תלמוד ירושלמי - מסכת נזיר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת נזיר פרק ג

דף יא,א פרק ג הלכה א משנה  מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד ואם גילח יום שלשים יצא הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא:

דף יא,א פרק ג הלכה א גמרא  הדא מסייע לבר קפרא אם גילח יום שלשים לא יצא הדא מסייע לר' יונתן אם גילח יום שלשים יצא הא תרתיי לית היא אלא חדא זו עדות יודעין היו שהוא אסור לגלח אלא שהן סבורין אם גילח יום שלשים לא יצא אם בא להעיד אם גלח יום שלשים יצא רבי אימי הוה ליה עובדא וגילח יום שלשים והוה ליה עובדא וגילח ליום ל"א אמר רבי זריקא מן מתניתא יליף לה רבי אימי דתנינן תמן מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד

דף יא,ב פרק ג הלכה א גמרא  והשנייה יום ששים וא' אמר רבי יוסי תמן לשעבר וכא לכתחילה רבי ירמיה הורי לר' יצחק עטושיא ואית דאמרי לרבי חייה בר רב יצחק עטושיא לגלח יום שלשים מן מתניתא שמונה ימים בטלו ממנו גזירת שלשים היא שמינית היא יום שלשים אמר רבי יוסי שנייא היא תמן שמפני כבוד הרגל התירו תדע לך דמר רבי חלבו בר חונה בשם רבי יוחנן חל יום שמונה שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת אין תימר שלא מפני כבוד הרגל התירו מעתה אפילו חל יום ל' שלו להיות בשבת מגלח בערב שבת ועוד מן הדא דאמר רבי יוחנן על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר ל' וישלול יום שבעה ויאחה יום ל' אמר רבי חגי די הוא שמועתא כן ושמועתא כן:

דף יא,ב פרק ג הלכה ב משנה  מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השנייה יום ששים ואחד שאם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא זו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזיריות שאם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המניין:

דף יא,ב פרק ג הלכה ב גמרא  השלים נזירותו הראשונה ובא להישען על השנייה לא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשנייה עלת לו שנייה ראשונה

דף יב,א פרק ג הלכה ב גמרא  מה נן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל את כולו אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו שלשים יום אילו לא בדא עלת לו שנייה ראשונה אלא כי נן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר באומר אילו לנזירות אבל אם אמר אילו לנזירותי ואילו לנזירות אחרת לא בדא עלת לו שנייה ראשונה אמר רבי לעזר השלים נזירותו לראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח עלת לו ראשונה שנייה רבי יעקב בר אחא פקיד לחברייא אין שמעתון מילה מרבי אלעזר הוון ידעין דרבי יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו כרבנין ברם כרבי שמעון אפילו לא הביא אלא קרבן א' הפריש שתיהן כאחת אין בידו אלא א' הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא של זו בזו ושל זו בזו לא יצא הא לקדש קדשה לא כן תני ר' חייה קרבנו לה' על נזרו שיקדום נזרו לקרבנו ולא שיקדום קרבנו לנזרו שנייא היא שעומד בנזירותו ניחא שנייה ראשונה ראשונה שנייה א"ר יודה והדא מסייע לרבי אלעזר לא כן רבי יעקב בר אחא מפקד לחברייא אין שמעתון מילה מרבי אלעזר הוון ידעין דרבי יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו וסברין מימר כרבנין וכא כרבי שמעון אנן קיימין רבי חיננא בשם רבי פינחס תיפתר בנזירותו ובנזירותו של בנו בדא עלת לו שנייה

דף יב,ב פרק ג הלכה ב גמרא  ראשונה אמר רבי יוסי בי רבי בון לא כן סברנן מימר באומר הריני נזיר בדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת את הוא שהחמרתה עליו שיהא נזיר שתים לא דייך שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים אלא שאת אומר אין בידו כלום:

דף יב,ב פרק ג הלכה ג משנה  מי שאמר הריני נזיר ניטמא יום שלשים סותר את הכל ורבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה הריני נזיר שלשים יום ניטמא יום שלשים סתר את הכל:

דף יב,ב פרק ג הלכה ג גמרא  רבי אבהו בשם רבי יוחנן ממצורע למד רבי אליעזר שכן מצינו בין תגלחת לתגלחת שבעה ולמה לא יליף לה מנזיר טמא מצורע מגלח וחוזר ומגלח נזיר טמא אינו מגלח וחוזר ומגלח רבנין דקיסרין אמרין בפירוש פליגין ר' יוחנן אמר ממצורע למד רבי אליעזר רבי אלעזר אומר מנזיר טמא למד ר' ליעזר והא רבי אליעזר מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש בשעה שנזר סתם מירט אינו סותר והשביעי שלו עולה לו מן המניין ובשעה שפירש אם היה מורט סותר ואין השביעי שלו עולה לו מן המנין:

דף יג,א פרק ג הלכה ד משנה  הריני נזיר מאה יום ניטמא יום מאה סתר את הכל ורבי אליעזר אומר לא סתר אלא שלשים ניטמא יום מאה ואחד סתר שלשים רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה:

דף יג,א פרק ג הלכה ד גמרא  רבי זעירא בשם רשב"ל טעמא דרבי אליעזר (במדבר ו) זאת תורת הנזיר ביום מלאת המטמא ביום מלא נותנין לו תורת נזיר שמואל בר בא בעא קומי רבי זעירא ניטמא באותן הימים

דף יג,ב פרק ג הלכה ד גמרא  מה הן ניתן לתורת נזיר אמר רבי שמיי מכיון דתימר ניתק לתורתו של נזיר כמטמא ביום מלאת והמטמא ביום מלאת אין שביעי עולה לו מן המניין רבי מנא בעא אם מטמא בתוך מלאת למה לי סותר שלשים יום לא יסתור אלא שבעה אלא במטמא לאחר מלאת שביעי שלו עולה לו מן המניין:

דף יג,ב פרק ג הלכה ה משנה  מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו הוא שם שלשים יום אין עולין לו מן המניין ואינו מביא קרבן טומאה יצא ונכנס עולין לו מן המניין ומביא קרבן טומאה ר' אליעזר אומר לא בו ביום שנאמר (במדבר ו) והימים הראשונים יפלו עד שיהו לו ימים ראשונים:

דף יג,ב פרק ג הלכה ה גמרא  נזר והוא בין הקברות ר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת ר"ש בן לקיש אמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין ועל התגלחת מחלפה שיטתיה דר' יוחנן תמן הוא אמר מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת וכא הוא אמר אכן רבנין דקיסרין על כולה פליגין דרבי יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת רשב"ל אמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו לא על היין ולא על התגלחת

דף יד,א פרק ג הלכה ה גמרא  עודינו שם רבי יוחנן אמר מתרין על הכל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה רבי לעזר אומר אינו מקבל עד שיפרוש ויחזור א"ר בא כך היה משיב רבי יוחנן את ר' לעזר והא כתיב (במדבר ו) לא יבוא ולא יטמא אמר לו שאם התרו בו משום ולא יבא לוקה משום לא יטמא אינו לוקה אמר רבי הילא מהשתחויה למד רבי יוחנן דתנינן תמן השתחוה או ששהה כדי השתחויה אמר רבי מתנייה הוינן סברין מימר מה פליגין במכות הא קרבן לא מן מה דמר רבי הילא מהשתחויה למד רבי יוחנן הדא אמרה היא במכות היא בקרבן מתני' פליגא על רבי יוחנן נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת פתר לה שאין בית הבליעה פנוי מתניתא פליגא על רבי יוחנן היה מטמא למת כל היום אינו חייב אלא אחת פתר לה בשוהא על כל פרישה ופרישה והוא לוקה מתניתא פליגא על ר' יוחנן כהן שעומד בבית הקברות והושיט לו מת אחר יכול יקבל ת"ל (ויקרא כא) לא יטמא בעל בעמיו הרי שקיבל יכול יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו יצא זה שאינו מוסיף חילול על חילולו א"ר זעירא אמר רבי יוחנן להחלו יצא זה שאינו מוסיף חילול על חילולו שלא יאמר הואיל וניטמאתי על אבא אלקוט עצמות פלוני בידי להחלו בשעת מיתה ר' אומר אף במותן רשב"ל אמר מחלוקת ביניהן ואתייא דר"ש בר ווא כרבי שמעון בן לקיש שמעון בר ווא מי דמך הוה אמר הא נפיקא מיכא והא נפיקא מיכא יצא ונכנס ר' טרפון פוטר ור' עקיבה מחייב אמר לו רבי טרפון וכי מה הוסיף זה חילול על חילולו אמר רבי עקיבה בשעה שהיה שם טמא טומאת שבעה פירש טמא טומאת ערב יצא ונכנס טמא טומאת שבעה אמר לו רבי טרפון עקיבה כל הפורש ממך כפורש מחייו רב אמר יצא מונה לנזירות בטהרה

דף יד,ב פרק ג הלכה ה גמרא  נכנס בשביעי שלו מביא קרבן טומאה בו ביום רבי לעזר אומר לא בו ביום כהנא בעא קומי רב ואין טעון הזייה שלישי ושביעי א"ל תורה קראת לפורש מן הקבר טהור (יחזקאל מד) אחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו שמואל אמר יצא והזה שנה וטבל נכנס בו ביום מביא טומאה בו ביום רבי אליעזר אומר לא בו ביום עולא בר ישמעאל אמר מה צריכה ליה בנזיר טמא אבל בנזיר טהור אף רבי אליעזר מודי אפילו אין לו מהיכן להפיל שמואל בר אבא בעי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו מה נן קיימין אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לנזירות בנו שני ימים ואם כשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לו לנזירותו שני ימים אמר רבי מנא תיפתר בין השמשות א"ר אבין אפילו תימר בחצי היום לא כן סברינן מימר תחילת היום עולה לו סוף היום לבנו אמר רבי יוסי מה צריכה ליה בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין אמר רבי מנא קומי רבי יוסי לא כל שכן הוא ומה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירות בנו אינו דין שיצטרפו אמר רבי יוסי

דף טו,א פרק ג הלכה ה גמרא  תמן אינו ראוי לקבל התרייה ברם הכא ראוי לקבל התרייה רבי בון בר חייה בעא כמה דתימר תמן על דרבי אליעזר בתחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אף על פי שאין לו מהיכן להפיל אמר רבי זעירא קומי רבי מנא ולא מתניתא היא ניטמא יום אחד ומאה סותר שלשים ורבי אליעזר אומר לא סותר אלא שבעה א"ל שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה:

דף טו,ב פרק ג הלכה ו משנה  מי שנזר נזירות מרובה השלים את נזירותו ואחר כך בא לארץ בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום ובית הלל אומרים נזיר בתחלה מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה אהא נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ובסוף שבע שנים עלת לארץ והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים ניטמאת נמצאת נזירה עשרים ואחת שנה א"ר יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה:

דף טו,ב פרק ג הלכה ו גמרא  רבי יוסי בי רבי בון אמר איתפלגון רבי חייה בר יוסף ורבי יוחנן חד אמר רבי יהודה כב"ש וחרנה אמר סבר רבי יודה שלא נטמאה כל עיקר אין תימר רבי יודה כב"ש ותני שלשים יום וי"ד שנה לא תנינן מתני חדשים גבי שנים:

דף טו,ב פרק ג הלכה ז משנה  מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו אילו מעידין שנזר שתים ואילו מעידין שנזר חמש בית שמאי אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים:

דף טו,ב פרק ג הלכה ז גמרא  רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודיי יש בכלל ה' שתים שיהא נזיר שתים ר' יוחנן אמר במונה נחלקו אבל בכולל כל עמא מודיי נחלקה העדות אין כאן נזירות היי דינו כולל היי דינו מונה כולל אהן אומר תרתיי ואהן דמר ה' מונה אהן אמר חדא תרתיי ואהן אמר תלת ד' חמש רב אמר הכחש עדות בתוך עדות לא בטלה עדות ור' יוחנן אמר הכחש עדות בתוך עדות בטלה עדות דברי הכל מכחש עדות לאחר עדות לא בטלה אמר רבי יוחנן כדעתיה דמר רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן הוחזק ממונה זה אומר מן הכיס מונה וזה אומר מן הצרור מונה הכחש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה העדות

דף טז,א פרק ג הלכה ז גמרא  מה פליגין בשהיו שני כיתי עדים אילו אומרים מן הכיס מנה ואילו אומרים מן הצרור מנה הכחש עדות בתוך עדות בטלה העדות וכרב לא בטלה העדות זה אומר במקל הרגו וזה אומר בסייף הרגו הכחש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה עדות מה פליגין בשהיו שתי כיתות עדים אילו אומרים במקל הרגו ואילו אומרים בסייף הרגו הכחש עדות בתוך עדות בטלה העדות וכרב לא בטלה העדות אילו אומרים לדרום פנה ואילו אומרים לצפון פנה כל עמא מודו הכחש עדות בתוך עדות לא בטלה עדות חייליה דרב מן הדא רבי יודה ור"ש אומר הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אילו ינשאו ולא שמיע דמר רבי לעזר מודה רבי ליעזר בעדים מה בין עדים מה בין צרה לא חששו דבר צרה אצל חבירתה כלום מתניתא פליגא על רב אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שהן מכחישות זו את זו עדותן בטילה אמר רבי מנא פתר לה רב עד בעד אמר רבי אבין אפילו תימא כת בכת שנייא היא דיני נפשות דכתיב (דברים טז) צדק צדק תרדוף תני רבי ישמעאל בר רבי יוחנן בן ברוקה לא נחלקו על מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו שיהא נזיר בקל שבהן ועל מה נחלקו על שני עדים שבית שמאי אומרים נחלקה העדות ואין נזירות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים:

תלמוד ירושלמי - מסכת נזיר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט