תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עובדיה - הכול
פרק
א
א חזון, עובדיה: כה־אמר אדוניי יהוה לאדום, שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגויים שולח--קומו ונקומה עליה, למלחמה. ב הנה קטון נתתיך, בגויים: בזוי אתה, מאוד. ג זדון ליבך השיאך, שוכני בחגווי־סלע מרום שבתו; אומר בליבו, מי יורידני ארץ. ד אם־תגביה כנשר, ואם־בין כוכבים שים קינך--משם אורידך, נאום־יהוה. ה אם־גנבים באו־לך, אם־שודדי לילה--איך נדמית, הלוא יגנבו דיים; אם־בוצרים באו לך, הלוא ישאירו עוללות. ו איך נחפשו עשיו, נבעו מצפוניו. ז עד־הגבול שילחוך, כול אנשי בריתך--השיאוך יכלו לך, אנשי שלומך; לחמך, ישימו מזור תחתיך--אין תבונה, בו. ח הלוא ביום ההוא, נאום־יהוה, והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשיו. ט וחתו גיבוריך, תימן, למען ייכרת־איש מהר עשיו, מקטל. י מחמס אחיך יעקוב, תכסך בושה; ונכרת, לעולם. יא ביום עמודך מנגד, ביום שבות זרים חילו; ונוכרים באו שעריו, ועל־ירושלים ידו גורל--גם־אתה, כאחד מהם. יב ואל־תרא ביום־אחיך, ביום נוכרו, ואל־תשמח לבני־יהודה, ביום אובדם; ואל־תגדל פיך, ביום צרה. יג אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם, אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו; ואל־תשלחנה בחילו, ביום אידו. יד ואל־תעמוד, על־הפרק, להכרית, את־פליטיו; ואל־תסגר שרידיו, ביום צרה. טו כי־קרוב יום־יהוה, על־כל־הגויים: כאשר עשית ייעשה לך, גמולך ישוב בראשך. טז כי, כאשר שתיתם על־הר קודשי, ישתו כל־הגויים, תמיד; ושתו ולעו, והיו כלא היו. יז ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש; וירשו בית יעקוב, את מורשיהם. יח והיה בית־יעקוב אש ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקש, ודלקו בהם, ואכלום; ולא־יהיה שריד לבית עשיו, כי יהוה דיבר. יט וירשו הנגב את־הר עשיו, והשפילה את־פלשתים, וירשו את־שדה אפריים, ואת שדה שומרון; ובנימין, את־הגלעד. כ וגלות החיל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים, עד־צרפת, וגלות ירושלים, אשר בספרד--יירשו, את ערי הנגב. כא ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את־הר עשיו; והייתה ליהוה, המלוכה. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עובדיה - הכול
פרק
א