תלמוד ירושלמי -
מסכת עורלה - הכול
פרק
א
ב
ג
דף טז,ב פרק ג הלכה א משנה בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק. נתערב באחרים כולן ידלוקו דברי רבי מאיר וחכמים אומרין יעלו באחד ומאתים:
דף טז,ב פרק ג הלכה א גמרא בגד שצבעו בקליפי ערלה כו'. כתיב (ויקרא יט) וערלתם ערלתו את פריו אית תניי תני בסמוך לפיריו. אית תניי תני בעורל את פיריו. מאן דאמר בעורל את פיריו קליפין וגרעינין במשמע. מאן דאמר בסמוך לפיריו קליפין במשמע ולא גרעינין. וגרעינן מניין הוי סופך מימר את פיריו בסמוך לפיריו. אית דבעי נישמעינה מן הדא וערלתם ערלתו את פריו דבר שהוא עורל את פריו ופיריו עורלו. רבי אבהו בשם רבי לעזר כל מקום שנא' לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תופס איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבוא הכתוב ויפרש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה. מה פירש לך באבר מן החי (שמות כב) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. ומה פירש לך בנבילה (דברים יד) לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. תני חזקיה ופליג וכי מה אסרו לכלב והא כתיב (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו מעתה אתה תופש איסור הנייה באיסור אכילה. שנייא היא דכתיב (שם) וחלב נבילה וחלב טריפה וגומר. והכתיב (דברים יב) רק את הדם מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייא היא דכתיב (שם) על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרים בהנייה אף הדם מותר בהנייה. והכתיב (בראשית לב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. אמר רבי אבהו קיימתיה בגיד הנשה של נבילה. והכתיב (ויקרא כג) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו. אמר רבי אבא מרי אחוה דרבי יוסי שנייא היא שקבע לו הכתוב זמן. והכתיב (ויקרא יא) לא תאכלום כי שקץ הם. אמר רבי מנא מיעט איסור הנייה שבו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שלו מחוור. מכלאי הכרם לוקה דאמר רבי חנינא (דברים כב) פן תוקדש פן תוקד אש. מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תעשה לאוכל כתיב לא תעשה לרחקו לא כתיב. מתניתא פליגא על רבי יוחנן ממשמע שנאמר (שמות כא) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה ומה ת"ל לא יאכל את בשרו להודיעך שכשם שהוא אסור
דף יז,א פרק ג הלכה א גמרא באכילה כך אסור בהנייה. מה עביד לה רבי יוחנן פתר לה כשקדמוהו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו. רבי זעירה בעא קומי רבי אבהו הכא את אמר הכין והכא את אמר הכין. אמר ליה חדא משמיה דרבי לעזר וחדא משמיה דרבי יוחנן. רבנין דקיסרין רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר לא תאכלו אין את תופס איסור הנייה כאיסור אכילה. בניין אב שבכולן (ויקרא ו) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף. תני חזקיה מסייע לרבי יוחנן ממשמע שנאמר (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאיזה דבר נאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה. בא להודיעך אפילו למלאכת הגבוה. ממשמע שנאמר (דברים טו) רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים. מה המים מכשירין אף הדם מכשיר. ממשמע שנא' (דברים יד) לא תאכלו כל נבילה לאיזה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. בא להודיעך שגר תושב אוכל נבילות. ממשמע שנא' (שמות כב) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לאיזה דבר נאמ' לכלב תשליכון אותו. אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה. מתנית' מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי יוחנן (שמות יג) לא יאכלו חמץ לעשות את המאכיל כאוכל. אתה אומר לכך או אינו אלא לאוסרו בהנייה כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ למדנו שהוא אסור בהנייה הא מה ת"ל ולא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל דברי רבי יאשיה. רבי יצחק אומר אינו צריך מה אם שרצים קלים עשה בהן את המאכיל כאוכל חמץ חמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל הא מה ת"ל לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה. בגין דכתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית שמע מינה כלום. והדא מסייע לרבי יוחנן. פשיטא שאין הקרקס נאסר. צר צורה בקרקע נאסר. צבע דבר שיש בו רוח חיים אילו השתחווה לו לא אסור מפני שצבעו אסור. מיכן שצבעו צריכה: בגד גדול שצבעו על מנת לחותכו מה את עביד לה כמוסגר או כמוחלט. אין תעבדיניה כמוסגר מותר אין תעבדיניה כמוחלט אסור. צבעו וחזר וצבעו והקדיח נאמר אם היה צריכה לצביעה הראשונה אסור ואם לאו מותר. צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי אגוז של חולין מאן דאמר נותן טעם לפגם מותר אוף הכא מותר ומאן דאמר נותר טעם לפגם אסור אוף הכא אסור. צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי רימון של חולין ייבא כהדא עגולי דבלה הגדולים מעלין את הקטנים והקטנים מעלין את הגדולים. רב הונא אמר כיני מתניתא הגדולים מעלים את הקטנים במשקל. הקטנים מעלין את הגדולים במניין. תמן מין במינו ברם הכא מין
דף יז,ב פרק ג הלכה א גמרא בשאינו מינו. צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי חולין מין אחד ייבא כהדא ר' יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות. תמן הוא ראוי לחתכן ברם הכא אינו ראוי לחתכו. מה דמי לה גזים גזיזות. אמר רבי יוסי בי רבי בון מה דמי לה בגד גדול שצבעו על מנת לחתכו מיעבדיני' דורדסין: אמר רבי יוחנן סממנין בסממנין בטילין במאתים מי צבעים במי צבעים בטילין ברוב. אמר רבי בא בר ממל הניית ערלה בטילה ברוב. מתני' פליגא על דרבי בא בר ממל תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. פתר לה קדירה בקדירות. אמר רבי יוסי מיסבר סבר רבי בא בר ממל שמותר לעשות כן בתחילה לא לשעבר. מיי כדון אם יש בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור שבו כדי לאסור. אם אין בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור. תמן תנינן אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנייה היין והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין וחרס הדרייני. רבי זעירה בשם רבי ירמיה רבי מאיר היא דתני חרס הדרייני אסור ואיסורו איסור הנייה. מה נן קיימין אם כשנתנו בתבשיל דברי הכל אסור אם כשמכרו חוץ מדמי יין נסך שבו דברי הכל מותר. אלא כי נן קיימין כשנתנו על גבי תבשיל. מהו לסמוך בו כרעי המיטה רבי לעזר אומר אסור רבי יוחנן אמר מותר. רבי יונה בעי קומי רבי
דף יח,א פרק ג הלכה א גמרא זעירא ההן בגד דתנינן הכא מהו לסמוך בו את המיטה ואיקפד לקיבליה. אמר ליה אפילו למאן דאמר תמן מותר הכא אסור. תמן אין איסורו ניכר ברם הכא איסורו ניכר. אמר רבי חגי כד נחתית מן אילפא שמעית קליה דרבי יעקב בר אחא יתיב מתני בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנינן נטל הימנה כרכר אסור בהנייה ארג בו את הבגד אסור בהנייה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנייה ותנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו. אמר רבי אחא בר יעקב רבי חגי קשתיה רבי חגי קיימה. מיי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי:
דף יח,א פרק ג הלכה ב משנה הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואין ידוע אי זה הוא רבי מאיר אומר ידלק הבגד וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים. האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד. משיער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק. ובמוקדשים מקדשין בכל שהן:
דף יח,א פרק ג הלכה ב גמרא מאן תנא סיט רבי מאיר ברם כרבנין הוא סיט הוא פחות מסיט. רבי יוסי בי רבי בון אמר לה בשם רבי יוחנן רבי יסא בשם ר' יוחנן צמר בכור שטרפו בטל ברוב. איתיבי' רבי חייא ציפוראה קומי רבי אימי ליטרא בשמונה ולא הודו אילולי דאמר רבי יסא ולא מתניתא היא. האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד. אמר ליה אילו איתתבת
דף יח,ב פרק ג הלכה ב גמרא תמן אית הוות יאות. תמן תנינן אלו הן הנשרפין ותנינן אלו הן הנקברין. הכא את אמר ישרפו והכא את אמר יקברו. אמר רבי יוחנן כאן בשק כאן בשיער. מה בין שק מה בין שיער. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל שק מצוי לחטט אחריו שיער אין מצוי לחטט אחריו. רבי שמעון בן לקיש אמר כאן במקדש כאן בגבולין. רבי יוסי בי רבי חנינא אומר כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא. והתנינן פטר חמור אית לך מימר כאן במקדש כאן בגבולין כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא. אלא כאן בשק כאן בשיער. אמר רבי יוסי בי רבי בון הן דתימר ישרף שערו הן דתימר יקבר גופו: ובמוקדשין מוקדשין כל שהן. רבי יוסי בשם רבי יוחנן הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין אבל בקדשים שאין להן מתירין צריכין סיט. התיב רבי יוסי והא מתני' פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ובכור לאו כקדשי' שיש להן מתירין הוא. אית דתני לה בשם רבי מאיר ואית דלא תני לה בשם רבי מאיר. מאן דתני לה בשם רבי מאיר אית ליה עשרה דברים מקדשין. מאן דלא תני לה בשם רבי מאיר מנן אית ליה עשרה דברים מקדשין. רבי מאיר כר' עקיבה דרבי עקיבה אמר אף ככרות של בעל הבית:
דף יח,ב פרק ג הלכה ג משנה תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. נתערב באחרים
דף יט,א פרק ג הלכה ג משנה יעלה באחד ומאתים תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת תידלק הפת. נתערבה באחרות תעלה באחד ומאתים:
דף יט,א פרק ג הלכה ג גמרא אבא בר ירמיה כהנא בר ירמיה בשם שמואל רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן גידולי ערלה שעיממו הרי אלו מותרות. ולא מתניתא היא אם חדש יותץ אם ישן יוצן. רבי חנניא אמר לית כן רבי מנא אמר אית כן בשהביא עצים לחים ונגבו בקליפי ערלה. אבנים מנוגעות שעשאן סיד אית תניי תני עלו מטומאתן ואית תניי תני לא עלו מידי טומאתן. מאן דאמר עלו מידי טומאתן הרי אלו מותרות ומאן דאמר לא עלו מידי טומאתן הרי אלו אסורות. אפילו כמאן דאמר עלו מידי טומאתן הרי אלו אסורות דכתיב (ויקרא יד) צרעת ממארת תן בו מאירה ואל יהנה ממנו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר הבא מחמת עבודה זרה. התיב רבי חייה בר יוסף קומי רבי יוחנן הרי אפר הבית הרי אינו בא מחמת עבודה זרה ואת אמר אסור. אמר ליה שנייה היא דכתיב נתיצה נתיצה:
דף יט,א פרק ג הלכה ד משנה מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו. נתערבו באחרים כולן ידלקו דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש. וחכמים אומרים אין מקדש אלא ששה דברים. ורבי עקיבה אומר שבעה:
דף יט,א פרק ג הלכה ד גמרא וכמה היא חבילה עשרים <וחמשה> [וארבע] זירין אמר רבי יונה וארבע מינהון מיטה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר דברי רבי מאיר עשרה דברים מקדשין וחרנא אמר דברי רבי מאיר כל הדברים מקדשין. רבי יעקב בר אחא אמר שמועתא מתני' פליגא על מאן דאמר דברי ר' מאיר עשרה דברים מקדשין דתנינן תמן אמר רבי יודה לא הוזכרו רימוני בדן וחצירי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום. ושאר כל הרימונין את דרכן להימנות אלא רימוני בדן על ידי שהן חביבין דרכן להימנות שאר כל הרימונין על ידי שאין חביבין אין דרכן להימנות:
דף יט,א פרק ג הלכה ה משנה ואלו הן אגוזי פרך. ורימוני בדן. חביות סתומות. וחילפות תרדין. וקילחי כרוב. ודלעת יונית. רבי עקיבה אומר אף ככרות של בעל הבית. הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם:
דף יט,ב פרק ג הלכה ה גמרא רבי יונה בעי הא שקידי פרך לא. מתניתא בסתומה בין הסתומות אבל סתומה בין הפתוחות ונפתחה או פתוחה בין הסתומות ונסתמה צריכות שיעור אחר. היאך אפשר לפתוחה אצל הסתומות. א"ר זעירא תיפתר בפתוחה אצל החנוני שהיא כסתומה אצל בעל הבית. והתני ונסתמה תיפתר שחזר בעלה ונטלה. רבי קריספא בשם רבי יוחנן כל אילין קירייא וקורותא דאנן אכלין דלעת יונית אינון. רבי יונה בעי ולמה לינן אמרין הראוי לתרומה. אמר ליה רבי יוסי תרומה נוהגת בכל. ערלה אינה נוהגת בכל:
דף יט,ב פרק ג הלכה ו משנה נתפצעו האגוזים נתפרדו הרימונים נפתחו החביות נחתכו הדלועין נתפרשו הככרות יעלו באחד ומאתים:
דף יט,ב פרק ג הלכה ו גמרא נפלו ואחר כך נתפצעו בין שוגג בין מזיד לא יעלו דברי רבי מאיר. רבי יודה אומר בין שוגג בין מזיד יעלו. רבי יוסי אומר שוגג יעלו מזיד לא יעלו. [כבר] קנסו בידו. מה טעמא דרבי יוסי כיי דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיא היו לפניו מאה וחמשים חביות נתפתחו מאה [מאה] מותרות חמשים אסורות והשאר לכשיפתחו יהו מותרות. אמר רבי זעירא לא אמרו אלא לכשיפתחו הא לפתוח לכתחלה אסור. דבי <רבי> ר' ינאי שאלין דלעת שלקה בבית אביה מהו שתטבול למעשרות. לוי שאל מהו שתטמא טומאת אוכלין.
דף כ,א פרק ג הלכה ו גמרא שלקה כמחותכת היא. מילתיה דשמואל [דשמואל] אמר שהיא מטמא טומאת אוכלין. ואמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל תאנים וענבים שצימקו באביהן מטמאין טומאת אוכלין והרודה מהן בשבת חייב משום קוצר: נתפרסו ככרות. מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמר אף ככרות של בעל הבית:
דף כ,א פרק ג הלכה ז משנה ספק הערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים:
דף כ,א פרק ג הלכה ז גמרא איזו ספק הערלה כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר. אמר רבי יודן אף זה ספיקו אסור בסוריא איזו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר בצידו וענבים נמכרות חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר. אמר רבי יודה אף זה אסור בסוריא איזו ספק המותר בסוריא כרם נטוע ירק ושדה ירק אחר בצידו וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוץ לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. אמר רבי יודן עוד היא בקדמייתא יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט: החדש אסור מן התורה בכל מקום: מתניתא דרבי ליעזר דתנינן תמן כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל [מצוה] שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים. רבי ליעזר אומר אף החדש. מה טעמא דרבי ליעזר (ויקרא כג) בכל מושבותיכם בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ. מה מקיימין רבנין טעמא דרבי ליעזר בכל מושבותיכם בחדש שכן יצא בחוץ. רבי יונה בעי קומי רבי יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהן. אמר ליה לא אתינן מתני' אלא דבר שהוא נוהג בישראל ובגוים. וחלה אינה נוהגת אלא בישראל דכתיב (במדבר טו) ראשית עריסותיכם ולא של גוים: והערלה הלכה. שמואל אמר בהלכות המדינה. רבי יוחנן אמר הלכה למשה מסיני. רבי יסא בעי קומי רבי יוחנן הלכה למשה מסיני ואת אמר הכין. אמר בשעה שניתנה הלכה כך ניתנה. אמר אילו לא סלקית לארץ ישראל אלא לשמוע דבר זה די: והכלאים מדברי סופרים: שמואל אמר בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים מותר. ר' יוחנן אמר בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים אסור. אמר רב הונא
דף כ,ב פרק ג הלכה ז גמרא כד נחתון מערביא דתמן אמרונה בשם רבי יוחנן וקיימנוה (ויקרא יט) את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך הקיש כלאי זרעים לכלאי בגדים וכלאי בהמה מה כלאי בגדים וכלאי בהמה שאין תלויין בארץ ונוהגין בארץ ובחוץ לארץ אף כלאי זרעים אע"פ שהן תלוין בארץ נוהגין בארץ ובחוצה לארץ. חד בר נש זרע חקליה שעורין ולפת. עבר חנין גוביתא ועקרין. אתא עובדא קומי שמואל וקנסיה. דתני אין עושין עם ישראל בכלאים אבל עוקרין עמו בכלאים מפני שהוא ממעט בעבירה. תני אין עושין עם הגוי בכלאים בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים. אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה ובחברותיה עושין עמהן בכלאים. כשם שכלאים בארץ כך כלאים בחוץ לארץ. שמואל פתר מתני' אין עושין עם הגוי בכלאים בארץ בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים. אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהן בכלאים. כשם שכלאים בארץ כך כלאים בחוצה לארץ. כלאי הכרם הא כלאי זרעים מותר. ר' יוחנן פתר מתניתא אין עושין עם הגוי בכלאים בארץ בין בכלאי כרם בין בכלאי זרעים. אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהן בכלאים. כשם שכלאים בארץ ישראל כך כלאים בחוצה לארץ בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים:
תלמוד ירושלמי -
מסכת עורלה - הכול
פרק
א
ב
ג