לפני שמונים שנה, ביום ג' י"ב כטלו תרע"ח (27.11.1917) לסדר וישלח, נולד בצנעא בירת תימן מו"ר הגדול והדגול הגאון רבי יוסף קאפח הי"ו. חכם מופלא, זך שכל ורעיון זה, נולד לאביו המשכיל התורני הרב דוד זצ"ל, ולזקנו, פאר יהדות תימן הגאון המופלג הרב הישיש יחיא קאפח זצ"ל, שהיה ידוע בגדולתו התורנית, בקיאותו וידענותו בחכמות ומדעים כלליים, ובפרט, ביושרו וענוותנותו שהיו לשם ולתהילה.
הגר"י קאפח, שהוא ראש המדברים בתורת הרמב"ם על כל חלקיה, מודה ומשבח בהקדמתו לספר המדע, שהוא החלק הראשון מספר משנה תורה להרמב"ם, ואומר: "ברוך שעשאני בן לאבי ונכד לסבי, אשר הנחוני בדרך הזו, דרך הש"ס והראשונים להעמקה, דרך הגאונים לפרשנות המקרא, ודרך רבנו להלכה". כלומר, את אדיקותו המרובה בתורת הרמב"ם, תולה הגר"י קאפח באביו ובזקנו שעשו בדורות האחרונים ללא לאות להחזיר עטרה ליושנה, את תורת הרמב"ם על כל שלוחותיה לבית מדרשם של יהודי תימן, ולאורחות חייהם.
הגר"י קאפח, מאז עלותו ארצה בהיותו בן עשרים וחמש, בשלהי שנת תש"ג-1943, עושה במרץ רב להעשיר את יהדות תימן בפרט ושאר קהילות ישראל בכלל, במאות מאמרים ועשרות רבות של ספרים תורניים, החל מספרי פרשנות, פילוסופית למקרא ומחשבתית של רב סעדיה גאון, חכמי תימן הקדמונים, וספרי שו"ת ופסק של הראשונים כראב"ד וריטב"א. אך גולת הכותרת היא במפעל חיים ענק, הוצאת תורתו של הרמב"ם כמעט על כל חיבוריו, פירוש המשנה, ספר המצוות, מורה הנבוכים, האגרות, ולאחרונה עבודתו הענקית, הוצאה לאור של משנה תורה על פי כת"י תימן ופירוש מקיף המכיל עשרים וארבעה כרכים. הוצאה שנטלה על עצמה הנהלת מכון מש"ה לחקר משנת הרמב"ם, מיסודה של הליכות עם ישראל בראשותו של הרה"ג רצון ערוסי שליט"א. נוסף על כך, במשך השנה האחרונה ראו אור עוד שלושה חיבורים, הכוזרי לר' יהודה הלוי, באור מלאכת ההגיון לרמב"ם, ספר האמתיות לאחד מחכמי תימן מהמאה הי"ד, וכפי ששומעים ויודעים אנו, היד עוד נטויה לפרסם חיבורים נוספים, שמתוכם נמצא תחת מכבש הדפוס ספר נוסף.
חלק גדול מפעולותיו אלה נעשו לצד כהונתו כדיין בשנים תש"י-תשמ"ח (1950-1988), בתחילה בבתי הדין האזוריים בתל אביב וירושלים, ולאחר מכן בביה"ד הגדול לערעורים שם שימש בשנים האחרונות כזקן הדיינים, לצד חברותו במועצת הרבנות הראשית לישראל, בה היה חבר עד שנת תשנ"א, זאת עשה כהמשך ללימודיו בישיבת מרכז הרב בירושלים, מיסודו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, בלומדו שם בשנות הארבעים.
קשה למצוא בדורות האחרונים איש בעל היקף כה נרחב של חיבורים מתחומים שונים כהגר"י קאפח, שבעבודת יחיד מתרגם, מלקט, מפרש, פוסק ועורך חומר רב מתוך עיון ודקדוק מרובה תוך שהוא רותם לעזרתו את מרבית שעות היממה. אדם שלמען מטרה נעלה זו, מנתק עצמו ככל האפשר מן העולם שבחוץ בחדר עבודתו האפלולי והגדוש ספרים בדפוס ובכתבי יד, שהנחילו לו זקנו ואביו זצ"ל.
לא נותר לנו איפוא אלא לעמוד על רגלינו לשבח ולהדר ולהלל לפני מי שאמר והיה העולם שהעמיד לנו את המאור הגדול הזה, ממשיך המסורה הקדומה ועמוד ההוראה.
יליד צנעא (תרע"ח), חניך בית-מדרשה של גולת-תימן. נכדו של ר' יחיא קאפח, מייסד תנרעת דור-דעה. גדל על ברכיו ועל תורתו. עלה לארץ בשנת תש"ג ושקד על התורה בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים. שימש חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וחבר בית הדין הרבני הגדול.
נודע בתרגומיו לחיבורים הקלסיים של ימי הביניים, שנתחברו על ידי רב סעדיה, הרמב"ם ואחרים. בכך עשה שירות גדול לאנשי הישיבות, שהערבית היא ספר חתום להם. סגנונו העברי קרוב ללשון חכמי ימי הביניים ורחוק הוא מלשונם הכבידה של התיבונים. פירושו ליד החזקה הוא מפעל ענקים. בצד ספרות ימי הביניים תרם תרומה נכבדה לחקר תרבות-תימן. כאות הערכה על פעלו זכה לפרסים רבים בכללם פרס ישראל.
קאפח, יוסף (נו' 1917, צנעא) רב ודיין, חוקר יהדות תימן ומתרגם. נכדו של יחיא ק' (ע"ע). בתימן עסק בצורפות ובאריגים. ב 1943 עלה לא"י והתמסר ללימודים במסגרח ישיבת "מרכז הרב" בירושלים. ב 1950 נתמנה חבר ביה"ד בת"א, וב 1951 בירושלים. ב 1969 זכה בפרס ישראל. ב 1968 נתמנה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. וב 1970 - חבר ביה"ד הרבני הגבוה של הרבנות הראשית לא"י. פעולתו הספרותית הוקדשה לחקר תרבותם הקדומה של יהודי תימן (הליכות תימן, תשכ"א), תרגום מבחר יצירתם לעברית (יצוינו מדרשי "גן השכלים" [תשי"ד] ו"מאור האפלה" [תשי"ז] לרב נתנאל בן ישעיה), ותרגום חדש לעברית של ספרי הרמב"ם "מורה נבוכים" (תשל"ב), "ספר המצוות" (תשל"א), פירוש המשנה (תשכ"ג-תשכ"ט) ואגרות הרמב"ם (תשל"ב), תרגומו הוא שוטף ונוח, ובמהלכו תיקן שגיאות מושרשות רבות. תרגם גם מיצירתו של רב סעדיה גאון (ע"ע) לעברית: ספר "אמונות ודעות" (תש"ל), פירושו לתורה (תשכ"ג), וכן את פירוש המשניות לר' נתן בן אברהם (ע"ע).
מבין ספרי השו"ת הקדמונים שקיבץ וההדיר יצוינו: שו"ת ר' אברהם בן יצחק (ע"ע ; תשכ"ב) אב"ד נרבונה, שו"ת ר' אברהם בן דוד מפושקיירה (הראב"ד ; ע"ע [תשכ"ד]) וספר "בעלי הנפש" שלו עם תרגום "סלע המחלוקת" לר' זרחיה הלוי (ע"ע, תשכ"ה); שו"ת ר' יום טוב בן אברהם (הריטב"א; ע"ע [תשי"ט]).