תלמוד ירושלמי - מסכת ביצה - הכול
פרק א ב ג ד ה

מסכת ביצה פרק ה

דף יט,א פרק ה הלכה א משנה  משילין פירות דרך ארובה בי"ט ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכן כדי שמן ונותנין כלי תחת הדלף בשבת:

דף יט,א פרק ה הלכה א גמרא  מתניתא באותו הגג אבל בגג אחר אסור בשאינו שוה אבל אם היה שוה מותר תני היה שם חלון משחילין דרך חלון רב ירמיה בשם רב פורשין מחצלת על גבי שיפוף של לבנים בשבת א"ר שמעון בי ר' ינאי לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה בי"ט סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה כלי ושמואל אמר כופין עליה כלי א"ר מנא ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה תני ר' הושעיה נחיל של דבורים פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים מה כרב כשמואל כאן מלמעלן וכאן מלמטן ר' ביסנא בשם ר' יוסה בן חנינה חפול סוטות אסור לטלטלן מצדתא הוויין פריסין והוויין משרפין גו שמשא אתון שאלון לרב מהו מטלטלתון

דף יט,ב פרק ה הלכה א גמרא  אמר לון אסור ליגע בהון חשבין עליהון מתגנין תוחתי ראשיכון ושרי לכון מטלטלתון תני חבית של טבל שנתרועעה מביא כלי אחר ונותנו תחתיה נתמלא אסור לטלטלו א"ר זעירה זאת אומרת שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו והא תני על העבט של ענבים על המעטן של זיתים שמשכן לא יטול מהן בי"ט ואין צורך לומר בשבת אמר רב חסדא אע"פ שזה טבל וזה טבל זה יש לו מוקצה וזה אין לו מוקצה הדא אמרה שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו תני נר שכבה מצילין את שמנו א"ר יעקב בר אחא דר' שמעון היא דר"ש אמר כבה מותר לטלטלו אמר ר' שמואל בר רב יצחק לא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין תני נותנין כלי תחת הדלף בשבת נתמלא שופף ושונה ואינו חושש א"ר חנניה עשו אותו כנהרות ומעיינות שבאו מחוץ לתחום לתוך התחום ותני כן נהרות ומעיינות שבאו מחוץ התחום לתחום ממלא מהן בשבת ואין צ"ל ביום טוב:

דף יט,ב פרק ה הלכה ב משנה  כל שהוא משום שבות משום רשות משום מצוה חייבין עליו ביום טוב אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין אלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין לא חולצין ולא מייבמין אלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות ביום טוב כל אלו בי"ט אמרו ק"ו לשבת אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד:

דף יט,ב פרק ה הלכה ב גמרא  שבות שהיא רשות ורשות שהיא

דף כ,א פרק ה הלכה ב גמרא  מצוה אי זו היא שבות שהיא רשות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין אי זו היא רשות שהיא מצוה לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין תני אין עולין באילן בין לח בין יבש ניחא לה יבש כך אנו אומרין אסור לדוש על גבי זמורה בשבת אלא כר"מ דרבי מאיר אמר גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת דברי הכל אסרו אילן יבש מפני אילן לח רב חייה בר אשי אתא ופרי קומי רב א"ל ביידא אתיתה א"ל בההוא תמרתא עקימתא א"ל מאן שרא לך רבי בשם רב אסור לדוש ע"ג זמורה בשבת היא שורשי אילן היא קולסי אכרוב בגבוהין ג' אבל אם אינן גובהין ג' כארץ הם מפני מה אמרו אין עולין באילן שמא ישכח ויאכל או שמא ישכח וירעיד נישמעינה מן הדא היה רוכב על גבי בהמה אומר לו רד הדא אמרה שמא ישכח וירעיד מפני מה אמרו היה רוכב ע"ג בהמה אומרים לו רד חברייא אמרו שמא תינוק הבהמה אמר לון רבי יוסי הגע עצמך שהיה הוגן אחד גדול תנא ר' אחא בר פפא קומי ר' זעירה שנייא היא שהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך כמוך אית תניי תני נשענים בבהמה אית תניי תני אין נשענים בבהמה אמר רב חסדא מ"ד נשענין בבריא מ"ד אין נשענין בתש ר' יוסה אומר איתפלגון ר' בא בר ממל וחברייא חד אמר נשענים וחורנה אמר אין נשענים מ"ד נשענים בהוא דמיסתמיך ציבחר מ"ד אין נשענין בכובש את כבדו ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דלא א"ר יוסה בשם רבי בא בר ממל כלום הוי דו אמר נשענים בבריא ואין נשענים בתש:  ולא שטין על פני המים:  רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו זאת אומרת שאסור להשיט דבר ולהוליכו מאצלו ודכוותה אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו רבי אבא מרי ור' מתניה הוון יתיבון חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ושתי א"ר אבא מרי לר' מתניה הדא היא דא"ר יעקב ר זבדי בשם רבי אבהו אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו

דף כ,ב פרק ה הלכה ב גמרא  א"ל הדא היא דתנינן שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות:  ולא מספקין:  סיפוק שהוא מחמתו כמה דאת אמר (במדבר כד) ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו:  ולא מטפחין:  טיפוח שהוא לרצונו ר' יונה וחברייא חד אמר הכין שרי והכין אסור וחורנה אמר בין הכין ובין הכין אסור ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דא"ר יונה אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא הוי דו אמר הכין שרי והכין אסור רבי הוה מסב לר"ש בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא עבר ר"מ ושמע קלהון אמר רבותינו הותרה השבת שמע ר' קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו ואית דאמרי הכין אמר מי הוא זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו שמע ר"מ קליה וערק נפקין פריי בתרי' מפרי אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דר"מ אודיק ר' מן כוותא וחמא קדליה דר"מ מן אחוריו אמר לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמי קדליה דר"מ מן אחוריו רבי יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין אנן לא זכינן לאורייתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה:  ולא מרקדין:  ר' ירמיה ר' זעירה בשם רב הונה קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת ריקוד עוקר אחת ומניח אחת א"ר לעזר כל משמיעי קול אסורין בשבת רבי שמואל בר רב יצחק סבר מקושה דכנישתא חדתא ר' ליל בי ר' אלם מקש על כסא ר' אילא עני בסדרא סלק לביתא אשכחון דמיכין רבע ליה על סולמא בגין דלא מקשה על תרעא בשובתא ר' ירמיה הוה פשט עם בריה דרבי אימי אזל בעי מתערתא בקריצתא דשובתא שרי מיקש על תרעא א"ל אבא מאן שרא לך ר' אבא בר כהנא בעא קומי ר' יסא מהו מקשה על כריסא בשובתא א"ל בחולא מאן שרא לך א"ר שמואל בר אבודמא נהגין רבנן בחולה מן הטיבור ולמעלן בבגדיו מן הטיבור ולמטן:  ולא דנין:  רבי חזקיה רבי אחא בשם ר' אבהו אסור לדון דיני ממונות בע"ש והא מתני' פליגא לפיכך אין דנין לא בע"ש ולא בעי"ט דיני נפשות הא דיני ממונות דנין ותני ר' חייה כן דנין דיני ממונות בע"ש אבל לא דיני נפשות בע"ש אמר כן להלכה וכאן לדבר תורה:  ולא מקדשין:  רבי בא בר כהן אמר קומי ר' יוסה ר' אחא בשם ר' יעקב בר אידי אסור לארס אשה בע"ש הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס שמואל אמר אפילו בתשעה באב יארס שלא יקדמנו אחר מחלפא שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר (תהילים סח) מושיב יחידים ביתה (תהילים סב) במאזנים לעלות המה מהבל יחד והכא הוא אמר הכין שלא יקדמנו אחר בתפילה אפילו כן לא

דף כא,א פרק ה הלכה ב גמרא  קיימה:  ולא מקדישין:  ר' יעקב בר אחא בשם רבי אימי איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר מקדישין וחורנה אמר אין מקדישין רבנן דקסרין מפרשין להון ר' יוחנן אמר מקדישין בתחילה בי"ט רשב"ל אמר אין מקדישין בתחילה בי"ט אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי טלאים אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים מ"ד הולך לו אצל מוכרי טלאים כמ"ד מקדישין מ"ד הולך לו אצל מוכרי פסחים כמ"ד אין מקדישין הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש אין תימר יוצא לחולין חוזר וקדש יהא אסור משום מקדיש ותנינן אין מקדישין רבי חנניה ורבי מנא חד אמר במקדיש למחר וחורנה אמר במקדיש לבדק הבית א"ר שמיי ואפילו כמ"ד מקדישין בעזרה משום שבות שהתירו במקדש:  כל אלו בי"ט אמרו ק"ו לשבת:  אילין אינין והא אית לך חורנין סקילה בשבת ואין סקילה בי"ט כרת בשבת ואין כרת בי"ט מכות בי"ט ואין מכות בשבת אין תימר בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני והא תנינן משחילין פירות דרך ארובה בי"ט אבל לא בשבת ועוד מן הדא שוחקין עצי בשמים למילה בי"ט אבל לא בשבת א"ר יוסה והוא שמל ועוד מן הדא דתני מודין חכמים לר' מאיר בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומתירין וחותכין בשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין בכלים בשבת מותר אין צריך לומר בי"ט:  אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.  מה ביניהון רב חסדא אמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון ר' חנינה בריה דר' אבהו אמר להוציא אש מן העצים ביניהון תנא ר' יהודה בר פזי דבר דלייא הוא הדבר מהו הוא הדבר לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר לית לך אלא כהדא אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חבירתה אמר רב חסדא דרבי יודה היא דאמר רב יהודה בשם שמואל דברי הכל היא כדי להעביר שמנונית שעליה מהו להדליק נר של אבטלה חזקיה אמר אסור מתניתא פליגא על חזקיה (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בשבת אין את מבעיר אבל מבעיר את בי"ט אין תימר בדברים שיש בהם אוכל נפש אנן קיימין והכתיב (שמות יב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אלא כינן קיימין בנר של אבטלה אמר ר' אבונה

דף כא,ב פרק ה הלכה ב גמרא  ותניי תמן בית שמאי אוסרין וב"ה מתירין ר' נחום אחוי דרב אילא בעא קומי ר' יוחנן א"ל לא תאסור ולא תישרי:

דף כא,ב פרק ה הלכה ג משנה  הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי היא כרגליו כלים המיוחדין לאחד מן האחים שבבית הרי הן כרגליו ושאין מיוחדין הרי אלו כמקום שהולכין:

דף כא,ב פרק ה הלכה ג גמרא  מתני' בשמסרה לו בי"ט אבל אם מסרה לו מעי"ט כרגלי הרועה בשיש שם רועה אחר אבל אם אין שם רועה אחר כרגלי הבקר ותני כן המוסר בהמתו לבקר אע"פ שלא הודיע לבקר הרי זו כרגלי הבקר:

דף כא,ב פרק ה הלכה ד משנה  השואל כלים מחברו מעי"ט כרגלי השואל בי"ט כרגלי המשאיל האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ר' יהודה פוטר במים מפני שאין בו ממש:

דף כא,ב פרק ה הלכה ד גמרא  א"ר בא תחומין עשו אותן כמידת הדין תדע לך שכן תמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעין אין מן שמועה ואין מן מתני' ואפי' עצים וסברנן מימר עצים אין בהן ממש:  ר' יודה פוטר במים מפני שאין בהן ממש:  מה נפק מביניהון

דף כב,א פרק ה הלכה ד גמרא  המים מאן דאמר מפני שאין בהן ממש הרי יש בהן ממש מאן דאמר מפני שהן נבלעין בעיסה הרי אינן נבלעין בתבשיל:

דף כב,א פרק ה הלכה ה משנה  הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכל מקום הגחלת של הקדש אין מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין:

דף כב,א פרק ה הלכה ה גמרא  חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של עכו"ם אסורה והשלהבת מותרת המודר הנייה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו המוציא את הגחלת לר"ה חייב והשלהבת פטור ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת רב חייה בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין ר' יוחנן דקציון בשם ר' נחום בי ר' סימאי ובלבד בנקטפת:

דף כב,א פרק ה הלכה ו משנה  בור של יחיד כרגלי יחיד ושל אנשי העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא:

דף כב,א פרק ה הלכה ו גמרא  באר שבין ב' תחומין ר' יוחנן אמר עושין לה מחיצה של ברזל ר' יוסי בן חנינה אמר אפי' מחיצה של קנים ובלבד שלא יהו המים נמשכין לכאן ולכאן א"ר יודן החמירו בדבריהן יותר מדברי תורה א"ר חנינה ולא מין במינו הוא אלא החמירו בדבריהן כדברי תורה הדא אמרה המוצא כלי בדרך הרי זו כרגלי המוצא:

דף כב,א פרק ה הלכה ז משנה  מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו ואם עירב הוא הרי פירותיו כמוהו:

דף כב,א פרק ה הלכה ז גמרא  רב ושמואל חד אמר כרגלי המפקיד וחורנה אמר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן מתני' פליגא על מ"ד כרגלי מי שהן מופקדין אצלו הן דתנינן מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו אין תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הם יביאו לו מפירותיו א"ר יודן תיפתר שהיה מפתח ביד הבעלים או שלא מסרו להן רשותו מבע"י

דף כב,ב פרק ה הלכה ז גמרא  ויידא אמר דא מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא א"כ זיכה להן אחד במנותיהם מעי"ט מכיון שזיכה להן אחר במנותיהן לא כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן:

דף כב,ב פרק ה הלכה ח משנה  מי שזימן אצלו אורחין אלא יוליכו בידם מנות אא"כ זיכה להן א' במנותיהן מעי"ט אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות אלו הן הבייתות הלנות בעיר מדבריות הלנות באפר:

דף כב,ב פרק ה הלכה ח גמרא  אלו הן המדבריות אלו שהן יוצאות בפסח ונכנסות ברביעה אלו הן בייתות הלנות בעיר ר' אומר אלו ואלו נכנסו לתחום משחשיכה מותרין לשחוט אלו הן מדבריות הגדילות באפר א"ר זעירה הדא אמרה כלי שבא מחוץ התחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא ובלבד בד' אמות כהדא גמלייל זוגא אוקריה חד סרקיי כמהין אתא שאל לר' מנא א"ל קבלין בגו מגיריין דידך ואוכלין בד' אמות:

תלמוד ירושלמי - מסכת ביצה - הכול
פרק א ב ג ד ה