תלמוד ירושלמי - מסכת נזיר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת נזיר פרק ח

דף לח,ב פרק ח הלכה א משנה  שני נזירין שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך מת אחד מהן אמר ר' יהושע יבקש אחד מן השוק וידור כנגדו נזיר ויאמר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ויאמר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספר וזה קרבן טהרתך אמר לו בן זומא מי שומע לו שידור כנגדו אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת בספק וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה וזו חובה ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני א"ר יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו חציים אבל הודו חכמים לדברי בן זומא:

דף לח,ב פרק ח הלכה א גמרא  ולא סוף דבר כשאמר להן אחד ראיתי את אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם אלא אפילו אמר להם ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע אי זה מכם שניהן נוהגין נזירות על פיו בשאינן מכחישין אותו אבל אם מכחישין אותו לא בדא היו שניהן מכחישין ייבא כהדא עד אומר ניטמא והוא אומר לא ניטמאתי טהור ב' אומרין ניטמאת והוא אומר לא ניטמאתי שניהן נאמנין ממנו דברי ר"מ וחכ"א הוא נאמן ע"י עצמו רב יהודה בשם רב

דף לט,א פרק ח הלכה א גמרא  כיני מתניתא רבי מאיר מטמא רבי יהודה וחכמים מטהרים אמר ר' יוחנן כיני מתניתא ר"מ מטמא ור' יהודה מטהר מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוחנן דא"ר גוריון בשם ר' יוסי בן חנינה לא א"ר יודה אלא בטומאה ישנה שיכול לומר נטמאתי וטהרתי ותני כן הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת המקדש ויודון ליה בטומאה מפני טומאת נזיר שאין אומר לו איכן הוא קרבנך שהבאת ויודון ליה בתרומה עד כאן קשי רבי חנינה ר' מנא שמע לן מן דבתרה אמרו לו אם ירצה לומר מזיד הייתי בשפחה חרופה מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב שיכול לומר לו היערתי אבל לא גמרתי

דף לט,ב פרק ח הלכה א גמרא  כיי דאמר רשב"ל נאנסתי מפני כשפים שעשת לי בנזירות מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב אנסו חייב (במדבר ו) בפתע לרבות השוגג בפתאום לרבות המזיד תנאי היה בלבי לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת מ"מ לא נתחייב בנזירות עד עכשיו תניי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת בשבועות מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב תניי בדברים אין תניי בשבועות ואתיא כיי דמר רבי בא רב יהודה בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה פטור הא כל אילין מילייא לא מצי תנייה וכא מצי תנייה מה דרבי יוסי אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא מה דרבי יודה אמר פלוני נזיר וניטמא התריתי בו אינו לוקה אמר לו אחד נזיר והיה נוהג בנזירות על פיו ושתה יין וניטמא למתים והתרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד אחד הוא מה דר' מנא אמר פלוני כהנת וזינת ובא עליה בעלה כהן והתריתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים אמר אחד מהם אני ראיתיה שניטמאת ובא עליה בעלה והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בעד אחד ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה הדא בעומד בסוף שלשים אבל בעומד בתוך שלשים ממתינין לו עד שלשים בשהיה זה נזיר שלשים וזה נזיר שלשים אבל אם היה זה נזיר שלשים וזה נזיר מאה ממתינין לו עד מאה ר' יעקב דרומיא בעא קומי ר' יוסי ניטמא באותן הימים מה הן אמר לו כמי שחבירו מבקש לו מאחד

דף מ,א פרק ח הלכה א גמרא  מן השוק שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה בתוך שלשים יום האחרונים לוקה הבא מן השוק אינו לוקה לא על השניים ולא על האחרונים עד כדון בשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו התרו בו על שניהן כאחד פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התרייה על ספק רשב"ל אמר אין מקבלין התרייה על ספק נזרתי ואיני יודע מה נזרתי אם לעכשיו אם לאחר זמן אמר לו זו לעכשיו וזו לאחר זמן שתה יין בתוך שלשים ימים הראשונים לוקה בתוך שלשים האחרונים אינו לוקה וחש לומר שמא הראשונים בתוך נזירותו והאחרונים לאחר נזירותו כל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת ליין לטומאה ולתגלחת ויביא קרבנותיו חציים שלא תנעול תשובה מבית הוועד נזיר שנטמא בספר רשות היחיד ואינו בפסח ר' הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דתנינן תמן כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש יחיד שנטמא בספק רשות היחיד בפסח רבי הושעיה אמר ידחה לפסח שני רבי יוחנן אמר משלחין אותו דרך רחוקה ואתייא כיי דאמר רבי יוחנן ניטמא טומאת התהום משלחין אותו דרך רחוקה ציבור שניטמא בספק רשות היחיד בפסח ר' יוחנן אמר יעשה בספיקן ור' הושעיה אמר יעשה בטומאה אף ר' הושעיה רבה מודי שיעשו בספיקן לא אמר ר' הושעיה

דף מ,ב פרק ח הלכה א גמרא  אלא לחומרין ר' יוחנן אמר בשם רבי בנייה ישראל ערל מזין עליו שכן מצינו שקיבלו אבותינו במדבר הזיית ערלים אמר רב חסדא אתייא כמ"ד בי"א מלו ברם כמ"ד בעשירי מלו לא מנו הזיית ערלים אמר רבי אבין מכל מקום לא מנו הזיית ערלים רבי אלעזר בשם רבי חנינה מעשה בכהן ערל שהוזה והוכשרו הזיותיו תני רבי אליעזר בן יעקב אומר איסטרטיות ושומרי צירים היו בירושלים וטבלו ואכלו פסחיהם לערב:

דף מ,ב פרק ח הלכה ב משנה  נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר ששים יום ושותה ביין ומיטמא למתים אחר מאה ועשרים יום שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה:

דף מ,ב פרק ח הלכה ב גמרא  אי זהו מוחלט מספק שנים שבאו אצלו והחליט את אחד מהן ולא הספיק להחליט את השני עד שנחלפו לו זהו מוחלט בספק הדא היא דתני רבי חייה ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי היה ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל מצורע ודאי היה אוכל בקדשים אחר ששים יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ ימים כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה והזה ושנה וגילח והביא מנה שבעה ורצה לגלח אמרו לו נזיר טהור צא ומנה שבעה והשלימן לשלשים מנה שלשים ורצה לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים ה"ז מביא עולה ומגלח עליה

דף מא,א פרק ח הלכה ב גמרא  חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה אם טהור העולה מחובתי והחטאת ספק <מגלח את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו כדרך שמצורע מגלח> כיצד עושין לו להחמיר מביא שתי ציפורי דרור שוחט אחד מהן על כלי חרש על מים חיים חופר וקוברה בפניו ואסורה בהנייה וגילח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין אותה ומונין שלשים יום ומביא עולת בהמה אחרת ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה והחטאת מחובתי ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת ספק מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורע מגלח ר"ש אומר למחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי הוא חובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי וישחוט בצפון וטעון מתן בהונות ונאכל לזכרי כהונה בכל מקום ליום ולילה עד חצות אבל חכמים לא הודו לרבי שמעון שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול הביא חטאת בהמה אינו יכול שאין לו חטאת בהמה חטאת העוף אינו יכול שהרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני נמצא עשיר מביא חטאת עוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי זה חובתי ואם לאו הרי הוא ספק אוכל בקדשים מיד לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו כיצד עושין לו כדברי בן זומא הרי זה מונה שלשים יום ומביא עולת בהמה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה אם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת ספק מונה שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמין ומתנה עליהן ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה

דף מא,ב פרק ח הלכה ב גמרא  וזו נדבה והחטאת ספק ומגלח שותה יין ומטמא למתים מיד בד"א בזמן שנזר מתוך ימי נזירותו אבל אם נזר מתוך ימי צרעתו אוכל בקדשים אפילו לאחר שתי שנים שותה ביין ומטמא אחר ד' שנים אמר רבי יוחנן זו דברי בן זומא אבל דברי חכמים לעולם הוא בחליטו עד שיניף האשם רבי ירמיה בעי שיניף האשם יהא זה בחליטו אמר ליה רבי יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנינן תמן אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול רבי יעקב דרומיא בעא קומי רבי יוסי ויעשו לו תקנה ליינו אמר ליה (במדבר ו) וגלח הנזיר פתח אהל מועד הראוי לבוא אל פתח אהל מועד יצא זה שאינו ראוי לבוא אל אהל מועד שערו מהו רבי יעקב בר אחא איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר שערו אסור רבי שמעון בן לקיש אמר שערו מותר רבי זעירא בעי במצורע שנזר פליגין או בנזיר שנצטרע פליגין אין תימר במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל הוא אסור אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין הא במצורע שנזר דברי הכל מותר רבי ירמיה פשיטא ליה במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל אסור תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות נישמעינה מן הדא ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין וחש לומר שמא תגלחת מצוה היית רבי זעירא בשם רבי יודן מתניתא אמרה כן שרבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמין הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים ואינו אסור אלא משום בל תשחת שמואל בר אבא אמר תיפתר בסריס והא תנינן זקן אית לך מימר סריס

דף מב,א פרק ח הלכה ב גמרא  לית לך אלא כדאמר רבי יעקב בשם רבי יוחנן נטלן מלמטן למעלן אסור רבי יוסי בר אבין אמר לא שנייא היא למטן למעלן היא למעלן למטן טמא בספק מוחלט ודאי אוכל קדשים לאחר ששים יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום טמא וודאי מוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר עשרים יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מ"ד יום טמא ודאי מוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמונת ימים שותה ביין ומיטמא למתים אחר מ"ד יום אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי זאת אומרת שהתער סותר בנזיר טמא שבעה:

תלמוד ירושלמי - מסכת נזיר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט