תלמוד ירושלמי - מסכת סוכה - הכול
פרק א ב ג ד ה


מסכת סוכה פרק ג

דף יב,א פרק ג הלכה א משנה  לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני הר הברזל כשירות כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר:

דף יב,א פרק ג הלכה א גמרא  תני רבי חייה (ויקרא כג) ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול.  א"ר לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומה לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד ונמצא משלו.  אמרו אי לו לזה שנעשה שניגורו קטיגורו.  שופר עכו"ם ושל עיר הנדחת ר' לעזר אמר כשר.  תני רבי חייה כשר תני רבי הושעיה פסול.  הכל מודין בלולב שהוא פסול.  מה בין שופר ומה בין לולב א"ר יוסה בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם לא משל איסור הנייה ברם הכא (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם מכל מקום.  א"ר לעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא.  ויש קול אסור בהנייה מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושפיהו דמים הוא חייב לו.  גזל לולב מיכן והדס מיכן וערבה מיכן ואגדן.  נישמעינה מן הדא סוכה גזולה אית תניי תני כשירה אית תניי תני פסולה.  רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מאן דאמר כשירה בשגזל קרקע מאן דאמר פסולה בשגזל פסל.  ואיפשר שלא ייקשר במיישב מלמעלן.  רבנן דקסרין בשם רבי יוחנן בין זה ובין זה פסול'.  אי זו היא גזולה פסולה

דף יב,ב פרק ג הלכה א גמרא  כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו.  כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך:  יבש פסול.  רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי היבש פסול על שם (תהילים קטו) לא המתים יהללויה.  תני בשם ר' יודה היבש עצמו כשר.  אמר להן ר' יהודה והלא בכרכי הים מורישין לולביהן לבניהן.  אמרו לו אין למדים משעת הדוחק.  בעון קומי רבי אבינא יבשה ציציתו מהו.  מה בינו לקטום.  אמר לון זה הדור וזה אינו הדור.  רבי מלוך בשם רבי יהושע בן לוי נחלק המתאים כמי שנפרדו העלין.  כפות תמרים.  ר' טרפון אומר כפות תמרים ר' עקיבה אומר כפות תמרים כשמן ר' יודה אומר אם נפרד יאגדנו.  אלו הן ציני הר הברזל שהן כשירות כל שראשה של זה מגיע לצד עיקרה של זו.  תני חרות פסולה.  דומה לחרות כשר.  רבי שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן כיני מתני' כדי לנענע בו כשר.  תני הדס וערבה ג' ולולב ארבעה.  תני באמת חמשה דברי רבי טרפון וחכ"א באמת ששה.  על דר' טרפון פושכין רברבין ע"ד דרבנן פושכין דקיקין.  ר' יונה ורשב"ל בשם רבי יודה נשייא לולב טפח.  רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אזוב טפח.  ר' זעירה בעי לולב טפח אזוב טפח.  א"ר יוסי

דף יג,א פרק ג הלכה א גמרא  קיימה ר' סימון.  ר' חיננא ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי לולב טפח.  אזוב טפח שופר טפח.  שילייא טפח וי"א אף דופן שלישית טפח.  ר' זעירא בעי לולב טפח מלבד שיזרה אזוב טפח חוץ מגבעולין.  ר' יוסה רבי טבי בשם רב רבי חיננא רבי פרנך רב מתנה יוסי בר מנשיא בשם רב לולב טפח מלבד שיזרה.  אזוב טפח חוץ מגבעוליו:

דף יג,א פרק ג הלכה ב משנה  הדס הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב:

דף יג,א פרק ג הלכה ב גמרא  כתיב (ויקרא כג) וענף עץ עבו'.  שענפיו חופין את רובו ועולה כמין קליעה ואי זה זה זה הדס.  אין תימר זיתא עולה כמין קליעה ואין ענפיו חופין את רובו אין תימר זרגונה ענפיו חופות את רובו ואינו עולה כמין קליעה ואי זה זה זה הדס.  חייה בר אדא בשם רשב"ל במשחירות שנו.  למה משם שאינן דומות לעצמו או משם שנגמר פריו.  מה נפק מן ביניהון היה דרכו לגדל ירוקים.  אין תימר משם שאינן דומות לעצו הרי אינן דומות לעצו.  הוי לא טעמא די לא משם שנגמר פריו:

דף יג,א פרק ג הלכה ג משנה  ערבה גזולה ויבישה פסולה של אשירה ושל עיר הנדחת פסולה נקטם ראשה נפרצו עליה והצפצפה פסולה כמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשירה:

דף יג,א פרק ג הלכה ג גמרא  כתיב (ויקרא כג) וערבי נחל.  אין לי אלא של נחל של בעל ושל הרים מניין תלמוד לומר וערבי.  אבא שאול אומר ערבי נחל שתים.  ערבה ללולב וערבה למקדש.

דף יג,ב פרק ג הלכה ג גמרא  אם כן למה נאמר וערבי נחל פרט לצפצפה איזו היא של צפצפה העשויה כמין מגל פסולה.  כמין מסר כשירה.  איזו היא ערבה פסולה עלה עגול וקנה לבן איזו היא ערבה כשירה עלה ארוך וקנה אדום:

דף יג,ב פרק ג הלכה ד משנה  ר' ישמעאל אומר ג' הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג א' ואפילו שנים קטומים וא' שאינו קטום רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין ר' עקיבה אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס א' וערבה אחת:

דף יג,ב פרק ג הלכה ד גמרא  ר' ישמעאל דרש פרי עץ הדר אחד.  כפות תמרים א'.  וענף עץ עבות ג'.  וערבי נחל שתים.  ושתי דליות אחת שאינה קטומה.  ר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין ר' בא בר ממל בעא קומי ר' אימי כמה דרבי ישמעאל מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינין.  א"ל מיסבור את סבר על דר"י קטום הדר.  והא תנינן ר"ט אומר אפי' שלשתן קטומין.  לית בר נש אמר אפי' אלא דהוא מודה על קדמיתא.  אמר רבי חגיי בעא קומי רבי יוסה

דף יד,א פרק ג הלכה ד גמרא  מה בא ר' טרפון להוסיף על דברי ר' ישמעאל.  א"ל ר' ישמעאל סבר קטום הדור ור' טרפון סבר קטום הדור.  ר' יסא כד סלק להכא חמתון מבחרין הדסה.  אמר למה בני מערבא מבחרין הדסה ולא שמיע דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי (נחמיה ח) ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם וגו' לא היא הדס ולא היא עץ עבות.  אלא הדס לסוכה ועץ עבות ללולב.  ר' זעירה הוה תקע לה.  העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות לולב.  לאחר לעשות לולב לשמו.  כשהוא נוטלו מהו אומר ברוך אקב"ו על נטילת לולב.  נתפלל בו אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה ומברך עליו כל שעה שהוא נוטלו.  כיצד מברכין על נר חנוכה רב אמר ברוך אקב"ו על מצות הדלקת נר חנוכה.  הכל מודין בי"ט הראשון שהוא אומר על נטילת לולב מה פליגין בשאר כל הימים.  ר' יוחנן אמר על נטילת לולב ריב"ל אמר על מצות זקני'.  מה אמר רב בלולב מה אם חנוכה שהיא מדבריהן הוא אומר על מצות נר חנוכה לולב שהוא דבר תורה לא כל שכן.  מה אמר רבי יהושע בן לוי בחנוכה מה אם לולב שהיא דבר תורה אומר על מצות זקינים חנוכה שהיא מדבריהן לא כל שכן.  לא צורכא דילא.

דף יד,ב פרק ג הלכה ד גמרא  מה א"ר יוחנן בחנוכה חייה בריה דרב מברך על כל פעם ופעם רב חונה לא מברך אלא פעם אחת בלבד.  רבי חונה בשם רב יוסף טעמיה דרב חונה דמאי מדבריהן ושאר כל הימים מדבריהן.  מה דמאי אין מברכין עליו אף שאר כל הימים אין מברכין עליו:

דף יד,ב פרק ג הלכה ה משנה  אתרוג הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול של ערלה פסול של תרומה טמאה פסול ושל טהורה לא יטול ואם נטל כשר ושל דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר:

דף יד,ב פרק ג הלכה ה גמרא  כתיב (ויקרא כג) פרי עץ הדר.  עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג.  אין תימר רימונא פריו הדר ואין עצו הדר אין תימר חרובה עצו הדר ואין פריו הדר אי זה זה זה אתרוג.  הדר א"ר לוי שהוא דר באילנו משנה לחבירתה.  אמר רבי תנחומא תירגם עקילס הדר הידור.  אילן שהוא גדל על פני המים.  תני רשב"י (שם) ולקחתם לכם פרי עץ הדר עץ שפריו הדר ועצו הדר.  טעם פריו כטעם עצו.  טעם עצו כטעם פריו.  פריו דומה לעצו עצו דומה לפריו ואי זה זה זה אתרוג.  רבי יעקב דרומייא בעי מתני' דלא כבית שמאי דתנינן ושל דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.  ושל מעשר שני בירושלם לא יטול ואם נטל כשר:

דף יד,ב פרק ג הלכה ו משנה  עלתה חזזית על רובו ניטלה פיטמתו ניקב נקלף נסדק חסר כל שהוא פסול עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר אתרוג הכושי פסול הירוק ככרתן ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל:

דף טו,א פרק ג הלכה ו גמרא  רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל כל הפסולין אינן פוסלין אלא ביום טוב הראשון בלבד.  תמן אמרין ורובו מצד אחד חוטמו כרובו לפסול:  ניטלה פיטמתו.  תמן אמרין שושנתו.  ור' יצחק בר חקולא אמר פיקא.  ניקב ולא פילש מבפנים כשר.  כהיא דתנינן תמן ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר.  אתרוג הכושי פסול.  הבא מן הכושי כשר.  הירק ככרתן.  רבי זעירא בעא קומי רבי אימי כהן כרתינון או דדמי להן כרתינון אמר להן כהן כרתינון.  אי זהו ירקרק שבירוקים.  ר' לעזר אומר כשעוה וכשושנת קרמל סומכוס אמר ככנפי טווס.  אי זהו אדמדם שבאדומים זהו זהירות עמוקה וכא הוא אמר הכין.  א"ר פינחס שנייא היא תמן דכתיב ירקרק:

דף טו,א פרק ג הלכה ז משנה  שיעור אתרוג קטן ר' מאיר אומר כאגוז ר' יהודה אומר כביצה והגדול כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אפי' אחד בשתי ידיו:

דף טו,א פרק ג הלכה ז גמרא  אתרוג הבוסר ר' עקיבה אומר אינו פרי וחכ"א פרי.  ר' אילא ר' יסא בשם ר' לעזר אתייא דר"ש כשיטת ר"ע רבו כמה דר' עקיבה אמר אתרוג בוסר אינו פרי כן ר"ש אמר אתרוג בוסר אינו פרי.  א"ר יוסה וכי כל שהוא כשר בלולב חייב במעשרות וכל שאינו כשר בלולב אינו חייב במעשרות.  התיבון הרי מנומר הרי הוא גדל בדפוס הרי הוא עשוי ככדור הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות.

דף טו,ב פרק ג הלכה ז גמרא  מסתברא רבי שמעון יודה לר' עקיבה ר"ע לא יודה לרבי שמעון.  רבי שמעון יודה לר"ע דכתיב פרי ואינו פרי.  ר' עקיבה לא יודה לרבי שמעון הרי מנומר הרי גדל בדפוס הרי הוא עשוי ככדור הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות.  אנן תנינן כאגוז.  אית תניי תני עד כאגוז.  מאן דאמר כאגוז כאגוז עצמו כשר מאן דאמר עד כאגוז כאגוז עצמו פסול.  אמר רבי יוסה אילו הוה כתיב וכפות תמרים יאות לית כתיב אלא כפות תמרים.  אפילו זה בידו אחת וזה בידו אחת.  אמרו עליו על רבי עקיבה שנכנס לבית הכנסת ואתרוג על כתיפיו:

דף טו,ב פרק ג הלכה ח משנה  אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אפילו במשיחה א"ר מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימונות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה ואיכן היו מנענעין בהודו לה' תחילה וסוף ואף באנא ה' הושיעה נא כדברי הלל בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא אמר רבי עקיבה צופה הייתי ברבן גמליאל ובר' יהושע שכל העם מטרפין בלולבין והם לא ניענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב כשיכנס לביתו יטול על שולחנו אם לא נטל בשחרית יטול בין הערבים שכל היום כשר ללולב:

דף טו,ב פרק ג הלכה ח גמרא  הא בהודו לא.  להוציא אף באנא ה' הצליחה נא.  רב חייה בר אשי בשם רב זה שהוא משכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע.  שופר ותוקע.  לכשתגיע עונות קריאת שמע ה"ז קורא את שמע ומתפלל.  תני צריך לנענע ג' פעמים ר' זעירה בעי הכין חד והכין חד.  או הכין והכין חד.  תמן תנינן צריך לכסכס ג' פעמים בין כל דבר ודבר ר' זעירה בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד:

דף טו,ב פרק ג הלכה ט משנה  מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מהן שהן אומרין ותהא לו מאירה אם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה:

דף טז,א פרק ג הלכה ט גמרא  תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד לרבו וקטן לאביו.  ניחא אשה מברכת לבעלה עבד לרבו.  קטן לאביו.  לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסי בן נהוריי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו.  תיפתר בעונה אחריהן אמן כהיא דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו ועונה אחריהן מהן שהן אומרין ותהא לו מאירה ועוד אמרו תבוא מאירה לבן עשרים שהוא צריך לבן עשר:

דף טז,א פרק ג הלכה י משנה  מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך הכל כמנהג המדינה הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה שאינו רשאי ליקחו בשביעית:

דף טז,א פרק ג הלכה י גמרא  רב ושמואל חד אמר הללויה וחורנה אמר הללו יה.  מ"ד הללו יה נחלק ואינו נמחק מ"ד הללויה נמחק ואינו נחלק.  ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא.  מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר"מ מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוין לקדשן.  הוי דו אמר הללויה.  מיליהון דרבנן פליגן דא"ר סימון בשם ר' יהושע בן לוי בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים באישור בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה.  המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו.  ר' זעירה בעי קומי רבי אבהו מה נעני.  א"ל רבי אבא כיפ' קומי.  ר' יונה עני הכין והכין.  ר' ליעזר לא עני הכין והכין.  רב בשם ר' אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים.  ר' זעירא בעי והיילין אינון ראשי פרקים (תהילים קיד) הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'.  בעון קומי ר' חייה בר בא מנין אם שמע ולא ענה יצא.  אמר לון מן מה דאנן חמיין רבנין רברבייא קיימין בציבורא ואילין אמרין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואלו ואלו יוצאין ידי חובתן.  תני רבי הושעיה עונה הוא אדם אמן אע"פ שלא אכל אינו אומר ברוך שאכלנו אם לא אכל.  תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה אי זו היא אמן יתומה אמר ר' חונא

דף טז,ב פרק ג הלכה י גמרא  ההן דחייב למברכה והוא עני ולא ידע מהו.  תני עכו"ם שבירך את השם עונין אחריו אמן.  בשם אין עונין אחריו אמן.  א"ר תנחומא אם בירכך עכו"ם ענה אחריו אמן דכתיב (דברים ז) ברוך תהיה מכל העמים.  עכו"ם אחד פגע בר' ישמעאל ובירכו.  א"ל כבר מילתך אמורה.  אחר פגע בו וקיללו.  א"ל כבר מילתך אמורה.  אמרו ליה תלמידוי רבי היך מה דאמרת לדין אמרת לדין אמר לון ולא כן כתיב (בראשית סו) ארריך ארור ומברכיך ברוך.  ר' היה כופל בה דברים ר' לעזר בן פרטא פושט בה דברים.  א"ר לעזר דזקני הגלל היא דזקני הגליל אומר אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות אמר רבי מתנייה תיפתר דברי הכל כשהיו אתרוגים נמכרין ביוקר.  כהדא תרונגייא הוין מצפצפין תמן והוה רב נחמן בר יעקב יהב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו לי:

דף טז,ב פרק ג הלכה יא משנה  בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא הלולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחרת משכימין ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטל מפני שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו בי"ט הראשון של חג ושאר כל ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ר' יוסי אומר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות:

דף טז,ב פרק ג הלכה יא גמרא  כתיב (ויקרא כג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים.  אית תניי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר אית תניי תני בשמחת שלמים הכתוב מדבר.  מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים דבר תורה.  ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה.  מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים מדבריהן.

דף יז,א פרק ג הלכה יא גמרא  ור' יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן.  ויש התקנה אחר התקנה.  חברייא בעון קומי ר' יונה היך מה דאת אמר (ויקרא כג) והקרבתם אשה לה' שבעת ימים.  אין שבעה בלא שבת.  ודכוותה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים.  אין שבעה בלא שבת.  אמר לון שנייא הוא דכתיב (שם) ולקחתם לכם ביום הראשון חלק הראשון מהן.  מעתה במקדש ידחה בגבולין לא ידחה.  אמר רבי יונה אילו הוה כתיב ולקחתם לפני ה' אלהיכם הייתי אומר כאן מיעט ובמקום אחר ריבה.  אלא ולקחתם לכם מכל מקום.  ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בירושלם.  חברייא אמרין דברי ר' יוסה שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה.  אמר לון ר' יוסי לא מן הדא אלא מן הדא דאמר ר' אילא ותניי תמן כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו.  נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו.  לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו.  הניחו בארץ אסור לטלטלו.  א"ר אבון זאת אומרת שהוא אסור בהנייה תני מטלטלין עצי בשמים להריח בהן לחולה בשבת.  רבנן דקיסרין אמרין ערבה מותר להניף בה לחולה בשבת.  אף בסכין של מילה כן אף במצה כן.  מן מה דא"ר יוחנן דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על הציצין שאינן מעכבין את המילה.  הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן:

דף יז,ב פרק ג הלכה יב משנה  מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת ר' יהודה אומר בשבת מחזירין ובי"ט מוסיפין ובמועד מחליפין כל קטן שיש בו דעת לנענע חייב בלולב:

דף יז,ב פרק ג הלכה יב גמרא  יודע לנענע חייב בלולב יודע להתעטף חייב בציצית יודע לדבר אביו מלמדו לשון תורה.  יודע לשמור את ידיו אוכלין על ידיו תרומה.  את גופו אוכלין על גופו טהרות.  אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו ר' אומר וכולהם מבן עשרים שנה ומעלה שנא' (דברי הימים א כג) ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה':


תלמוד ירושלמי - מסכת סוכה - הכול
פרק א ב ג ד ה