תלמוד ירושלמי - מסכת מעשר שני - הכול
פרק א ב ג ד ה

מסכת מעשר שני פרק ד

דף כ,ב פרק ד הלכה א משנה  המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודיהו בשער מקומו.  המביא פירות מן הגורן לעיר כדי יין מן הגת לעיר השבח לשני ויציאה מביתו.  פודין מעשר שני כשער הזול כמות שהחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף.  אין פודין מעשר שני אכסרה את שדמיו ידועין נפדה על פי אחד ואת שאין דמיו ידועין נפדה על פי שלשה.  כגון היין שקיסם ופירות שהרקיבו ומעות שהחליאו:

דף כ,ב פרק ד הלכה א גמרא  המוליך פירות כו'.  א"ר יונה לא אמרו אלא המוליך הא בתחילה אסור ובפירות מעשר שני אבל בפירות שהן טבולין למעשר שני אפילו לכתחילה מותר.  כהדא רבי ה"ל פירין הכא ופירין בכותניין והוה קבע מעשרות דהכא תמן ומפרק לון בשערא דתמן.  תני בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו.  ניחא ביוקר והוזלו בזול והוקרו שנייא היא שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש.  תני אבא בר חילפיי בר קריי' אמר בד"א בודאי אבל בדמאי בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו מוכרו בזול.  למה משום שנראה להימכר בזול או משום שאינו יכול להחזירו למקומו.  מה נפיק מביניהון חזרו והוקירו במקומו אין תימר משום שאינו יכול להחזירו למקומו

דף כא,א פרק ד הלכה א גמרא  הרי הוקירו ואין תימר משום שנראה להימכר בזול אפי' כן נראה להימכר בזול.  כהדא דר' חייא בר ווא הוה ברומי וחמתון מפרקין אילין ניקלוסיא דהכא תמן בשערה דהכא אמר מאן דהורי לון חילפיי בר קירויא אורי לון.  תני משתכר הוא אדם עד שקל משתכר הוא אדם עד רביעית.  היאך עבידא דינרא הכא בתרין אלפין ובאדבאל בתרין אלפין ולקן והוא בעי מיתן חמשין רבוא ומיסוק דיהב ליה הכא בתרין אלפים וחמשין ריבוא.  תני אין פודין מעשר שני לשם שני אלא לשם חולין.  רבי שאול בעי הגע עצמך שהיו הכל יודעין בו שהוא שני אפילו כן:  תני אין פודין מעשר שני אלא במין על מינו דלא כן מה אנן אמרין פודין מן החיטים על השעורין ומן השעורין על החיטים לכן צריכה אפילו מן האגדו על השמתית ומן השמתית על האגדו.  א"ר חנניא ר' היה לוקח קישואין בכורות למלכות וקובע מעשר שני שלהן על כל הוקץ ועוקץ.  ראה אותן כאלו הן חתוכות.  רבי יוחנן בעי שלימות ואת אמרת חתוכות.  א"ר יונה ויאות אלו שנים שהיו שותפין בקישות אחת לזה חלק אחד ולזה ט' חלקי' שמא הוא אומר לו טול חלקך ואני חלקי אלא על ידי זה ועי"ז נמכר ביוקר והכא על ידי זה ועל ידי זה נמכר ביוקר.

דף כא,ב פרק ד הלכה א גמרא  כהדא ר"ש ב"ר הוה מפקיד על אילין דרומיא דהוון מזלזלין בה.  נסתון בר קפרא וקרטטה קומוי א"ל טב הוא כלום עד כדון מילה מקרטטה ולא טבא מילה מקרטטה וטבא.  ר' יהושע בן לוי אמר אין פודין מעשר שני אלא עד שלשים וששה בשווי.  וא"ר חזקיה זה שהוא מחלל לא יהא מחלל על חצי פרוטה שלא יהא כמחלל על אסימון אלא עד שוה פרוטה.  א"ר אימי במה עלל קומי רבי יוחנן ורשב"ל ואינון אמרי פוק ואישלם כהדין תנייה פודין מעשר שני כשעת הזול ולא כשעת היוקר.  כמות שהחנוני לוקח לא כמות שהוא מוכר.  כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף.  עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט אפילו כן כמות שהחנווני לוקח לא כמות שהוא מוכר כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף.  רב נחמן בר יעקב מחוי חותל לנגר' ומפרק על פומיה.  ר' ינאי מחוי רובע חיטין לחטוניא ומפרק על פומיה.  רבי סימון חווי פירין לרבי חלקיה א"ל בשוויהן א"ל כן.  א"ר חלקיה בשם רבי סימון אין פודין מעשר שני על פי השוטים.  רבי פינחס חווי פירין

דף כב,א פרק ד הלכה א גמרא  לגרוסה א"ל בשוויהן.  א"ל הכין א"ר חלקיה בשם רבי סימון אין פודין [מע"ש] על פי השוטין.  א"ר שמי כמה דבר נש בעי בטהרת טהורה בתקופת תמוז בתר בלני מסיק לזורזייה ומיתיה פריטין ומיפרקיניה.  אמר רבי ירמיה כמה דבר נש בעי בערובתא בפתי רמשא מנשייא קלען ומעביר עליהן ומייתי פריטי ומפרקיניה.  א"ר יודן בר גדיא רבי יעקב בר בון מניחין עליו עד שיכמושו ופודה אותן מוצאי שבת מיד.  רבי מנא ה"ל משח ואחתיה לעכו.  א"ל רבי חייא בר אדא אין ההוא מישחה דבית מעקה קיים הא ענתך דיפרקניה דלא טב שיתא מיניה.  א"ר יוחנן פודין מעשר שני על פי ג' לקוחות ואפילו אחד מהן גוי אפילו אחד מהן בעל.  רבי יונה בעי שניהם גוים לא שניהם בעלים לא.  אחד גוי ואחד בעל לא.  אלא לצדדין איתאמרת:

דף כב,א פרק ד הלכה ב משנה  בעל הבית אומר בסלע ואחר אומר בסלע בעל הבית קודם מפני שהוא מוסיף חומש.  בעל הבית אומר בסלע ואחר אומר בסלע ואיסר את של סלע ואיסר קודם מפני שהוא מוסיף על הקרן.  הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו ובין שניתן לו מתנה:

דף כב,א פרק ד הלכה ב גמרא  ואין חומשו של זה מרובה על תוספתו של זה.  אמר רבי אבין שנייא היא שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש:  של סלע ואיסר קודם מפני שהוא מוסיף על הקרן.  רבי יעקב בר אידא בשם רבי יסמיי כל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש.  רבי יוסי בי רבי סימון בשם ר"י כל מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש.  התיב רבי בא בר ממל

דף כב,ב פרק ד הלכה ב גמרא  והתנינן חמש פרוטות הן.  ונתני שש על דעתיה דר' סימאי וקרנו של מעשר שני בשוה פרוטה ושבע על דעתיה דר"י וחומשו של מעשר שני שוה פרוטה.  ועוד מן הדא דא"ר <רבי> יוסי בשם רבי מנא בר תנחום רבי אבהו בשם רבי יוחנן אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה.  ועוד מן הדא מעשר שני שאין דמיו ידועין דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה.  רבי יוסי בשם ר' קריספא ר' יונה בשם ר' זעירא בסלע של מעשר שני היא מתניתא אי אפשר שלא יהא שם חולין כל שהן.  אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו יותר על דמיו תפס את הכל מעשר שני שפדייו יותר על דמיו לא תפס את הכל.  מה בין הקדש מה בין מעשר שני.  אמר רבי אימי שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו.  רבי זעירא בעי קומי רבי אימי נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי.  אמר ליה לכשיבדוק.  רבי יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו ברם כמאן דאמר כנכסיו הוא מה בין הקדש ומה בין מעשר שני.  אמר רבי יוסי לא כן כבר אתמר טעמא שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו.  אמר רבי יוחנן הקדש פדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי.  מע"ש שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו פדוי.  מה בין הקדש ומה בין מעשר שני.  אמר רבי הילא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין.  רבי יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו.  ברם כמאן דאמר כנכסיו הוא.  מה בין הקדש מה בין מעשר שני.  אמר רבי יוסי ולא כבר איתמר טעמא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין:  הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה.  מתניתא דרבי מאיר [היא] דרבי מאיר אומר אין מתנה כמכר.  אמר רבי יונה דברי הכל היא תיפתר בפירות שהן טבולין למעשר.

דף כג,א פרק ד הלכה ב גמרא  והתנינן הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו אית לך מימר בפירות שהן טבולין למעשר שני.  והתנינן לנטע רבעי.  לא לנטע רבעי עצמו ברם הכא מעשר הוי סופך מימר:

דף כג,א פרק ד הלכה ג משנה  מערימין על מעשר שני כיצד אומר אדם לחבירו לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות האלו ופדה לך את מעשר זה אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים לעבדו ולשפחתו הכנענים מפני שידן כידו.  היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי הפירות הללו נתונים לך מתנה וחוזר ואומר לו הרי הן מחוללין על מעות שבבית:

דף כג,א פרק ד הלכה ג גמרא  רבי אבון אמר איתפלגון רבי לעזר ורבי יוסי בר חנינה.  חד אמר למה מערימין עליו מפני שכתוב בו ברכה.  וחרנה אמר למה פודין אותו בשער הזול מפני שכתוב בו ברכה.  מה נן קיימין אם כשאמרו לו צא ופדה לי שלוחו הוא.  צא ופדה לך שלו הן.  אלא כי נן קיימין כשאמר לו פדה לי משלך פדה לך משלי.  ותני כן פדה לי משלך פדה לך משלי אינו מוסיף חומש.  א"ר יוחנן כל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש.  ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' חנינא טעמא דר' יוחנן (ויקרא כז) ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסיף עליו.  כדי שיהא הוא ופדיונו משלו.  מה נן קיימין אם בגדולה זכת בסימנים אם בקטנה קטן זכה.  א"ר יודן בר שלום קומי רבי יוסי תפתר כמאן דאמר הקטן תורם.  א"ל ואפילו כמ"ד הקטן תורם קטן זכה.

דף כג,ב פרק ד הלכה ג גמרא  על דעתין דרבנין דתמן ניחא דתמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור והוא נוטלו המוציא בידו כמוציא באשפה.  אגוז והוא נוטלו צרור והוא משליכו גזילו גזל מפני דרכי שלום.  אגוז וצרור והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור.  זכה לעצמו אבל לא לאחרים.  רב הונא אמר כשם שהוא זוכה לעצמו כך הוא זוכה לאחרים.  הכל מודים שאין מתנתו מתנה.  דכתיב (שמות כב) כי יתן איש.  מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה דברי חכמים.  רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן לעולם אין גזילו גזל גמור עד שיביא שתי שערות.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן הדא דתימא להוציא ממנו בדין אבל להביא קרבן שבועה כל עמא מודיי עד שיביא שתי שערות.  ברם כרבנין דהכא [חברייא] בשם רבי יוסי בעי מעתה אפי' לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו עד שיהא כרעהו.  רבי יוסי בי רבי בון בשם [רב] שמואל בר רב יצחק פתר לה בשיטת אפיוטות.  דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין.  והתנינן אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו רבנן דקיסרין אמרין כאן בקטן שיש בו דעת כאן בקטן שאין בו דעת תמן תנינן השואל את הפרה ושילחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר.  א"ר לעזר תפתר בעבד עברי.  א"ר יוחנן אפי' תיפתרינה בעבד כנעני תיפתר באומר לו פתח לה והיא באה מאיליה ותני כן הנהיגה המשיכה קרא לה ובאת אחריו נתחייב לה לשלם כשואל.  רבי זעירא שמע לה מן הכא אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שאין ידן כידו.  לית הדא אמרה שאין העבד זכה מרבו לאחר.  תיפתר כרבי מאיר דרבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו והתני אשתו רבי מאיר דבר יד האשה כיד בעלה.  רבי חנניא בשם רבי פינחס תיפתר כהדין תנייה דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שני רשב"א [אומר] משום ר"מ אשתו פודה לו מע"ש והדין תניה רבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו ולא יד האשה כיד בעלה:  בראשונה היו עושין כן במעות היו נוטלין אותן ובורחין התקינו שיהא עושין בפירות אף על פי כן היו נוטלין אותן ואוכלין אותן.  התקינו שיהא מזכה לו אחד מעשרה לקרקע.  רבי אינייא בר סיסי סלק גביה רבי יונה אמר ליה אפרוק לך בהדא סילעא אמר אי בעי מינס נסא חזר ונסתה מיניה.

דף כד,א פרק ד הלכה ג גמרא  א"ר יונה כד שערית דעתיה דאלו נסתה לא הוה אמר לי כלום לפום כן יהבית יתה ליה:

דף כד,א פרק ד הלכה ד משנה  משך ממנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן לו סלע ומשתכר בסלע ומעשר שני שלו.  משך ממנו מעשר בשתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע נותן לו סלע מחוליו וסלע של מעשר שני שלו.  אם היה עם הארץ נותן לו מדמיו.  הפודה מעשר שני ולא קרא שם רבי יוסי אומר דייו.  רבי יהודה אומר צריך לפרש.  היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה נתן לה קידושיה ולא פירש רבי יוסי אומר דייו ורבי יהודה אומר צריך לפרש:

דף כד,ב פרק ד הלכה ד גמרא  מתני' דלא דרבן שמעון בן גמליאל דתנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו:  רבי יוסי בשם ר' לעזר אין מוסיפין חומש על הסלע השנייה והיה רבי לעזר מסתכל ביה.  אמר ליה מה את מסתכל בי.  אף רבי הילא מודי בה כיי דאמר רבי יוחנן כל מע"ש שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש:  מהו צריך לפרש זה גיטיך וזה קידושיך והכא זה פדיון מעשר שני.  רבי זעירא חייא בר בון אבא בר תחליפא בשם רבי הושעיה מה פליגין כשהפליגו דעתן לעניינות אחרים.  אבל אם היו עסוקים באותו עניין גט הוא.  רבי חגי בעי קומי רבי יוסי רבי כרבי יוסי ורבי נתן כרבי יודה דתנינן תמן [אי] איפשי שתקבל לה אלא הא לך ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר.  מתנית' דרבי דתני אמרה הבא לי גיטי והלך ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי הוליכו לה ונתנו לה זכה לה התקבל לה אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי רבי.  רבי נתן אומר הולכיו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר.  זכה לה התקבל לה אם רצה להחזיר לא יחזיר.  רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו א"א שתקבלי אלא שתוליכי לה.  וקשיא על דרבי הא לך

דף כה,א פרק ד הלכה ד גמרא  מדבורי אם רצה להחזיר לא יחזיר.  וקשיא על דרבי נתן הא לך מדיבורא אם רצה להחזיר לא יחזיר.  רבי חונא אמר נעשה שלוחו ושלוחה.  איסה אמר כולהן דתנינן שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת.  אמר ליה ומה בידך.  ואמר רבי זעירא חייה בר בון אבא בר תחליפא בשם רבי הושעיה מה פליגין כשהפליגו דעתון לעניינים אחרים.  אבל אם היו עסוקין באותו עניין גט הוא.  והכא אפילו הן עסוקין באותו עניין היא המחלוקת.  רבי עזרה בעי קומי רבי מנא אף לעניין מתנה כן.  אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו.  אמר ליה תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה.  אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו.  ועוד מן הדא דאמר רבי יוסי ר' יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו.  קם רבי יוסי עם רבי יעקב בר זבדי אמר ליה והיינו הין צדק.  אמרין בשעה שאמר הין צדק הוה:

דף כה,א פרק ד הלכה ה משנה  המניח איסר ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון אוכל עליו עוד איסר.  המניח פונדיון ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא באיסר אוכל עליו עוד פלג.  המניח איסר של מעשר שני אוכל עליו אחד עשר

דף כה,ב פרק ד הלכה ה משנה  איסר ואחד ממאה באיסר.  בית שמאי אומרים הכל עשרה ובית הלל אומרים בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה:

דף כו,א פרק ד הלכה ה גמרא  תני רבי חייא שני איסרין פונדוין.  א"ר מתניא מתניתא אמרה כן המניח איסר ואכל עליו חציו והלך לו למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון אוכל עליו עוד איסר.  שמואל אמר לא מצייא תנייה אין יסב חד לעשרה צריך למיסב חדא למאת.  אין יסב חדא למאת צריך למיסב חדא לאלף.  אין יסב חדא לאלף צריך למיסב חדא לעשרת אלפים:  בית שמאי אומרים בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה.  תני בר קפרא בין בדמאי בין בודאי אחד עשר הן.  הורי רבי יודן בי רבי שלום כהדא דתני בר קפרא בית שמאי כרבי ליעזר דרבי ליעזר אמר הנאמן על השני נאמן על הראשון.  א"ר יוסי דברי הכל היא עשו אותו כתוספות הביכורים מה תוספות הביכורים נאכלת בטהרה ופטור' מדמאי אף זה נאכל משום שני ופטור מן הראשון.  אתא ר' חנניה בשם רבי יוסי דר' ליעזר היא:

דף כו,א פרק ד הלכה ו משנה  כל המעות הנמצאין הרי אלו חולין ואפילו דינרי זהב עם הכסף ועם המעות.  מצא בתוכן חרש וכתוב עליו

דף כו,ב פרק ד הלכה ו משנה  מעשר הרי זה מעשר.  המוצא כלי וכתוב עליו קרבן רבי יהודה אומר אם היה של חרש הוא חולין ומה שבתוכו קרבן ואם היה של מתכת הוא קרבן ומה שבתוכו חולין.  אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין בקרבן.  המוצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן.  מ"ם מעשר.  דלי"ת דמאי.  טי"ת טבל.  תי"ו תרומה.  שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה.  רבי יוסי אומר וכולן שמות אדם הן.  א"ר יוסי אפילו מצא חבית והיא מליאה פירות וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מליאה פירות תרומה ופינה.  האומר לבנו מעשר שני בזוית זו ומצאו בזוית אחרת הרי אלו חולין.  הרי שם מנה ומצא מאתים השאר חולין.  מאתים ומצא מנה הכל מעשר:

דף כו,ב פרק ד הלכה ו גמרא  שלא תאמר הואיל ואין דרך בני אדם לעשות כן יהא שני לפום כן צריך מימר חולין.  תני אל"ף דל"ת חי"ת טי"ת רי"ש מ"ם תי"ו תרומ'.  אל"ף קדמית'.  דלי"ת דמאי.  חי"ת חלבו.  טי"ת טובו.  רי"ש ראשית.  מ"ם מעשר.  תי"ו תרומה.  ביש"ין שני.  פי"שן שני.  יו"ד מ"ם מעשר.  מעשר עיר פורקן לשם יוסי לשם שמעון לעלות לאוכלן בירושלים חולין אני אומר סיבולת עשו ביניהן.  עד כדון חדשות ישנות אני אומר אתמול היתה מליאה תרומה ופינה.  כהדא דר' יונה ורבי יוסי הוון שותפין בגרביה כד דמך רבי יונה אמר רבי מנא לרבי יוסי כל גרב דכתיב ביה ר' יונה דידי.  אמר ליה אשתקד הוה דידך אישתדא דידי.  מצא במגופתו הרי הוא כתוב עליו מעשר הרי זה מעשר.  נתחלפו לו.

דף כז,א פרק ד הלכה ו גמרא  תמן תנינן זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים שנים ומצא שלשה אסורין.  שלשה ומצא שנים מותרין.  רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא דר' היא.  דתני מאתים ומצא מנה המנה ניטל דברי רבי.  וחכמים אומרים חולין.  חזר ואמר דברי הכל היא.  שנייא היא בגוזלין שדרכן לפרוח.  והתני רבי חלפתא בן שאול היא הדבר בגוזלין היא הדבר בבצים הוי דרבי היא.  תמן הוא הניח הוא מצא.  ברם הכא אביו הניח אביו מצא.  רבי בון בר כהן אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא הורי רבי בא בר זבדא במעשר שני כהדא דרבי.  הרי שהיה מצטער על מעותיו של אביו נראה לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלוני הם.  אתא עובדא קומי רבנין אמרין דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.  רבי יונה בעי מצטער וחמי ואת אמרת הכין.  אמר רבי יוסי לא מסתברא דלא בההוא דלא מצטער וחמי ברם הכא כמה דבר נש הוי הוא חלים.  אמר רבי אבין מאן דעבד יאות עבד כרבי יוסי.  חד בר נש אתא לגבי דרבי יוסי בן חלפתא.  אמר ליה חמית בחילמאי מיתמר לי איזול לקפודקיא ואת משכח מדלא דאבוך.  אמר ליה אזל אבוי דההוא גברא לקפודקיא מן יומוי אמר ליה לא.  אמר ליה איזל מני עשר שריין גו בייתך ואת משכח מדלא דאבוך [תחות] קפא דקוריא.  חד בר נש אתא לגבי דרבי יוסי בר חלפתא אמר ליה חמית בחילמאי לבוש חד כליל דזית.  אמר ליה דאת מתרוממא לבתר יומין.  אתא חד חורן אמר ליה חמית בחילמאי לבוש כלילא דזית.  א"ל דאת מלקי.  א"ל לההוא גברא אמרת דאת מתרוממא ולי אמרת דאת מלקי.  אמר ליה ההוא הוה בנציא ואת בחבטיא.  חד בר נש אתא לגבי דרבי ישמעאל ב"ר יוסי א"ל חמית בחילמאי משקא זיתא משח.  א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא לאימיה הוא חכים.  חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי א"ל חמית בחילמאי עיני נשקה חבירתה.  אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לאחתיה הוא חכים.  חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר ליה חמית בחילמאי אית לי תלתא עיינין.  אמר ליה

דף כז,ב פרק ד הלכה ו גמרא  תנורין את עביד תרתין עיניך ועיניה דתנורא.  חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר ליה חמית בדחילמאי אית לי ארבעה אודנין.  אמר ליה מלוי את תרתי אודניך ותרתי אודני דגרבא.  חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר ליה חמית בחילמאי ברייתא ערקין מן קומי.  א"ל דאת מייתי איזייא וכל עמא ערקין מן קדמך.  חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי א"ל חמית בחילמאי לביש חד פינקס דתרי עשר לוחין.  אמר ליה איסטווא דההוא גברא אית בה תרי עשר מרקען.  חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי א"ל חמית בחלמאי בלע חד כוכב.  א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא יהודאי קטל דכתיב (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב.  חד בר נש אתא לקמיה דרבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר ליה חמית בחלמאי כרמיה דההוא גברא מסיק חסין.  א"ל חמריה דההוא גברא מיפוק בסיס ואת מינסב חסין וצבע כבסין.  חד בר נש אתא לגבי דרבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר ליה חמית בחילמאי מיתמר לך הכין זרק אצבעתן נחת.  אמר ליה הב לי אגראי ואנא אמר לך.  אמר ליה חמית בחילמאי מיתמר לי הכין תיהוי נפח בפומך.  אמר ליה הב לי אגראי ואנא אמר לך.  אמר ליה חמית בחלמאי הכין זקיף אצבעך.  אמר ליה לא אמרית לך הב לי אגרי ואנא אמר לך.  כד דאיתמר לך הכין נחת דילפא בחיטך.  כד איתמר לך הכין אינפחן.  כד איתמר לך הכין תמחין.  חד כותיי אמר אנא איזול מפלי בהדין סבא דיהודאי.  אתא לגביה אמר ליה חמית בחילמאי ארבעין ארזין וארבע שיקמין מקניתא אדרא תורתא וההוא גברא יתיב מדרך.  אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לית הדין לם אפילו כן לית את נפיק ריקן ארבעתי ארזי ארבעתי שיטתיה דערסא.  ד' שיקמין ארבעתי כורעתא דערסא.  מקניתה מרגלתא.  אדרא דרא דתיבנא.  תורתא אצבעתא.  וכן הוות ליה.  חדא איתא דאתיא לגבי ר' ליעזר אמרה לי חמית בחילמאי תיניתא דביתא מיתברא.  אמר לה דאת מולד בר דכר אזלה וילדה בר דכר.  בתר יומין אזלה בעיא ליה אמרין לה תלמידוי לית הוא אכא אמרין לה מה את בעייא מיניה אמרה לון חמית ההיא אתתא בחלמאי תינייתא דבייתא מיתברא אמרין לה דאת מוליד בר דכר ובעלה דההיא איתתא מיית.  כד אתא ר' ליעזר תנון ליה עובדא אמר לון קטלתון נפש למה שאין החלום הולך אלא אחר פתרונו שנאמר (בראשית מז) ויהי כאשר פתר לנו כן היה.  אמר רבי יוחנן כל החלומות הולכין אחר פתרוניהון חוץ מן היין.  יש שותה יין וטוב לו יש שותה יין ורע לו.  תלמיד חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו.  חד בר נש אתא לגבי רבי עקיבה אמר ליה חמית בחילמאי רגלי קטינא.  אמר ליה דמועדא מייתי ולית מיכל קופד.  אתא חד חורן לגביה אמר חמית בחלמאי רגלי מסובלא א"ל מועדא מייתי ואית לך קופד סגי.  חד תלמיד מן דר' עקיבה הוה יתיב ואפוי שניין אמר ליה מהו כן אמר ליה חמית בחילמאי תלת מילין קשיין באדר את מיית וניסן לית את חמי ומה דאת זרע לית את כנש.  אמר ליה תלתיהון טבין אינון.  בהדרא דאורייתא את מתרוממא וניסין לית את חמי.  ומה דאת זרע לית את כנש.  מה דאת מוליד לית את קבר:

תלמוד ירושלמי - מסכת מעשר שני - הכול
פרק א ב ג ד ה