תלמוד ירושלמי -
מסכת כלאיים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
דף לא,ב פרק ז הלכה א משנה המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה שלשה טפחים לא יביא זרע עליה אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה. הארכובה שבגפן אין מודדין אלא מעיקר השני:
דף לא,ב פרק ז הלכה א גמרא לא יביא זרע עליה הא מן הצד מותר. מה נן קיימין אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפילו שאר כל האילן. אי משום עבודה ניתני ששה. אלא כר' עקיבה דרבי עקיבה אמר שלשה. אין כרבי עקיבה אפילו מן הצד ניתני שלשה. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר אבא משום זרעים על גבי הגפן. תמן תנינן מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. רבי ירמיה אמר רבי חמא בר עוקבא מקשי תמן את אמר אין השרשין מהלכין מן הצד והכא את אמר השרשין מהלכין מן הצד. אמר רבי יוסי כאן וכאן אין השרשין מהלכין מן הצד. אלא שהן עושין עפר תחוח והן מלקין ארעיתו של כותל. תדע לך שהוא כן דתנינן תמן מי רגלים ומי רגלים מהלכין מן הצד. התיב רבי יוסי בי רבי בון והתנינן מחרישה אית לך מימר מחרישה
דף לב,א פרק ז הלכה א גמרא מהלכת מן הצד. אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הדא דתימר בסילון של חרס אבל בסילון של אבר אינו צריך עד שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלן. הבריכה בסלע. הדא דתימא בהדין צלמא ברם בהדין רכיכה מתפתפת היא והאי בשאין הראשון נראית אבל אם היה הראשון נראה נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן. תדע לך שהוא כן דתנינן דבתרה המבריך שלשה גפנים ועיקריהן נראין. ותני עלה במה דברים אמורים לענין הכרם אבל לענין עבודה נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן:
דף לב,א פרק ז הלכה ב משנה המבריך שלש גפנים ועיקריהן נראין רבי לעזר בי רבי צדוק אומר אם יש שם ביניהם מארבע אמות ועד שמנה הרי אלו מצטרפות ואם לאו אינן מצטרפות. גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. רבי מאיר אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש. רבי אלעזר בר ר' צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן אסור ואינו מקדש. אלו אסורין ולא מקדשין מותר חורבן הכרם מותר מחול הכרם מותר פיסקי עריס מותר אפיפירות. אבל תחת הגפן ועבודת הגפן וארבע אמות שבכרם הרי אלו מקדשין:
דף לב,א פרק ז הלכה ב גמרא אמר רבי לעזר הלכה דרבי מאיר היא. ניחא בסיתווא אבל בקייטא.
דף לב,ב פרק ז הלכה ב גמרא אית אתרין דמתרן טרפיהן אפילו בקייטא. רבי שמואל בשם רבי זעירא על גבי זמורה היא מתניתא. רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק לאויר עשרה היא מתניתא. אמר רבי יוסי הוינן סברין כרם יש לו אויר גפן יחידית אין לה אויר. מן מה דאמר רבי בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק לאויר עשרה היא מתניתא. הדא אמרה אפי' גפן יחידית יש לה אויר: מותר מחול הכרם ארבע אמות. מותר חורבן הכרם ארבע אמות. מותר פיסקי עריס ששה טפחים. מותר אפיפירות ששה טפחים. בנתיים מהו. רבי יוחנן אמר אסור ומקדש רבי שמעון בן לקיש הוא למה לי חורבנו אפילו מטעתו כרם קטן הוא אין לו מחול. אלא כי נן קיימין בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן. אמר רבי זעירא
דף לג,א פרק ז הלכה ב גמרא הדא אמרה כרם גדול שנטעו שמנה על שמנה אין לו מחול. אין תימר מטע שש עשרה על שש עשרה תוכו אסור ומקדש חוצה לו לא כל שכן. אמר רבי יוסי אין לוקין אלא על עיקר הכרם:
דף לג,א פרק ז הלכה ג משנה המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רבי עקיבה ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
דף לג,א פרק ז הלכה ג גמרא כתיב (דברים כב) לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא כרמך. כרם אחר מנין ת"ל כרם ולא כלאים. אמר רבי לעזר דרבי מאיר
דף לג,ב פרק ז הלכה ג גמרא היא דרבי מאיר אמר אין לגוי קנין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. אמר ר' יוחנן דברי הכל היא. תיפתר בגוי שזרע כרמו כלאים ולקחו ממנו ישראל. רבי יונה ורבי יוסה תרויהון אמרי דרבי מאיר היא: הנעבד אית תניי תני בין שלו בין של אחרים אסור. אית תניי תני שלו אסור של אחרים מותר. הוון בעיי מימר מאן דאמר בין שלו בין של אחרים אסור רבי מאיר ורבי יודה. מאן דאמר שלו אסור ושל אחרים מותר רבי יוסה ורבי שמעון. רבי יוסה בשם רבי לא דברי הכל היא. כמה דתימר תמן דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודכוותה דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. רבי שמעון בן לקיש אמר קנסיה דר' מאיר ועבד עובדא דכוותיה מן הדא המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו וכי מה עשה מעשה אלא כשהוסיף לפי דעתו הוא מוסיף. חד בר נש חוי סלעיה לרבי לעזר אמר ליה טבא היא ויפסלית אתא עובדא קומי רבי שמעון בן לקיש וקנסיה מן הדא המראה דינר לשולחני ונמצא רע חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר. ורבי לעזר נושא שכר. רבי יעקב בר אחא בשם ר' אבונא המחזיק בו כנושא שכר. רבי יוסי בי רבי בון לא אמר כן אלא רבי לעזר אמר קנסיה דרבנין. רבי שמעון בן לקיש אמר קנסיה דר' מאיר. כך אתא עובדא שאל רבי שמעון בן לקיש לרבי לעזר ההן קנסא
דף לד,א פרק ז הלכה ג גמרא דמאן אמר ליה דרבנין אמר ליה פוק שלם. אמר ר' יוחנן הכל מודים בענבים שהן אסורות. אמר ליה ר' לעזר האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר. מה פליגין במסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו. אבל המסכך את גפנו של חבירו ע"ג תבואתו כל עמא מודיי שהאוסר נאסר. המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו. נישמעינה מן הדא אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רבי עקיבה ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. הרי אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ואיתתבת:
דף לד,א פרק ז הלכה ד משנה האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו אפילו במועד. עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש. יותר מיכן קוצר כדרכו והולך אפי' לאחר המועד. מאימתי הוא נקרא אנס משישקע:
דף לד,א פרק ז הלכה ד גמרא רבי בא בר יעקב בשם רבי יוחנן כיני מתניתא מותר לקוצר אפילו
דף לד,ב פרק ז הלכה ד גמרא במועד. עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש. רב הונא ורב ששת חד אמר שליש לשכר. וחרנא אמר שליש לדמים: מאימתי נקרא אנס משישקע. אמר רבי אחא נשתקעו הבעלים ולא נתייאשו הבעלים איסורו דבר תורה. נתייאשו הבעלים ולא נשתקעו הבעלים איסורן מדבריהן. ויש קרקע נגזל. אמר רבי לא אף על פי שאין קרקע נגזל יש ייאוש לקרקע:
דף לד,ב פרק ז הלכה ה משנה הרוח שעילעלה את הגפנים על גבי תבואה יגדור מיד ואם אירעו אונס מותר. תבואה שהיא נוטה תחת הגפן וכן בירק מחזיר ואינו מקדש. מאימתי תבואה מתקדשת משתשליש וענבים משיעשו כפול הלבן. תבואה שיבשה כל צורכה וענבי' שבישלו כל צרכן אינן מתקדשות:
דף לד,ב פרק ז הלכה ה גמרא וכבן עזאי יספר. אשכח תני רבי עקיבה אמר יחזיר. בן עזאי אמר יספר. מאימתי מתקדשת משתשליש. אית תניי תני משתשריש. מאן דתני משתשליש מסייעא לרבי יוחנן מאן דאמר משתשריש מסייעא לרבי הושעיא. וענבים משיעשו כפול הלבן. א"ר חנניה בריה דרבי הלל דכתיב (דברים כב) ותבואת הכרם. כיני מתני' אינן מתקדשות:
דף לד,ב פרק ז הלכה ו משנה עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש. רבי שמעון אומר זה וזה אסורין ולא מקדשין. המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור:
דף לד,ב פרק ז הלכה ו גמרא תני אין בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד. כרבי שמעון ברם כרבנן אית חורנין. עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש. התולש מעציץ נקוב חייב משאינו נקוב פטור. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. רבי יוסי אמר לה סתם. רבי חנינא מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק התורה ריבתה בטהרת זרעים. מה טעם (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר
דף לה,א פרק ז הלכה ו גמרא יזרע טהור הוא. תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש. רבי יוסי בעי מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ: רבי יונה בעי כן דלעת כתלוש הוא לסכך בה. רבי יודה בר פזי בעי נטע חמש גפנים בחמשה עציצין [שאינן נקובין] ועשאן שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב את אמר כרם הוא. הפכו ויש כרם מיטלטל. שמואל אמר במעביר תחת כל גפן וגפן. אמר רבי יוחנן לאויר עשרה היא מתניתא. העביר חמשה עציצין שאינן נקובים תחת גפן אחת
דף לה,ב פרק ז הלכה ו גמרא תפלוגתא דרבי לעזר ורבי יוחנן. האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר. אבל אם העביר עציץ אחד תחת חמש גפנים כל עמא מודיי שהאוסר נאסר:
תלמוד ירושלמי -
מסכת כלאיים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט