תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק לח

א  ויען-יהוה את-איוב, מנהסערה מן הסערה;    ויאמר.
ב  מי זה, מחשיך עצה במלין--    בלי-דעת.
ג  אזר-נא כגבר חלציך;    ואשאלך, והודיעני.
ד  איפה היית, ביסדי-ארץ;    הגד, אם-ידעת בינה.
ה  מי-שם ממדיה, כי תדע;    או מי-נטה עליה קו.
ו  על-מה, אדניה הטבעו;    או מי-ירה, אבן פנתה.
ז  ברן-יחד, כוכבי בקר;    ויריעו, כל-בני אלהים.
ח  ויסך בדלתים ים;    בגיחו, מרחם יצא.
ט  בשומי ענן לבשו;    וערפל, חתלתו.
י  ואשבר עליו חקי;    ואשים, בריח ודלתים.
יא  ואמר--עד-פה תבוא, ולא תסיף;    ופא-ישית, בגאון גליך.
יב  המימיך, צוית בקר;    ידעתה שחר ידעת השחר מקמו.
יג  לאחז, בכנפות הארץ;    וינערו רש^עים ממנה.
יד  תתהפך, כחמר חותם;    ויתיצבו, כמו לבוש.
טו  וימנע מרש^עים אורם;    וזרוע רמה, תשבר.
טז  הבאת, עד-נבכי-ים;    ובחקר תהום, התהלכת.
יז  הנגלו לך, שערי-מות;    ושערי צלמות תראה.
יח  התבננת, עד-רחבי-ארץ;    הגד, אם-ידעת כלה.
יט  אי-זה הדרך, ישכן-אור;    וחשך, אי-זה מקמו.
כ  כי תקחנו אל-גבולו;    וכי-תבין, נתיבות ביתו.
כא  ידעת, כי-אז תולד;    ומספר ימיך רבים.
כב  הבאת, אל-אצרות שלג;    ואוצרות ברד תראה.
כג  אשר-חשכתי לעת-צר;    ליום קרב, ומלחמה.
כד  אי-זה הדרך, יחלק אור;    יפץ קדים עלי-ארץ.
כה  מי-פלג לשטף תעלה;    ודרך, לחזיז קלות.
כו  להמטיר, על-ארץ לא-איש--    מדבר, לא-אדם בו.
כז  להשביע שאה, ומשאה;    ולהצמיח, מצא דשא.
כח  היש-למטר אב;    או מי-הוליד, אגלי-טל.
כט  מבטן מי, יצא הקרח;    וכפר שמים, מי ילדו.
ל  כאבן, מים יתחבאו;    ופני תהום, יתלכדו.
לא  התקשר, מעדנות כימה;    או-משכות כסיל תפתח.
לב  התציא מזרות בעתו;    ועיש, על-בניה תנחם.
לג  הידעת, חקות שמים;    אם-תשים משטרו בארץ.
לד  התרים לעב קולך;    ושפעת-מים תכסך.
לה  התשלח ברקים וילכו;    ויאמרו לך הננו.
לו  מי-שת, בטחות חכמה;    או מי-נתן לשכוי בינה.
לז  מי-יספר שחקים בחכמה;    ונבלי שמים, מי ישכיב.
לח  בצקת עפר, למוצק;    ורגבים ידבקו.
לט  התצוד ללביא טרף;    וחית כפירים תמלא.
מ  כי-ישחו במעונות;    ישבו בסכה למו-ארב.
מא  מי יכין לערב,    צידו:
כי-ילדו, אל-אל ישועו;    יתעו, לבלי-אכל.