תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כח

א ויהי, אם קבלא תקביל למימרא דה' אלהך, למיטר למעבד ית כל פיקודוהי, דאנא מפקיד לך יומא דין--וייתנינך ה' אלהך, עילאי, על, כל עממי ארעא. ב וייתון עלך כל ברכתא האילין, וידבקונך: ארי תקביל, למימרא דה' אלהך. ג בריך את, בקרתא; ובריך את, בחקלא. ד בריך ולדא דמעך ואיבא דארעך, וולדא דבעירך--בקרי תורך, ועדרי ענך. ה בריך סלך, ואצותך. ו בריך את, במיעלך; ובריך את, במיפקך. ז ייתין ה' ית בעלי דבבך דקיימין עלך, תבירין קודמך: באורחא חדא ייפקון לוותך, ובשבע אורחן יערקון מן קודמך. ח יפקיד ה' לך, ית ברכן, באוצרך, ובכל אושטות ידך; ויברכינך--בארעא, דה' אלהך יהיב לך. ט יקימינך ה' קודמוהי לעם קדיש, כמא דקיים לך: ארי תיטר, ית פיקודיא דה' אלהך, ותהך, באורחן דתקנן קודמוהי. י ויחזון כל עממי ארעא, ארי שמא דה' אתקרי עלך; וידחלון, מינך. יא ויותרינך ה' לטבא, בוולדא דמעך ובוולדא דבעירך ובאיבא דארעך--על, ארעא, דקיים ה' לאבהתך, למיתן לך. יב יפתח ה' לך ית אוצריה טבא ית שמיא, למיתן מטר ארעך בעידניה, ולברכא, ית כל עובדי ידך; ותוזיף לעממין סגיאין, ואת לא תזיף. יג וייתנינך ה' תקיף, ולא חלש, ותהי ברם לעילא, ולא תהי לתחתא: ארי תקביל לפיקודיא דה' אלהך, דאנא מפקיד לך יומא דין--למיטר ולמעבד. יד ולא תסטון, מכל פתגמיא דאנא מפקיד יתכון יומא דין--לימינא ולסמאלא: למהך, בתר טעוות עממיא--למפלחהון. {פ}

טו ויהי, אם לא תקביל למימרא דה' אלהך, למיטר למעבד ית כל פיקודוהי וקיימוהי, דאנא מפקיד לך יומא דין--וייתון עלך כל לווטיא האילין, וידבקונך. טז ליט את, בקרתא; וליט את, בחקלא. יז ליט סלך, ואצותך. יח ליט ולדא דמעך, ואיבא דארעך--בקרי תורך, ועדרי ענך. יט ליט את, במיעלך; וליט את, במיפקך. כ ישלח ה' בך ית מאירתא ית שיגושיא, וית מזופיתא, בכל אושטות ידך, דתעביד--עד דתשתיצי ועד דתיבד בפריע, מן קודם בישות עובדך דשבקתא דחלתי. כא ידביק ה' בך, ית מותא--עד, דישיצי יתך, מעל ארעא, דאת עליל לתמן למירתה. כב ימחינך ה' בשחפתא ובקדחתא ובדליקתא, ובחרחורא ובחרבא, ובשדפנא, ובירקנא; וירדפונך, עד דתיבד. כג ויהון שמיא דעילווי רישך, חסינין כנחשא מלאחתא מטרא; וארעא דתחותך, תקיפא כברזלא מלמעבד פירין. כד ייתין ה' ית מטר ארעך, אבקא ועפרא: מן שמיא ייחות עלך, עד דתשתיצי. כה ייתנינך ה' תביר, קודם סנאך--באורחא חדא תיפוק לוותיה, ובשבע אורחן תערוק מן קודמוהי; ותהי לזייע, לכול מלכוות ארעא. כו ותהי נבילתך משוגרא למיכל, לכל עופא דשמיא ולבעירא דארעא; ולית, דמניד. כז ימחינך ה' בשחנא דמצריים, ובטחורין, ובגרבא, ובחרס יביש--דלא תיכול, לאיתסאה. כח ימחינך ה', בטפשותא ובסמיותא; ובשעממות, ליבא. כט ותהי ממשיש בטיהרא, כמא דימשיש עווירא בקבלא, ולא תצלח, ית אורחתך; ותהי ברם עשיק ואניס, כל יומיא--ולית דפריק. ל איתתא תירוס, וגבר אוחרן ישכבינה--ביתא תבני, ולא תיתיב ביה; כרמא תיצוב, ולא תחליניה. לא תורך יהי נכיס לעינך, ולא תיכול מיניה--חמרך יהי אניס מן קודמך, ולא יתוב לך; ענך מסירן לבעלי דבבך, ולית לך פריק. לב בנך ובנתך מסירין לעם אוחרן, ועינך חזיין, ויסופן בגללהון, כל יומא; ולית חילא, בידך. לג איבא דארעך וכל ליאותך, ייכול עם דלא ידעתא; ותהי, ברם עשיק ורעיע--כל יומיא. לד ותהי, משתטי, מחיזו עינך, דתהי חזי. לה ימחינך ה' בשחנא בישא, על רכובין ועל שקן, דלא תיכול, לאיתסאה--מפרסת רגלך, ועד מוחך. לו יגלי ה' יתך, וית מלכך דתקים עלך, לעם, דלא ידעתא את ואבהתך; ותפלח תמן לעממיא פלחי טעוותא, אעא ואבנא. לז ותהי לצדו, למתל ולשועי--בכול, עממיא, דידברינך ה', לתמן. לח בר זרע סגי, תפיק לחקלא; וזעיר תכנוש, ארי יחסליניה גובא. לט כרמין תיצוב, ותפלח; וחמר לא תשתי ולא תכנוש, ארי תיכליניה תולעתא. מ זיתין יהון לך, בכל תחומך; ומשחא לא תסוך, ארי ייתרן זיתך. מא בנין ובנן, תליד; ולא יהון לך, ארי יהכון בשביא. מב כל אילנך, ואיבא דארעך, יחסניניה, סקאה. מג תותב ערל דבינך, יהי סליק עיל מינך לעילא לעילא; ואת תהי נחית, לתחתא לתחתא. מד הוא יוזפינך, ואת לא תוזפיניה; הוא יהי תקיף, ואת תהי חלש. מה וייתון עלך כל לווטיא האילין, וירדפונך וידבקונך, עד, דתשתיצי: ארי לא קבילתא, למימרא דה' אלהך--למיטר פיקודוהי וקיימוהי, דפקדך. מו ויהון בך, לאת ולמופת; ובבנך, עד עלמא. מז חלף, דלא פלחתא קודם ה' אלהך, בחדווא, ובשפירות ליבא--מסגי, כולא. מח ותפלח ית בעלי דבבך, דיגרינון ה' בך, בכפנא ובצהותא ובערטיליותא, ובחסירות כולא; וייתין ניר דברזל, על צוורך, עד דישיצי, יתך. מט ייתי ה' עלך עם מרחיק מסייפי ארעא, כמא דמשתדי נשרא: עמא, דלא תשמע לישניה. נ עם, תקיף אפין, דלא נסיב אפי סבא, ועל ינקא לא מרחים. נא וייכול ולדא דבעירך ואיבא דארעך, עד דתשתיצי, דלא ישאר לך עבורא חמרא ומשחא, בקרי תורך ועדרי ענך--עד דיוביד, יתך. נב ויעיק לך בכל קרווך, עד דיכביש שורך רמיא וכריכיא, דאת רחיץ לאשתיזבא בהון, בכל ארעך; ויעיק לך, בכל קרווך, בכל ארעך, דיהב ה' אלהך לך. נג ותיכול ולדא דמעך, בסר בנך ובנתך, דיהב לך, ה' אלהך--בציירא, ובעקתא, דיעיק לך, סנאך. נד גוברא דרכיך בך, ודמפונק לחדא--תבאש עיניה באחוהי ובאיתת קיימיה, ובשאר בנוהי דישאר. נה מלמיתן לחד מינהון, מבסר בנוהי דייכול, מדלא אשתאר ליה, כולא--בציירא, ובעקתא, דיעיק לך סנאך, בכל קרווך. נו דרכיכא בך ודמפונקא, דלא נסיאת פרסת רגלה לאחתא על ארעא, ממפונקו, ומרכיכו--תבאש עינה בגבר קיימה, ובברה ובברתה. נז ובזעיר בנהא דייפקון מינה, ובבנהא דתליד, ארי תיכלינון בחסירות כולא, בסתרא--בציירא, ובעקתא, דיעיק לך סנאך, בקרווך. נח אם לא תיטר למעבד, ית כל פתגמי אורייתא הדא, דכתיבין, בספרא הדין: למדחל ית שמא יקירא ודחילא, הדין--ית, ה' אלהך. נט ויפריש ה' ית מחתך, וית מחת בנך: מחן רברבן ומהימנן, ומכתשין בישין ומהימנין. ס ויתיב בך, ית כל מכתשי מצריים, דדחילתא, מן קודמיהון; וידבקון, בך. סא אף כל מרע, וכל מחא, דלא כתיבין, בספר אורייתא הדא--ייתינון ה' עלך, עד דתשתיצי. סב ותשתארון, בעם זעיר, חלף דהוויתון, ככוכבי שמיא לסגי: ארי לא קבילתא, למימרא דה' אלהך. סג ויהי כמא דחדי ה' עליכון, לאיטבא לכון ולאסגאה יתכון--כין יחדי ה' עליכון, לאובדא יתכון ולשיצאה יתכון; ותיטלטלון מעל ארעא, דאת עליל לתמן למירתה. סד ויבדרינך ה' בכל עממיא, מסייפי ארעא ועד סייפי ארעא; ותפלח תמן לעממיא פלחי טעוותא, דלא ידעתא את ואבהתך--אעא ואבנא. סה ובעממיא האינון לא תנוח, ולא יהי מנח לפרסת רגלך; וייתין ה' לך תמן לב דחול, וחשכות עיינין ומפחן נפש. סו ויהון חייך, תלן לך מקוביל; ותהי תווה בליליא וביממא, ולא תהימין בחייך. סז בצפרא תימר מאן ייתין רמשא, וברמשא תימר מאן ייתין צפרא--מתווהת ליבך דתהי תווה, ומחיזו עינך דתהי חזי. סח ויתיבינך ה' למצריים, בספינן, באורחא דאמרית לך, לא תוסיף עוד למחזה; ותזדבנון תמן לבעלי דבביכון לעבדין ולאמהן, ולית דקני. {ס}

סט אילין פתגמי קיימא דפקיד ה' ית משה, למגזר עם בני ישראל--בארעא דמואב: בר מקיימא, דגזר עימהון בחורב. {פ}