תלמוד ירושלמי -
מסכת עורלה - הכול
פרק
א
ב
ג
דף א,א פרק א הלכה א משנה הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה. רבי יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור:
דף א,א פרק א הלכה א גמרא הנוטע לסייג כו'. כתיב (ויקרא יט) ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. מעתה אותו של מאכל אפי' חישב עליו לסייג יהא חייב. ת"ל עץ מאכל. רבי יוסי ילמד דבר מתחילתו ממשמע שנאמר (שם) שלש שני' יהיה לכם ערלים לא יאכל. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור. רבי יונה למד דבר מסופו ממשמע שנאמר (שם) ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים פטור. נטע דבר שאין ראוי להם חייב. יאות אמר רשב"ג מ"ט דרבנין. א"ר זעירא במשנה סדר נטיעתם לעצים ברוצף לקורות במשפה לסייג מקום הסייג מוכיח עליו. תני בשם רבי מאיר כל האילנות באין למחשבת פטור חוץ מן הזית ומן התאינה. ר"מ כדעתיה דאמר כל אילנות אילן סרק חוץ מזית ותאינה. תני בשם ר"ש אין לך בא למחשבת פטור אלא שלשת המינין בלבד רימון ושקמה וצלף. מהו שיהו חייבין במעשר. תפלוגתא דר' בא
דף א,ב פרק א הלכה א גמרא בר ממל ודר' הילא. דאיתפלגון המשמר פירותיו לעצים רבי בא בר ממל אמר חייב ר' הילא בשם ר' יוסי אמר פטור. ר' בא בר ממל אמר חייב מן הדא (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו. יצא הפקר שידך וידו שווין בו. הוא לקט היא שכחה היא פאה היא הבקר. ר' הילא בשם ר' יוסי אמר פטור מן הדא כוסבר שזרעה לזרע ירקה פטור. שנייא היא כוסבר שיש לו גורן אחרת. והיי דא אמר דא המקיים מליאה של כרוב לזרע בטלה דעתו קלחין יחידין לא בטלה דעתו. א"ר יונה והוא שליקט ירק אבל אם לא ליקט ירק כך אנו אומרים עצים חייבין במעשרות. מהו שיהיו אסורין משום גזל. וכי עצים אינן אסורין משום גזל. מה צריכה ליה כגון אילן תותייא דלא אית בהון ממש. רימון שנטעון לשם רימון. בנות הדס שנטען לשם בנות הדס. אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור. א"ר חסדא מאן דאמר חייב במקום שרוב משמרין. מ"ד פטור במקום שאין הרוב משמרין. רבי יוסי בעי אם במקום [שהרוב] משמרין למה לי חישב אפילו לא חישב. כך אנו אומרים זית ותאנה עד שיחשוב עליהן. אלא אפילו מחצה משמרין ומחצה שאין משמרין. א"ר מתיא מן דבתרתה מקום שאין רוב משמרין אפילו לא חישב פטור. רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק גפן שעלת במקום חורשין פטורה מן הערלה. אמר ר' יוסי אפילו נטעה. והתנינן העולה מאליו חייב בערלה. תמן בשנטעה במקום ישוב ברם הכא שנטעה במקום חורשין. אמר רבי ליעזר הדא דתימר כשאינה עושה כדי טפילתה אבל אם היתה עושה כדי
דף ב,א פרק א הלכה א גמרא טפילתה חייבת. רב הונא שאל אתרוג שנטעו למצותו מהו שיהא חייב בערלה. חזר רב חונא ואמר אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה. ולא כן תנינן (ויקרא כג) ולקחתם לכם ולא מן המצוה תמן ולקחתם לכם בדמים לא מן המצוה. ברם הכא כמה דתימר גבי שופר (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם מ"מ. וכא שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל מ"מ. מה בינו למשמר פירותיו לעצים. כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצו. ברם הכא רוצה הוא בפריו ואינו רוצה בעצו. ועוד מן הדא דא"ר חנינא פרי אם אומר עצמו אין אדם יוצא בה ידי חובתו בחג. מה דמי לה זית שנטעו להדליק בו בחנוכה. א"ר יוסי בר בון זה דבר תורה וזה מדבריהן ואת אמר הכין. מה דמי לה זית שנטעו להדליק בו את המנורה זה דבר תורה וזה דבר תורה. ר"ש בן יקים בעא קומי רבי יוחנן נטעו צד התחתון לסייג והעליון למאכל. צד התחתון למאכל והעליון לסייג. א"ל היא הדא היא הדא. היא צד התחתון לסייג והעליון למאכל. היא צד העליון לסייג והתחתון למאכל. כיצד הוא יודע אמר רבי יונה מביא זמורה ומסיים עד כאן לסייג מכאן ואילך למאכל. צד התחתון למאכל והעליון לסייג גדל מתוך איסור ואת אמרת הכין. ר"ז כדעתיה דאמר ר"ז בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה. למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימינו. נטעו שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל מכיון שחישב עליו מחשבת חיוב יהא חייב. והתנינן רבי יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל
דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור. תמן למאכל למאכל לעולם. לסייג לסייג לעולם. ברם הכא מכיון שעירב בו מחשבת חיוב יהא חייב. נטעו שלש שנים לסייג מיכן ואילך חישב עליו למאכל והוסיף תוספתו רבי ירמיה אמר התוספת פטור רבי בא אמר התוספת חייב. א"ר יוסי הדא דרבי ירמיה מתחמיא קשיא ולית היא אלא ניחא כהדא דתני שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ישראל ר' עקיבה אומר התוספת פטור וחכ"א התוספת חייב. והכא עיקרו פטור ותוספתו חייב. א"ר יוחנן דברי רבי ישמעאל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי. רבי יוחנן בעי עד שיהא לו שלש שנים ערלה. א"ר יונה עיקר ערלה צריכה ליה אין עיקר ערלה פחות [משלש] שנים. א"ר יוסי עיקר רבעי צריכה ליה כל שאין לו ערלה אין לו רבעי. תני אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו ח"ל מכיון שמקצתו נטוע בארץ כילו כולו בארץ דברי רבי. רשב"ג אומר צד הנטוע בארץ חייב צד הנטוע ח"ל פטור. ר' אבהו בשם רבי יוחנן נעשה כטבל וכמעושר מעורבין זה בזה. רבי זעירא בשם רבי יוחנן שורש פטור פוטר. מה כרבי
דף ג,א פרק א הלכה א גמרא דרבי אמר שורשין חיין זה מזה. דברי הכל היא הכא שורש פטור פוטר. הן דתימר שורש פטור פוטר בשורש ישן שהשריש מתוך שלו לתוך של חבירו אבל אם השריש מח"ל בארץ לא בדא. שורש פטור פוטר והתנינן רבי יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור. ויפטור צד החיצון לצד הפנימי. ר"ז אמר לה סתם רבי לא בשם רבי לעזר ראוי הוא לחשוב עליו ולחייבו. רבי יוסי בשם רבי יוחנן שרשים אין בהן ממש. אמר רבי זעירא לרבי יסא בפירוש שמעתנה מן דר' יוחנן או בערלה הויתון קיימין ואידכרת הדא מילתא בביכורין ואמר שרשין אין בהן ממש. אמר רבי זעירא הדא דתימר שרשין אין בהן ממש בהשרישו מח"ל לארץ אבל משהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהן ממש. סיפקה לזקינה פטור. לח"ל פטור. להקדש חייב לצד התחתון לצד העליון חייב. להקדש חייב שהוא ראוי לפדותו ולחייבו. לצד העליון חייב שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו. רבי יוסי כרשב"ג. אפילו יסבור כרבי ערלה תלוי' לדעתו ומעשרות אין תלויין לדעתו:
דף ג,א פרק א הלכה ב משנה עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור. נטעו אע"פ שלא כיבשו חייב. הנוטע לרבים חייב רבי יודה פוטר. הנוטע ברשות הרבים והנכרי שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאיליו חייב בערלה:
דף ג,א פרק א הלכה ב גמרא (ויקרא יט) ונטעתם פרט לשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ. ר' הונא בשם
דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא רבי אבא הדא אמרה שורש פטור פוטר: נטעו אף על פי שלא כיבשו חייב. וכרבי ישמעאל דאמר כל ביאות האמורות בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. רב הילא בשם רבי לעזר מודה רבי ישמעאל בחלה ובערלה. ותני כן בבואכם לפי ששינה הכתוב משמעו שינו חכמים חיובו. רבי יונה בעי מחלפה שיטתיה דרבי ישמעאל תמן הוא אמר היא הוייה היא הקמה היא שבירה היא נתיצה היא גאולה היא פדייה. והכא הוא משנה בין לישן ללישן. נטעו לרבים חייב רבי יודה פוטר. מחלפא שיטתין דרבנין. תמן אינון אמרין ירושלם וחוצה לארץ אין מיטמאין בנגעין והכא אינון אמרין הכין. תמן (ויקרא יד) ובא אשר לו הבית פרט לירושלם שהיא לכל השבטים ברם הכא ונטעתם מכל מקום. מחלפה שיטתיה דרבי יודה תמן הוא אומר אני לא שמעתי אלא בית המקדש והכא הוא אמר הכין. תמן הוא אמר אני לא שמעתי אלא בית המקדש שמועה אמרה ברם הכא גרמיה אמר. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה. עלת מאיליו פטור מן הערלה. הנוטע לרבים חייב ברשות הרבים פטור. הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו. לרשות הרבים פטור. בשגזל קרקע. ויש קרקע נגזל. אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזל יש יאוש לקרקע. רבי יאשיה מייתי נטיעות מח"ל בגושיהן ונציב לון בארץ. רבי יונה לשכרו שנים. רבי יוסי
דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא לשכרו רבעי. תני גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה. ערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו. ר"ש בן לקיש אמר ובלבד דברים שהן באין במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודה אבל ערבה כנטוע בארץ. רבי יוחנן אמר אפילו ערבה. והתנינן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ראש השנה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקר. על דעתיה דר"ש בן לקיש דו פתר לה בערבה ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו ערבה למה לי יעקר. שנייא היא שהן מתאחין בשביעית. והיידא אמר דא הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה שלימה ומותר לקיימה בשביעית. פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה שלימה ואסור לקיימו בשביעית. אבל אמרו פירות נטיעה זו אסורים עד חמשה עשר בשבט. תני רבי יהושע אוניא לית כאן מרכיב. אמר רבי אבא מרי אפי' כר' שמעון בן לקיש לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחילה לא. רבי יצחק בר חקולה בשם חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. רבי יוסי אמר מפני שהשרשין מפעפעין אותו. רבי יונה מפיק לישנא כלי חרש עומד בפני שרשין. רבי ירמיה בעי נטע בו דלעת
דף ד,ב פרק א הלכה ב גמרא מאחר שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל הזרעים. רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב (דברים טו) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. ובשביעית צריכ' דכתיב (ויקרא כד) ושבתה הארץ שבת לה' וכתיב (שם) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור:
דף ד,ב פרק א הלכה ג משנה אילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. נעקר הסלע מצידו זיעזעתו המחרישה או שזיעזעתו ועשאו כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. אילן שנעקרו ונשתייר בו שורש פטור. וכמה יהיה בשורש רבן גמליאל משום רבי לעזר בן יהודה איש בירתותא כמחט של מתון. אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנו חזרה זקינה להיות כבריכה. הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה. סיפוק הגפנים סיפוק על גבי סיפוק אע"פ שהבריכן בארץ מותר. רבי מאיר אומר מקום הגפנים סיפוק על גבי סיפוק אע"פ שהבריכן בארץ מותר. רבי מאיר אומר מקום שכוחה יפה מותר ומקום שכוחה רע אסור. בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור:
דף ד,ב פרק א הלכה ג גמרא כיני מתני' אם היה יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. חזקיה שאל פחות מכאן כתלוש הוא. השתחוה לו אסרו. כותבין עליו גיטי נשים. אמרין חזר ביה חזקיה. אמר רבי יונה מן הדא חזר ביה דא"ר יוחנן
דף ה,א פרק א הלכה ג גמרא בשם רבי ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו שלש שנים. חזקיה שאל שליש מחט שנה שני שלישי' שתי שנים. חבריי' בעיי מחט ושליש דבר בריא שיש לו ארבע שנים. אין תימר לא חזר ביה למה שאל כן. אמר רבי יונה מן מילתיה חזר ביה דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי מכיון שיש בו כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו שלש שנים. אמר רבי יוסי אפילו יש בו שלש שנים אין בו כמחט של מיתוי. אמר ר' יודן מתניתא מסייעא לרבי יוסי אמר רבי אף כשאמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע אלא בגפנים בנות חמש בתאנים בנות שש בזיתים בנות שבע. <ואנא> [ואנן] חמיי הדין מרוותא דתאינה אתיא בפירי. א"ר יודן <כד> [כר'] טריפן לעוביה. אילן שנעקר ובו בריכה ובו ברכה. רבי חונא בשם רבי יוחנן ובו בריכה.
דף ה,ב פרק א הלכה ג גמרא א"ר מנא אית בני נש שמון בריכה כמאן דאמר (בראשית כד) בוא ברוך ה'. רבי זעירה רבי יסי רבי לעזר בשם רבי חנינא. רבי בא ר' חייה רבי לעזר רבי חנינה בשם רבי חנינה בן גמליאל ילדה שסיפקה לזקנה טהרה הילדה. אמר ר' חייה בר בא מתניתא אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אף על פי שהבריכן לארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן הזקינה. רבי חנניה בריה דרבי הלל דרבי יהודה היא. דרבי יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש. רבי יוסי בשם רבי יוחנן שרשים אין בהן ממש. אמר רבי זעירא לר' יוסי בפירוש שמעתנה מן רבי יוחנן או מן שיטתיה דאמר רבי יוחנן ותני כן הקדיש ואחר כך נטע פטור מן הערלה. נטע ואחר כך הקדיש חייב בערלה. ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור. ולא דמיא הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו הואיל וראוי לחשוב ולחייבו אית לך גבי זקינה ראוי לחשוב עליה ולחייבה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור.
דף ו,א פרק א הלכה ג גמרא הא ילדה שסיפקה טהורה הילדה. אין תימר לא טהרה אפי' מוסיף כמה אסור. ר' זעירה בשם רבנין אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור. לוקין עליו בכזית. אמר רבי מיישא לרבי זעירא תרתין מילין אתון אמרין ואינון פליגין חדא על חדא. הכא אתון אמרין שאין גידולי איסור מעלין את האיסור והכא אתון אמרין לוקין עליו בכזית. וילקה לפי חשבון שיש בו. אמר רבי יונה כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא. מעתה אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו [וחבירו בחבירו] וכן חבירו סיפקו זה לזה טהרו זה את זה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חסדא תריהון אמרין בסתם חלוקין. מה נן קיימין אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר. ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה דבר הכל אסור. אלא כי נן קיימין בסתם. כיצד הוא יודע רבי ביבי בשם רבי חנינה אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה ואם היו העלים הפוכין כלפי הזקנה דבר בריא שהוא חי מכח הילדה. אמר רבי יודן בר חנין סימנא דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה תיפתר שנשרו העלין: בריכה שנפסקה. אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן דאמר רבי יסי בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו. רבי חייה בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו דלא תיסבור מימר אוף הכא כן. חילפיי שאל לרבי יוחנן ולרבי שמעון תבל מהו שיאסר ביותר ממאתים. א"ל אין תבל ביותר ממאתים. והתנינן כל המחמץ והמתבל והמדמע. אין תימר למאה מאתים
דף ו,ב פרק א הלכה ג גמרא אפילו לא חימץ אפילו לא תיבל אלא בענבים אנן קיימין. רבי יוסי בשם רבי יוחנן בשלא צמקו אבל אם צמקו יש תבל ביותר ממאתים. רבי חייה בשם רבי יוחנן בשלא בישלו אבל אם בישלו יש תבל ביותר ממאתים. ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' פדיה נותני טעמים אחד מששים. א"ר שמואל בר רב יצחק לרבי חייא בר בא הא רבי יוסי פליג [עלך] ומתניתא פליגא על תריכון. כל המחמץ והמתבל והמדמע אין תימר למאה מאתים אפילו לא חימץ אפילו לא תיבל אלא ביותר אנן קיימין. אמר רבי ירמיה תיפתר בשר בבשר. אמר רבי יוסי היא בשר בבשר היא שאר כל האיסורין דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסור משערין אותן כילו כן. מיי כדון ההן אמר נותני טעמים אחד ממאה וההן אמר נותני טעמים אחד מששים. מאן דאמר נותני טעמים אחד מששים את עושה את הזרוע אחד מששים באיל. ומאן דאמר אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה באיל. מאן דאמר אחד ממאה את מוציא העצמות מהזרוע ומ"ד אחד מששים אין את מוציא את העצמות מן הזרוע. וכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך הוציאם מן האיל. לית יכיל דתני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. רב ביבי בעי טינופת של תרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה. מן מה דאמר רב חונא קליפי איסור מצטרפת להיתר הדא אמרה טינופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. תני רבי חייה כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן. לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר ברם הכא אפילו מאה מותר ותוב אם הוסיף במאתים אסור. דבית ר' ינאי משערין כהדין ירבוזה כיצד הוא יודע רב ביבי בשם ר' חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף:
דף ו,ב פרק א הלכה ד משנה נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות הרי זה לא ילקוט ואם ליקט יעלו באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין
דף ז,א פרק א הלכה ד משנה ללקוט. רבי יוסי אומר אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים:
דף ז,א פרק א הלכה ד גמרא נטיעה של ערלה נטיעה של כלאי הכרם והלא כל הנטיעות אינן כלאים בכרם. כיני מתניתא ערוגה של כלאי הכרם. אמר רבי יוסי בי רבי מתניתא ערוגה של כלאי הכרם. אמר רבי יוסי בי רבי בון כשהביא עציץ נקוב והעבירו תחת הגפן. ר' שמעון בן לקיש בשם חזקיה לוקט שלשה אשכולות ומתיר. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש תמן אומר בשם ר' הושעיה היו לפניו מאה וחמשים חביות נתפתחו מאה מאה מותרות וחמשים אסורות והשאר לכשיפתחו יהו מותרות. אמר רבי זעירא לא אמרו אלא לכשיפתחו הא ליפתח לכתחילה אסור והכא הוא אמר הכין. תמן בשם רבי הושעיה והכא בשם חזקיה. ואמרין תמן בשם רבי שמעון בן לקיש פותח שלש חביות ומתיר. ואתיא כחזקיה דהכא. והא תנינן הרי זה לא ילקוט לשעבר. והא תנינן אם לקטו יעלו באחד ומאתים. א"ר יוסי בי רבי בון כאן בשליקט שלשה כאן בשליקט כולהון. תני רימוני בדן שסיפקו מעלה ודיין אינו מעלה. אף בקרקע כן ספק קרקע מעלה [ודאי] קרקע אינו מעלה. היך עבידא נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות ספק קרקע מעלה [ודאי] קרקע אינו מעלה. רבי יודן בעי אף לעניין נבילה כן. חזר רבי יודן ומר נבילה אין לו עלייה קרקע יש לו עלייה: ר' יוסי אומר אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים. מ"ט דרבי יוסי שכן דרך בני אדם להיות
דף ז,ב פרק א הלכה ד גמרא מידל בגפנים. תמן תנינן סאה תרומה שנפלה למאה טחנן ופתחו כשם שפחתו החולין כך פחתה התרומה ומותר. תני אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים. אמר רבי זעירא דברי הכל היא שכן דרך הכהנים להיות טוחנין מדומע לתוך בתיהון. מה נפק מן ביניהון כלאי הכרם. על דעתיה דרבי יוסי טוחן ומתיר. על דעתון דרבנין אין טוחן ומתיר:
דף ז,ב פרק א הלכה ה משנה העלים והלולבים ומי גפנים והסמדר מותר בערלה וברבעי ובנזיר ואסור באשירה. רבי יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהיא פרי. רבי ליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור. אמר רבי יהושע שמעתי בפירות שהמעמיד בשרף העלים ובשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהוא פרי. ענקוקלות והחרצנים והזגין והתמד שלהן קליפי רימון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין אסורין בערלה ובאשירה ובנזיר ומותרים ברבעי. והנובלות כולן אסורות. רבי יוסי אומר נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי. ואין מרכיבין בכפניות של ערלה:
דף ח,א פרק א הלכה ה גמרא העלים והלולבים. מתניתא דלא כר' ליעזר דתני בשם רבי ליעזר (במדבר ו) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל אף העלים והלולבים במשמע. תני רבי יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי. וקשיא אם אסור בנזיר למה לי פרי אם פרי הוא יהא אסור בכל. מילתיה דר' יצחק אמר שהוא אסור בכל. ר' יצחק שאל מאן תנא אין מרכיבין בכפניות של ערלה רבי יוסי. תני פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים. הורי רבי זבידא באילין פגי תמרה שיקברו. רבי יונה בעי עבר ופדיו שמא אינו פדוי ותימר טעון קבורה. רבי פדת רבי יוסי בשם רבי יוחנן רבי שמעון ורבי יהושע שניהם אמרו דבר אחד. תמן תנינן ר' שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי אמר רבי זעירא לרבי פדת כמה דתימר תמן הלכה כרבי שמעון והכא הלכה כרבי יהושע אמר רבי יונה ודמיה היא לכל רביה קטף בטל על ידי שרפו. אוכלי בהמה קדושת שביעית חל עליהן אין קדושת ערלה חל עליהן. א"ר בון אית לה חורי רבי יהושע אמרה שמועה רבי שמעון בשם גרמיה אמרה למה שרף פרי פגין פרי אין תימר שרף פרי עשה כן בתרומה מותר למה שהניית תרומה מותרת והניית ערלה אסורה: ענקוקלות והחרצנים. רבי זעירא וחד מן רבנין בשם רב ענבים שלקו עד שלא הביאו שליש אמר רבי יוסי בי רבי בון אפי' לקו משהביאו שליש. אמר רבי חייא בר אדא לשון נוטריקון הוא ענבין דלקי תלתיהון: רבי יוסי אומר אין נוטעין יחור: אמר רבי יוחנן עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור: אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת ע"ז שנעשית אפרוח ר' חגיי בשם רבי יאשיה איתפלגון חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת חזקיה אמר אסור. על דעתיה דחזקיה <אין> [איך] אפשר לביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח מה נן קיימין אם כשפחסה אין כאן אפרוח אם כשהכניסה לפנימה מן הקנקילין אסרה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה תפתר שגדר בה ע"ז: ביצת הקדש שנעשית אפרוח. א"ר יסא פליגי בה כהנא ורבי יוחנן כהנא אמר אסורה ור' יוחנן אמר מותרת א"ר זעירא לר' יוסי הא רבי יוחנן אמר מותרת אוף היא פודה אותה בזמן זרעה. ר' חנינא ורבי יונה ורבי לעזר בשם כהנא פודה אותה בזמן זרעה ורבי חנניא בשם ר' פינחס מתקנתה כהנא אמר אסורה ופודה אותה כמות שהיא ורבי יוחנן אמר מותרת ופודה אותה בזמן זרעה:
תלמוד ירושלמי -
מסכת עורלה - הכול
פרק
א
ב
ג