוא שהיקל בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה. גזל מריש ובנאטו בבירה בית שמאי אומרים יקעקע כל הבירה כולה ויתנינו לו. ובית הלל אומר יתן לו דמיו מפני תקנת שבים. ירד לחרבה ובנייה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה בנייה ברשות שמין לו וידו על העליונה. ביקש ליטול אבניו ועציו אין שומעין לו. ר' יעקב בר אחא בשם ר' יהושע בן לוי משום יישוב ארץ ישראל. רב נחמן בר יצחק שאל אילו מי שנכנס לחורבתו של חבירו ופירק חבילתו לשעה וביקש ליטלו שמא אין שומעין לו.
דף לח,א פרק ט הלכה א גמרא כיון דשמע דמר רבי יעקב בר אחא משום יישוב ארץ ישראל אמר האמירה. אלא בנה במקום שאין ראוי לבנות ונטע במקום שאינו ראוי ליטע רב אמר שמין לו אלא שמערימין עליו ליכנס לשם בימות החמה ובימות הגשמים אמר לו הא תניתה שמין לו וידו לתחתונה. א"ר זירא הדא אמרה גזל שמינה והכחישה מחזיר לו את השומן אמר רב חסדא הדא אמרה גזל כחושה והשמינה מחזירה בעינה מפני שעיברה אצלו וילדה משלם כשעת הגזילה. מאן תניתה ר' יעקב דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נישתנית מבריית' אומר לו הרי שלך לפניך. והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה:
דף לח,א פרק ט הלכה ב משנה גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה רבי מאיר אומר יאמר לו בעבדים הרי שלך לפניך:
דף לח,א פרק ט הלכה ב גמרא רב הונא אמר בשגזל עגל ונעשה שור אבל גזל שור והזקין אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו גזל עגל ונעשה שור אומר לו הרי שלך לפניך. תני רב קרנא ואפילו גזל עגל ונעשה שור וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה עגל אמר אבוי דשמואל בר אמי בשם רב יהודה הלכה כרבי מאיר:
דף לח,ב פרק ט הלכה ג משנה גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאה ליסקל אומר הרי שלך לפניך:
דף לח,ב פרק ט הלכה ג גמרא רב הונא אמר בשפסלתו מלכות שמואל אמר בשנסדק ודאי. רבי יודה בן פזי בשם ר' יוסי בר חנינה והן שהרקיבו מן הכנימה אבל אם הרקיבו מתולעת כבריאין הן. רב הונא אמר בשפסלתו מלכות אבל פסלתו מדינה אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו פסלתו מלכות אומר לו הרי שלך לפניך. רבי יודן לא נחית לבית וועדא קם עם רבי מנא א"ל מה חידות הוה לכון בבי מדרשא יומא דין א"ל מילה פלן. א"ל ולאו מתניתא היא תרומה ונטמאת אמר ליה תיפתר בשניטמאת מאליה ולית שמע מינה כלום. חילפיי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה. א"ר מנא אזלית לקיסרין ואשכחית לר' חזקיה דדריש לה משום דר' יעקב בר אחא אין אית בר נש פליג על חילפיי שאין משלם חמץ יפה הכל מודין בחמץ שמשל' חמץ יפה:
דף לח,ב פרק ט הלכה ד משנה נתן לאומנין לתקן וקילקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקילקל חייב לשלם הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו ושיבר את האבנים או שהזיק חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב:
דף לח,ב פרק ט הלכה ד גמרא רב הונא אמר והוא שקבע בו מסמר האחרון כדי לזכות לכליו:
דף לט,א פרק ט הלכה ה משנה נתן צמר לצבע והקדיחה היורה נותן לו דמי צמרו צבעו כאור אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח:
דף לט,א פרק ט הלכה ה גמרא רב הונא אמר שהקדיחו סממנין אבל הקדיחה יורה אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו הקדיחו סממנין אומר לו הרי שלך לפניך. מהו אם השבח יותר על ההוצאה נותן לו ההוצאה. בר נש דיהב לחבריה חמשה מיני עמר וחמשה מיני סממנין ועשרה מנוי אגריה א"ל ציבעיה סומק וצבעו אוכם. א"ל אילו צבעתיה סומק הוה טב עשרים וחמשה מנוי. וכדו דצבעתיה אוכם לית הוא טב אלא עשרין מנוי. את אובדת דידך אנא לא אובד דידי. אמר רבי יונה ותשמע מינה בר נש דיהב לחבריה שמנה דינרין דזבין ליה חיטין מטיבריה וזבן ליה מציפורי. א"ל אילו זבנת לי מטיבריא הוון עשרין וחמשה מודי. כדון דזבנת מציפורי ליתנון אלא עשרין מודיי. את אובדת דידך אנא לא אובד דידי. תני הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו
דף לט,ב פרק ט הלכה ה גמרא ותני חורין אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן. מאי טעמא דר' יודן שלא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות ולמה אין חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו. מעתה אפילו אמר לו ליקח לו חטים ולקח לו חטים לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות ובשעה שאמר לו ליקח חטים ולקח לו חטים לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללקוח וקיים מה בידיה. א"ר נסא בשעה שקיים שליחותו לא נתכוון המוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוון לזכות ללוקח ולמה חולק עמו אמר הואיל ובאת לו הנייה מתחת ידו אף הוא חולק עמו. התיב ר' שמואל בר בא קומי רבי יוחנן והתנינן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ובניו. אמר לו
דף מ,א פרק ט הלכה ה גמרא עלת על דעתו לומר בכסות אשתו ובניו. והתנינן ערכי עליו כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא נ' סלע. האומר ערכי עלי על מנת שלא לסדר מה שעל אשתי ובני. ר' נסא בשם ר' בון בר חייה האומר ערכי עלי על מנת שלא לסדר מחפץ פלוני אין מסדרין לו מאותו החפץ. רב הושעיה בשם שמואל בר אבא זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלין דבר תורה אלא מדבריהן:
דף מ,א פרק ט הלכה ו משנה הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו את הקרן ולא מחל לו את החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן ה"ז צריך לילך אחריו נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה וכן בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר הרי זה משלם קרן וחומש ואשם:
דף מ,ב פרק ט הלכה ו גמרא כיני מתניתא עד שיתמעט חומש האחרון פחות משוה פרוטה. אמר ר' יונתן בנתינת החומש נעשה חומש קרן לא אתיא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן:
דף מ,ב פרק ט הלכה ז משנה איכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם איכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אם אינו רוצה או שאין לו לווה ובעלי החוב באין ונפרעין:
דף מ,ב פרק ט הלכה ז גמרא תני אין מקבלין פקדון מנשים ועבדים וקטנים. קיבל מאשה יחזיר לה מתה יחזיר לבעלה מעבד יחזיר לו ואם מת יחזיר לרבו. מקטן יחזיר לו מת יחזיר לאביו ועושה בהן סגולה. וכולן שאמרו בשעת מותר יינתנו לפלוני שהן שלו יעשה פירוש לפירושו. ר' זביד' בשם ר' בא בר ממל ובלבד בעדים כהדא איתת דר' בא בר חנא מי דמכא אמרה אהן קירושא דברתי והוא אמר לית הוא אלא דידי אתא עובדא קומי רב אמר אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה:
דף מא,א פרק ט הלכה ח משנה האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו ואם אין לו לווה ובעלי החוב באין ונפרעין:
דף מא,א פרק ט הלכה ח גמרא א"ר ירמיה חמי היך תנינן הכא האומ' לבנו קונם שאת נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו והתני בחיי אם מת יירשנו במותי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו. מה בין אהן דמר חדא חדא להן דמר תרתי תרתי. רב ירמיה ור' יוסי בן חנינה תריהון אמרין קונם לבית זה שאיני נכנס בחיי ובמותי כיון שאמר לבית זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. אמר ר' יוסי תנינן בנזקין מה דלא תנינן בנדרין קונם הניית נכסיי אילו עליו בחיי ובמותי כיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה:
דף מא,א פרק ט הלכה ט משנה הגוזל את הגר ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם וגו'. היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת הכסף יינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכולין להוציא מידן שנאמר אשר יתן לכהן לו יהיה:
דף מא,א פרק ט הלכה ט גמרא חילפיי ור' יוסי בר חנינה אמר דרבי יוסי הגלילי היא דדריש רבי יוסי הגלילי במה הכתוב מדבר בגוזל את הגר ונשבע לו ומת שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח.
דף מא,ב פרק ט הלכה ט גמרא ואם אין לאיש גואל הטעון כפרה חייב יצא זה שאין טעון כפרה. דריש ר' עקיבה כשבא מזופרין במה הכתוב מדבר בגוזל אתה גר ונשבע לו ומת שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל וגו' אין לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא זה הגר. רב וריש לקיש אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום:
דף מא,ב פרק ט הלכה י משנה נתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לאו יחזיר ויביא אשם אחר שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין חומש מעכב:
דף מא,ב פרק ט הלכה י גמרא ר' חזקיה אמר בשתי שבתות פליגן רבי יוסי אמר בשבת אחת. מאן דמר בשתי שבתות נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא. ר' אומר אם כדברי ר' יודן אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב. ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר להן.
דף מב,א פרק ט הלכה י גמרא זאת אומרת אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותו מידן. מאן דמר בשבת אחת פליגין נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה. אשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא כו'. זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן אין מוציאין אותן מידן ואם עיבר משמר בני יהויריב. כיני מתני' ואם היה שעיבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב. ויקריבו בני יהוידע את האשם ויתכפר להן. זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן נתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותן מידו:
תלמוד ירושלמי -
מסכת בבא קמא - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י