תלמוד ירושלמי - מסכת כתובות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

מסכת כתובות פרק ט

דף נא,א פרק ט הלכה א משנה  הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך הרי זה אוכל פירות ואם מתה יורשה אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך שאם מכרה ונתנה קיים כתב לה דין ודברים אין לי עלייך ובפירותיהן אין אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינה יורשה רבן שמעון בן גמליאל אומר מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

דף נא,א פרק ט הלכה א גמרא  רבי יוחנן בשם רבי יניי בשלא כנס אבל אם כנס אין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה אמר רבי יוסי בי רבי בון מילתיה דרבי חייה האומר ידיי מסולקות מן השדה הזו ורגליי מסולקות מן השדה הזו לא אמר ולא כלום א"ר אבון בר חייה קומי ר' זעירא מתניתא אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה דתנינן תמן מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השנייה מוציאה מיד הלוקח הא הראשונה לא אמר ליה כל גרמא אמרה שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה אלא כאן אפילו השנייה לא תוציא מיד הראשונה ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח

דף נא,ב פרק ט הלכה א גמרא  שכן היא כותבת לו כל ערר שיש לי בשדה זו אל יהי לי עמך כלום כתב לה וכתבתה לו כשם שאינו מאבד זכותו כך אשה אינה מאבדת זכותה כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין פלוגתא דבית שמאי ובית הלל על דעתון דבית שמאי תמכור על דעתון דבית הלל לא תמכור רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מיכן מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירא מזכותו את למד חייובו אלא לא כתב לה שנייה אין לו אכילת פירות הוי מזכותו את למד חייובו רבי לוי בר חייתא בעא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך העתידין ליפול ליך מה הן ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם מכרה פירות מחוברין לקרקע רבי אחא אמר כמוכרת פירות תלושין אמר רבי יוסי כמוכרת אחד מעשרה בקרקע רבי זעירא רב יהודה בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אינה מוכרת פירות אמר ר' זעירא

דף נב,א פרק ט הלכה א גמרא  מתניתא אמרה כן אילו הן פירי פירות מוכר פירות ולוקח קרקע והוא אוכל פירות רבי אימי בעא אילו אחר כותב לה יש לו אכילת פירות הוא שכתב לה לא כל שכן לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא מה בין כותב מה בין מוכר עילה היה רוצה להבריח מזונות מן האשה ניחא על דעתיה דר' יודה בשכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירות אין לו אכילת פירות אפי' כתב דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיה אין לו אכילת פירות ניחא על דעתיה דרבנין בשכתב דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיה יש לו אכילת פירות אפילו כתב דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן יש לו אכילת פירות נישמעינה מן הדא דמר רב זעירא רב יהודא בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אין לו אכילת פירות אמר רבי זעירא מתניתא אמרה כן ואילו הן פירי פירות מוכר פירות ולוקח קרקע ואוכל פירות מכיון שכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן לא ככותב שדה מתנה לאשתו הוא את אמר לא פירות ולא פירי פירות הוי לא שנייה על דעתיה דרבי יודה בשכתב דין ודברים אין לי על שדה זו ובפירותיהן בשכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן בין שכתב דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיהן יש לו אכילת פירות רבי ירמיה בשם רב הלכה כר"ש בן גמליאל

דף נב,ב פרק ט הלכה א גמרא  אבל לא לעניין דברים הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יורשה אבל דברים שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על הכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי גוף אבל בתנאי ממון תנאו קיים וזה תנאי ממון הוא ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף הוא זכה בהן ר' אימי בשם רבי יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן רבי יוסטינה הוה ליה עובדא ושאיל לרבנין אמרין ליה פוק מנכסיך שאל לרבי שמעון בן לקיש אמר ליה עולב נכסיך ר' ירמיה בעא קומי רבי זעירא היי לון רבנין הא רב הא רבי יוחנן הא רבי שמעון בן לקיש אמר ליה רבנין דר' יוסטינה בעון קומי ר' יוחנן דברי חכמים מתה מי יורשה אלין אחיה יורשין אותה רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא האחין שחלקו אלמנה ניזונת משלהן שלא תאמר יעשו כמו שמכרו ולא תהא ניזונת משלהן פשיטא מכרו שלהן מכרו רבי ירמיה בעא קומי רבי אבהו כתיב (במדבר לו) אם יהיה היובל לבני ישראל בשעה שהיובל נוהג הנחלות חוזרות ובשעה שאין היובל נוהג אין הנחלות חזרות אדרבה אתא מימר לך אפילו בשעה שהיובל נוהג והנחלות חוזרות ירושת תורה אינה חוזרת ר' הלל בר פזי בעא קומי ר' יוסי

דף נג,א פרק ט הלכה א גמרא  מכר הוא ומתה היא אמר לו מכרה בטל לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו מכרה היא ומת הוא אמר ליה מכרה קיים לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו רבי חייה בר מרייה בעא קומי רבי יונה מכרה לבעלה מהו א"ל מדאמר חזקיה הלכה כרבי יודה הדא אמרה מכרה מכר תני האומר יינתנו נכסיי לפלוני מת פלוני לפלוני מת הראשון יינתנו לשני מת השני יינתנו לשלישי מת השני בחיי הראשון מכיון שלא זכה בהן השני לא זכה בהן השלישי אמר ליה כך פירש ר' הושעיה אבי המשנה אחריו לפלוני ואחריו לפלוני אילו אמר מת השלישי בחיי שני מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו היורשין יאות אשכחת אמר אחריו לפלוני אחריו לפלוני תני הראשון מוכר קרקע ולוקח פירות דברי רבי ר"ש בן גמליאל אומר אין לו אלא אכילת פירות בלבד חזקיה אמר הלכה כרבי אמר רבי מנא מן מה דאמר חזקיה הלכה כרבי הדא אמרה שאין נותנין לו במתנת שכיב מרע הכא אמר רבי מנא קומי רבי יוסי והדא אשה מכיון שמזונותיה על בעלה לא כמתנת שכיב מרע היא אמר ליה מזונותיה על בעלה כראוי לה מאכל משח ומלח והיא בעייא מזבנה ומיכל תרנגולין

דף נג,ב פרק ט הלכה א גמרא  הדא אמרה שאם ביקש הראשון מזבנה ומיכל תרנגולין יזבן אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן קבורה כמזונותיה כמה דאת אמר תמן מוכר קרקע ולוקח מזונות אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה אמר ר' יוסי ואילין דכתבין אין מיתת דלא בנין יהא מדלה חזר לבית אביה תנאי ממון הוא ותנאו קיים:

דף נג,ב פרק ט הלכה ב משנה  מי שמת והניח אשתו ובעל חוב ויורשין והיה לו פיקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר יינתנו לכושל שבהן רבי עקיבה אומר אין מרחמין בדין אלא יינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה:

דף נג,ב פרק ט הלכה ב גמרא  רבי יוסי בר חנינה אמר לכושל שבראיותיו כגון מלוה בעדים ומלוה בשטר יינתנו למלוה בעדים רבי יוחנן אמר לכושל בגופו הגע עצמך הוה עתיר כגון אילין דבר אנדראי אמר רבי אחא לכושל בגופו ועני כהדא קריבתיה דרבי שמואל בר אבא יהבו לה משם כושל אייתי רבי שמעון בן לקיש עבדוי דרבי יודן נשייא ואפיק מינה רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי שמעון בר אבא אמר ליה מה נעשה באותה הענייה אמר ליה אייתי ר' שמעון בן לקיש עבדוי דרבי יודן נשייא ואפיק מינה ויפה נעשה אמר רבי ירמיה קומי רבי זעירא אי נאמר רבי יוחנן כדעתיה ורבי שמעון כדעתיה דאתפלגון הכל מודין שאם טעו בשיקול הדעת שאין מחזירין מדברי תורה מחזירין מה פליגין בטעות מזנה שרבי יוחנן אמר בטעות משנה שיקול הדעת רבי שמעון בן לקיש אמר טעות משנה דבר תורה היא טעות משנה היא טעות זקינים הגע עצמך שפטורין מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה:

דף נד,א פרק ט הלכה ג משנה  הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה זכתה האשה יותר על כתובתה ובעל חוב יותר על חובו המותר רבי טרפון אומר ייתנו לכושל שבהן רבי עקיבה אומר אין מרחמין בדין אלא יינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה:

דף נד,א פרק ט הלכה ג גמרא  רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין בצבורין בסורקי אבל אם צברן בביתו זכה לו ביתו רבי יוחנן אמר ואפילו צבורין בתוך ביתו ולא זכה לו ביתו דהוה סבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה ואימתי בעל הבית זכה בפירותיו בשביעית רבי ירמיה סבר מימר משיתנם לתוך כליו אמר רבי יוסי אפילו נתנן לתוך כליו לא זכה בהן דהוה סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידיה האי ארמלתא תפסת אמהתא אתא עובדא קומי רבי יצחק אמר תפסת תפסת רבי אימי מפיק מינה דהיא סברה דידה ולית אינון דידה כהדא אילין בני שמי דדמך אבוהון שבק להון אבוהון עז אתא מרי חובה ונסתה אתא עובדא קומי רבי אבהו ואמר דידיה נסב לא כן תני יורש ובעל חוב שקדם אחד מהן ותפס מוציאין מידו דהוון סברין דאינון דידהון ולית אינון דידהון אמר ר' יעקב בר זבדי מודה רבי אבהו שאם מכרוה או משכנוה או טילטלוה ממקום למקום ואחר כך בא בעל חוב ותפס מוציאין מידו הגע עצמך שפטורין מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה:

דף נד,א פרק ט הלכה ד משנה  המושיב את אשתו חנוונית או שמינה אפיטרופיא ה"ז משביעה כל זמן שירצה רבי אליעזר אומר אפי' על פילכה ועל עיסתה:

דף נד,א פרק ט הלכה ד גמרא  יאות אמר רבי ליעזר מה טעמון דרבנין אם אומר את כן אין שלום בתוך ביתו לעולם

דף נד,ב פרק ט הלכה ד גמרא  שיברה את הכלים מה את עבד לה כשומרת חנם או כשומרת שכר מסתברא מיעבדינה כשומרת שכר אמרין אפילו כשומרת חנם אינה אם אומר או כן אין שלום בתוך ביתו לעולם:

דף נד,ב פרק ט הלכה ה משנה  כתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את היורשין ואת הבאין ברשותה שבועה אין לי עלייך ועל יורשייך ועל הבאין ברשותיך הוא אינו יכול להשביעה לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאין ברשותה אבל יורשין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה:

דף נד,ב פרק ט הלכה ה גמרא  רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין לא סוף דבר בנכסים שנשתלטה בהן בחיי בעלה אלא אפילו בנכסין שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל אין היורשין משביעין אותה תמן תנינן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר רבי הילא בשם רבי ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל לאחרים ותני רבי חייה כן אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם כן נטלו רשות מהבעלים וכולם ששינו את שמירותיהן שלא מדעת הבעלים חייבין והשואל <לא> אפילו לא שינה חייב אלא בגין דתנינן מתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה והשואל להיות פטור מלשלם ואתא מימר לך שאף על פי שהיתנה עמו שהוא פטור שהוא חייב ביקש להשביע את השואל נישמעינה מן הדא כתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל הוא משביעו הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש להשביע את השואל משביעו וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש להשביע את האשה שלא משביעה אמר רבי חנינה לא צורכת מילף ההיא מן הדא ומה צורכה תילף ההיא מן הדא כיי דמר רבי הילא בשם רבי ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל והכא והוא שנתן לה רשות שיהו בניה אפיטרופיס אמר רבי יוסי צריך להעלות

דף נה,א פרק ט הלכה ה גמרא  לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו רבי זעירא שאל לרבי אבונא שאלוה הבעלים ומתה אמר ליה כן אנן אמרין ואפילו אכלוה א"ר יוסי בר אבון אכלו שלהן אכלו ר' זעירא בעא קומי רבי יסא היך עבדין עובדא אמר ליה תריי כל קבל ארבעה ולא עבדין עובדא כסוגייא אמר ליה תריי כל קבל תריי אינון רבי לעזר תלמידיה דרבי חייה רובה רבי יוחנן תלמידיה דרבי ינאי:

דף נה,א פרק ט הלכה ו משנה  נדר ושבועה אין לי לא לי ולא ליורשיי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך הרי זה אין יכול להשביעה לא הוא ולא יורשין ולא הבאין ברשותו לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאים ברשותה הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית אמה אם לא עשתה אפיטרופיא אין היורשין משביעין אותה ואם עשתה אפיטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא ואין משביעין אותה לשעבר:

דף נה,א פרק ט הלכה ו גמרא  א"ר יונה והוא שעשת אפיטרופא בחיי בעלה אבל אם עשת אפיטרופא לאחר מיתת הבעל היורשין משביעין אותה דו מתניתא לא עשת אפיטרופא אין היורשין משביעין אותה אם עשת אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא ואין משביעין אותה לשעבר איזהו לשעבר משעת מיתה עד שעת קבורה וא"ר יוסי אפי' עשאה אפיטרופא לאחר מיתת בעלה אין היורשין משביעין אותה והא תנינן לא עשתה אפטרופס אין היורשין משביעין אותה אם עשת אפטרופס היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר פתר לה על ראשה ואין על ראשה כהדא רבי יונה ורבי יוסי תריהון אמרין לא סוף דבר בנכסים שנשתלטה בהן בחיי בעלה אלא אפי' נכסים שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל אין היורשין משביעין אותה פתר לה משעת מיתה עד שעת קבורה דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן

דף נה,ב פרק ט הלכה ו גמרא  משעת מיתה עד שעת קבורה אין היורשין משביעין אותה תני בר קפרא שלא תהא מניחתו והולכת לבית אביה:

דף נה,ב פרק ט הלכה ז משנה  הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים מנכסי יתומין לא תיפרע אלא בשבועה הנפרע שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה:

דף נה,ב פרק ט הלכה ז גמרא  אמר רבי זעורא כעין שבועת תורה ירדו להן וכתובה לא הוחזקה בידו לגבות אלא כמי שגבת מיכן והילך והוא כתובעה עם השטר של מאתים פרוע והיא אומרת מנה לא תיפרע אלא בשבועה תני הפוגמת לא הפוחתת כתובתה כיצד היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה נפרעת שלא בשבועה מה בין פוגמת מה בין פוחתת אמר רבי חנינא פוגמת בא משא ומתן בנתיים פוחתת לא בא משא ומתן בנתיים רבי ירמיה בעא כמה דאת אמר תמן עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה ודכוותה ועד אחד מעידה שהיא פחותה לא תפחות אלא בשבועה אמר רבי יוסי בשעה שעד אחד מעידה שהיא פחותה כעד א' מכיש את שנים ואין עד אחד מכחיש את שנים תני יורש שפגם אביו שטר חובו הבן גובה שלא בשבועה בזה יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה שלא בשבועה ואב אינו גובה אלא בשבועה אמר רבי אלעזר ונשבע שבועת יורש שלא פיקדנו אבא שלא אמר לנו אבא שלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע ר' הושעיה בעא מתניתא דבית שמאי דב"ש אומרים נוטלת כתובתה ולא שותה אמר ר' יוסי תמן טעמא דב"ש הביאו בעלי ואני שותה ברם הכא בדין היה אפילו אביו לא ישבע תקנה תיקנו בו שישבע בו תיקנו בבנו לא תקינו כיון שמת העמדתה את בנו על דין תורה

דף נו,א פרק ט הלכה ז גמרא  נתחייב אביו שבועה בבית דין ומת אין בנו גובה דל כן מה אנן אמרין ויש אדם מוריש שבועתו לבנו א"ר אבין את אמרת פגם אביו שטרו בבית דין אין בנו גובה רב חסדא בעא בגין דהלך אילין תרתי פסיעתא הוא מפסיד אילו פגמו חוץ לב"ד את אמר גובה מפני שפגמו בב"ד את אמר אינו גובה.  מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה.  אמר ר' יוחנן בשם רבי ינאי אין פורעין מניכסי יתומים אלא בשטר שהריבית אוכלת בו ויש אומרים אף לכתובת אשה א"ר ינאי מפני מזונות א"ר מתניה מאן חש למזונות ר' שמעון דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי מאי כדון מפני חינה מפני שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה ויש אומרים אף לגזילה ולנזיקין אמר רבי יוסי אף אנן נמי תנינן תרתיהון לגזילה מן הדא אם היה דבר שיש לו אחריות חייב לשלם לנזיקין מן הדא אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית כיני מתניתא אין נפרעין מניכסי יתומין לנזיקין אלא מן הזיבורית והא תני עמד הבן תחת האב הניזקין שמין בעדית ובעלי החוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית א"ר יוסי בי רבי בון כאן ביתום גדול כאן ביתום קטון:

דף נו,ב פרק ט הלכה ח משנה  הפוגמת כתובתה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה ועוד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ועד א' מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים המשועבדים כיצד מכר את נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה מנכסי יתומים כיצד מת והניח נכסים ליתומים והיא נפרעת מן היתומין לא תפרע אלא בשבועה שלא בפניו כיצד הלך למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה רבי שמעון אומר כל זמן שתובעת כתובתה היורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה:

דף נו,ב פרק ט הלכה ח גמרא  כיני מתניתא והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ונפרעין מאדם שלא בפניו א"ר ירמיה תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו ובית דין גובין ריבית תיפתר שערב לו מן הגוי כהדא אלכסא אמר לרבי מנא אנן עבדין טבות סגיא מינכון אנן כתבין דין מוגמרין אין אתא טבאות ואין לא אנן מחלטין ניכסייא אמר ליה אף אנן עבדין כן אנן משלחין בתריה תלת איגרין אין אתא הא טבאות ואין לא אנן מחלטין ניכסייא אמר ליה הגע עצמך דהוה באתר רחיק אנן משלחין בתריה תלת איגרין חדא גוא תלתין וחדא גו תלתין וחדא גו תלתין אין אתא הא טבאות ואי לא אנן מחלטין ניכסייא א"ר מתניה והוא שעמד בדין וברח אבל אם לא עמד בדין וברח לית כאן מחלטין אלא מכרזין אשכחת אמר חנן ורבי שמעון אמרו דבר אחד כמה דמר ר' חנן לא תשבע אלא בסוף כן רבי שמעון אמר לא תשבע אלא בסוף כמה דאת אמר הלכה כחנן והכא הלכה כרבי שמעון:

דף נו,ב פרק ט הלכה ט משנה  הוציאה גט ואין עמו כתובתה גובה כתובתה הוציאה כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אילו לא יפרעו רבן שמעון בן גמליאל אומר

דף נז,א פרק ט הלכה ט משנה  מן הסכנה ואילך אשה גובה בלא גט ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול:

דף נז,א פרק ט הלכה ט גמרא  רבי חייה בשם רבי יוחנן הקורא ערר על מעשה בית דין לא הכל הימינו אמר ליה רבי חייה בר אבא ולא מתניתא היא הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה אמר ליה רבי יוחנן בבלייא מן דגלית לך חספא מן מרגליתא את אמר לי ולא מתניתא היא רב אמר במקום שאין כותבין שטר כתובה אבל במקום שכותבין שטר כתובה מה דהיא מפקה היא גובה חזר ואמר אפילו במקום שכותבין כתובה גובה היא מן רב חיילה מתבה יתיב התיב רבי יוסי והא תני גובה גיטה ומטמנת כתובתה וחוזרת וגובה אין שם בית דין באינון דמתון ואין שם עדים הבו בשהלכו להם למדינת הים אין שם אומולוגייה ולית רב אומולוגייא אית רב אומולוגייא כהן דמר אבד כרטיסן עבד חורן אית ליה כההיא דאמר אי אבד פורנא עבד חורין התיב רבי בא דהא תני גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וממתנת עד שימות וחוזרת וגובה אמר ליה רבי יוסה בי רבי בון ולא עליה להביא ראייה שהיתה משמשתו עד שמת רבי זעירא רבי אבונה בשם רב במקום שכותבין שטר כתובה הוא אומר כתבתי והיא אומרת לא כתבת עליו להביא ראייה שכתב ר' חייה בר אבא אשכח פרוזבלא דרבי יונתן והוה פרי מיתן ליה אמר ליה לית אנא צריך ליה ותני כן נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו וקרעתיו ר' ירמיה בשם רבי חייה מתניתא אמרה כן מן הסכנה ואילך האשה גובה שלא בגט ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול ואיפשר כן לא פרעתיו וקרעתיו והכא פרעתיו וקרעתיו:

דף נז,ב פרק ט הלכה י משנה  שני גיטין ושני כתובות גובה ב' כתובות ב' כתובות וגט או כתובה ושני גיטין או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה גר שנתגייר ואשתו עמו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה:

דף נז,ב פרק ט הלכה י גמרא  והוא שיהא הגט יוצא מכתובה לכתובה עד כדון בשוות היה בזו מנה ובזו מאתים רב הונא ורב ירמיה ורב חסדא חד אמר גובה בראשונה וחרנה אמר גובה בשנייה והתוספת גובה מן זמנה של שנייה אמר רבי חנניה קומי רבי מנא לית הדא אמרה ההן דיזיף מן חבריה וחזר ויזיף מיניה צריך מימר לבד מן כרטוסה קדמייא דאית לי גבך אורחא דאיתתא מימר אבד פורנה עביד חורן אלא כי אורחא דבר נשא מימר אבד כרטיסו עבד חורן אלא כי אפשר יודי ליה ר' יודן בר שיקלי אעיל עובדא קומי רבי יוסי לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שטר שלווה בו ופרעו אל ילוה בו באותו היום א"ל כאן בשפרעו כאן בשלא פרעו תני רבי חנן קומי רבי הילא תרין אמורין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמר בין בכתובה בין לתנאין ניחא גר קטן וקטן מגרש אמר רבי חגי קיימתיה כיי דמר ר' לעזר בשם רבי חנינה והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה וכא הוא שבא עליה משהגדיל:

תלמוד ירושלמי - מסכת כתובות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג