תלמוד ירושלמי - מסכת כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת כלאיים פרק ה

דף כג,ב פרק ה הלכה א משנה  כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפני' לבית סאה ונטועות כהילכתן הרי זה נקרא כרם.  כרם דל שהו' נטוע ערבוביא אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם ואם לאו אינו כרם.  רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית כרמים הרי זה כרם:

דף כג,ב פרק ה הלכה א גמרא  אמר רבי יוחנן היא קרחת הכרם היא כרם שחרב.  קרחת הכרם מקריחין אותו מאמצעו.  כרם שחרב מקריחין אותו מכל צדדיו:  ר' זעיר' מחוי לחברייא תשע שורין מן שובע שובע.  נסב שורה פרא שורה לשתי.  [נסב] שורה פרא שורה לערב.  נשתיירו שם עשרים גפני' נסב תרתיין מיכן ותרתיי מיכן חדא מיכא וחדא מיכא.  נשתיירו שם עשרים גפנים הדא דתנינן עשר גפנים לבית סאה נמצאו שתים כנגד שתים אחת יוצא זנב.  שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב.  שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב.  שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב.  את רואה כילו אחרת נטועה כאן.  כילו אחרת נטועה כאן.  כילו אחרת נטועה כאן.  ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב.  הדא אמרה שאין זנב לכרם גדול.

דף כד,א פרק ה הלכה א גמרא  הדא פשיטא שאילתיה דרבי יוסי בר זמינא בשם רבי יוחנן את רואה כילו אחרת נטועה כאן.  נמצאו ששים וארבע על ארבעים ושמנה.  נסב תרתי מיכא ויהב לון הכא נמצאו ארבעים ושמונה על ארבעים ושמונה.  חד ביניי עקר חד ביניי והב חד <קדה> [קרח] שש עשרה על שש עשרה עבודתו בשמונה

דף כד,ב פרק ה הלכה א גמרא  אמות.  מה את עבד לה הוא ועבודתו לתוך בית סאה או חוץ לעבודתו.  אין תעבדינה הוא ועבודתו בתוך בית סאה אשכח חסר תלת מאוון וארבעין ותמניא.  ואין תעבדינה חוץ לעבודתו אשכח יתר מארבע מאוון וחמשין ותרתיי.  וכמו פלגות ביחידיות הן אין תימר ברוצף לא תנינן אלא

דף כה,א פרק ה הלכה א גמרא  עשר גפנים לבית סאה.  הוי לא מצי תנייה הכורת מכוון והגוף אינו מכוון הרי זה כרם.  הגוף מכוון והכורת אינו מכוון אינו כרם.  היו דקות ואינן מכוונות העבו והרי הם מכוונות הן מביא חוט ומותח.  אית תניי תני מבפנים ואית תניי תני מבחוץ.  אמר רבי יונה מאן דאמר מבפנים בתוך טפח.  מאן דאמר מבחוץ צריך שיהא נוגע בהן.  שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין נותנין לה עבודת' וזורע את המותר.  אמר רבי יוסי שאם היו זורעין בתוך ששה הכל אסור.  חוץ לששה הגפנים מותרות והכרם אסור.  ואיזה כרם דל.  אמר רבי יונה דל בגפנים ועשיר בעבודות:

דף כה,א פרק ה הלכה ב משנה  כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות רבי שמעון אומר אינו כרם וחכמים אומרים כרם ורואים את האמצעיות כילו אינן:

דף כה,א פרק ה הלכה ב גמרא  אמר להם רבי שמעון אותם שאתם אומרי' רואין את האמצעיות כילו אינן הרי הן עיקרו של כרם אמר רבי חנניה הדא אמרה כשהיו שש כנגד שש.  אבל אם היו חמש כנגד חמש כל עמא מודיי שהן רואין את האמצעיות כילו אינן.  אמר רבי מנא הדא דתימר כשהיו חמש כנגד חמש.  אבל אם היו שש כנגד שש אילו את רואה את האמצעי' כילו אינן אילו אילו <מהי> [מהו] הדא דתנינן רואין את האמצעיות כילו אינן.  אמר רבי הונא שמותר להדלותן על גבי

דף כה,ב פרק ה הלכה ב גמרא  גפנים.  אמר רבי מנא הדא מסייעא להא דאמר ר' יוסי אם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור.  חוץ לששה גפנים מותרות והכרם אסור.  שמעון בר בא בשם רבי יוחנן.  כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בשכונת קברות.  אמר רבי יונה ולא דמיא תמן מרווחין ורצפן יש להן שכונת קברות רצופין ורווחן אין להן שכונת קברות.  ברם הכא מרווחים ורצפן במחלוקת רצופין ורווחן דברי הכל.  ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין.  רבי שמעון אומר אומר אני גל נפל עליהן ורצפן ורבנן אמרי מרווחין הן ורצפן:

דף כה,ב פרק ה הלכה ג משנה  חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורוחב ארבעה רבי ליעזר בן יעקב אומר אם היה מפלש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמי' זורעין בתוכו ואם לאו הרי הוא כגת.  הגת שבכרם עמוקה עשרה ורוחבה ארבעה זורעין בתוכה דברי רבי ליעזר וחכמים אוסרין.  שומרה שבכרם גבוה עשרה ורחבה ארבעה זורעין בתוכה.

דף כו,א פרק ה הלכה ג משנה  ואם היה סער כותש אסור.  גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנין לה עבודתה וזורע את המותר.  רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם והבית שבכרם זורעין אותו:

דף כו,א פרק ה הלכה ג גמרא  עד שיהא מבריק כדי הוא ועבודתו מן מה דתני מודין חכמים לר' אליעזר בן יעקב בחריץ מבריק כדי הוא ועבודתו הוי כן רבי ליעזר בן יעקב סבר מימר אפי' אינו מבריק כדי הוא ועבודתו.  מה פליגין בשהיו שתי שורות מיכן ושתי שורות מכאן.  אבל אם היתה שורה אחת מיכן ושורה אחת מיכן מכיון שהוא מגיע נגד שלש גפנים בטל הכרם.  תני פחות מיכן אסור דל כן מה אנן אמרין עשרה אסור תשעה לא כל שכן.  אלא מהו פחות מיכן לרוחב דל כן מה אנן אמרין יעשה כסתום ותהא מותר ויעשה כסתום ותהא מותר לא כן תני שרשי פיאה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם למטה משלשה טפחים הרי אילו מותרין.  שנייא היא שאויר הכרם מקיף.  אמר להן ר' ליעזר בן יעקב אין אתם מודין לי שעמוק כגבוה אלא שאויר הכרם מקיף.  מסתברא רבי ליעזר מודה לרבי ליעזר בן יעקב רבי ליעזר בן יעקב לא יודי לר' ליעזר.  רבי ליעזר מודי לרבי ליעזר בן יעקב שעמוק כגבוה ר' ליעזר בן יעקב לא יודי לרבי ליעזר שאויר הכרם מקיף רבי חייא בשם רבי יוחנן צריך שיהא שם חלל ארבע.  אמר רב שמואל בר רב יצחק הדא דתימר בעגולה.  אבל במרובעת אינו צריך שיהא שם חלל ארבעה.  רבי חלפתא בן שאול אמר צריך שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלן.  אמר ר' יוסי הדא דתימא בעגולה אבל במרובעת אינו צריך שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלה.  משלשה ועד ארבעה היא מתני' פחות משלשה כסתום משלשה ועד ארבעה משלים ארבעה וזורע מיד.  רבי אבין בשם שמואל (ישעיהו מב) ובבתי כלאים הוחבאו בית שמחביאי' בו את הכלאים:

דף כו,ב פרק ה הלכה ד משנה  הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים.  אימתי בזמן שהן נטועות על ארבע ארבע או על חמש חמש.  היו נטועות על שש שש או על שבע שבע הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח עגולות לא מרובעות:

דף כו,ב פרק ה הלכה ד גמרא  רבי יוסי בן חנינא אמר והוא שזרע כנגד האמצעית.  ר' אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעי עגולה ירק.  היאך עבידא שובע שורין מן שובע שורין צא מהן ארבע גפנים לארבע זויות הכרם נשתיירו שם ארבעים וחמש גפנים הדא היא דתנינן הרי הוא מקדש ארבעים וחמש גפנים אימתי בזמן שהן נטועות ד' על ד' או חמש על חמש הדא מסייע לר' זעירא דר' <לעזר> [זעירא] אמר שמונה חוץ ממקום כרתין.  היו נטועות שש על שש או שבע על שבע הדא מסייע לר' לעזר דר' לעזר אמר מד' אמות ועד שמונה אסור ומקדש משמונה ועד שש עשרה אסור ואינו מקדש:

דף כו,ב פרק ה הלכה ה משנה  הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר כשאחזור אלקנטו אם הוסיף במאתים אסור:

דף כז,א פרק ה הלכה ה גמרא  רבי יוסי בר חנינא אמר בפועל שנו בעל הבית שהוא עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסורין בין לו בין לאחר.  פועל שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם.  וקשיא אם אסור לו יהא אסור לכל אדם אם מותר לכל אדם יהא מותר לו.  אלא כרבי שמעון דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.  אף על גב דרבי שמעון אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מודה הוא הכא שאסור לו בעלה קטן אחד.  אבל אם ליקט הוא אסור בין לו בין לכל אדם:  ואם הוסיף במאתים אסור.  דברי רבי ינאי משערין בהדין ירבוזה.  כיצד הוא בודק רב ביבי בשם רבי חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף:

דף כז,א פרק ה הלכה ו משנה  היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים או עם המים.  הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר.  סיערתו הרוח לפניו רבי עקיבה אומר אם עשבים יופך ואם אביב ינפץ.  ואם הביאה דגן ידלק:

דף כז,א פרק ה הלכה ו גמרא  אמר רבי לעזר מתני' בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם.  רבי זעירא בעי מה איתאמרת בעומד או אפילו עומד אין תימר בעומד בלבן הא בשדה כרם לא אין תימר אפי' עומד היא הדא היא הדא.  נישמענה מן הדא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון הזורע וסיערתו הרוח לאחוריו מותר מפני שהוא אונס.  מה נן קיימין אם בעומד בשדה כרם <עובד עבודה> [עובר עבירה] ואת אמרת מותר.  אלא כי נן קיימין בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם.  ר' זעירא ר' שמעון בן לקיש

דף כז,ב פרק ה הלכה ו גמרא  משום ר' הושעיא אם עשבים יופך הכל מותר אם אביב ינפץ הקשין מותרין והדגן אסור.  אם הביאה דגן תדלק הכל אסור.  רבי יוחנן אמר הכל אסור מהו הדא דתנינן אם עשבים יופך אם אביב ינפץ ואם הביאה דגן תדלק.  כההיא דתנינן תמן הערלה וכלאי הכרם את שדרכו לשרף ישרף.  את שדרכו ליקבר יקבר.  רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור.  פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר.  היאך עבידא זרע בהיתר וסיכך על גבן הקשין מותרין והדגן אסור זרע באיסור והעביר את הסכך הקשין אסורין והדגן מותר.  רבי זעירא בעי ניחא הקשין מותרין והדגן אסור הקשין אסורין והדגן מותר גדל מתוך איסור ואת אמרת [הדגן] מותר.  רבי זעירא כדעתיה דאמר ר' זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור:

דף כז,ב פרק ה הלכה ז משנה  המקיים קוצים בכרם רבי ליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין.  האירוס והקיסוס ושושנת המלך וכל מין זרעים כלאים בכרם.  הקנבס רבי טרפון אומר אינו כלאים.  וחכמים אומרי' כלאים.  והקינרס כלאים בכרם:

דף כז,ב פרק ה הלכה ז גמרא  אמר ר' אבהו טעמא דר' ליעזר שכן מקיימין אותן לגמלים בערביא.  האירוס אירסיה.  הקיסוס קיסוסא.  ושושנת המלך קרינטון.  הקני' והאגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם.  השיפה <והחיטין> [והאיטן] והגמי ושאר כל הגדלים באפר מין דשאים ואינן כלאים בכרם.  והתני רבי הושעיה אילו הן מיני דשאים הקינרס והחלמה והדימוע והאטד.  תמן לברכה וכאן לכלאים.  אמר ר' יוסי הדא אמרה אתרוג אע"פ שאתה אומר עליו בורא פרי העץ את אמר על התמורות שלו בורא מיני דשאים.  הצלף בית שמאי אומרי' כלאים בכרם ואינו כלאים בזרעים.  בית הלל אומרים אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים.  הכל מודין שהוא חייב בערלה.  תני רבי חיננא בר פפא את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק.  התיבון הרי הכרוב הרי הוא עולה מגזעו.  כאן בודאי כאן בספק:

תלמוד ירושלמי - מסכת כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט