תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עובדיה - הכול
פרק
א
א חזון, עובדיה: כה-אמר אדוניי יהוה לאדום, שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגויים שולח--קומו ונקומה עליה, למלחמה. ב הנה קטון נתתיך, בגויים: בזוי אתה, מאוד. ג זדון ליבך השיאך, שוכני בחגווי-סלע מרום שבתו; אומר בליבו, מי יורידני ארץ. ד אם-תגביה כנשר, ואם-בין כוכבים שים קינך--משם אורידך, נאום-יהוה. ה אם-גנבים באו-לך, אם-שודדי לילה--איך נדמית, הלוא יגנבו דיים; אם-בוצרים באו לך, הלוא ישאירו עוללות. ו איך נחפשו עשיו, נבעו מצפוניו. ז עד-הגבול שילחוך, כול אנשי בריתך--השיאוך יכלו לך, אנשי שלומך; לחמך, ישימו מזור תחתיך--אין תבונה, בו. ח הלוא ביום ההוא, נאום-יהוה, והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשיו. ט וחתו גיבוריך, תימן, למען ייכרת-איש מהר עשיו, מקטל. י מחמס אחיך יעקוב, תכסך בושה; ונכרת, לעולם. יא ביום עמודך מנגד, ביום שבות זרים חילו; ונוכרים באו שעריו, ועל-ירושלים ידו גורל--גם-אתה, כאחד מהם. יב ואל-תרא ביום-אחיך, ביום נוכרו, ואל-תשמח לבני-יהודה, ביום אובדם; ואל-תגדל פיך, ביום צרה. יג אל-תבוא בשער-עמי ביום אידם, אל-תרא גם-אתה ברעתו ביום אידו; ואל-תשלחנה בחילו, ביום אידו. יד ואל-תעמוד, על-הפרק, להכרית, את-פליטיו; ואל-תסגר שרידיו, ביום צרה. טו כי-קרוב יום-יהוה, על-כל-הגויים: כאשר עשית ייעשה לך, גמולך ישוב בראשך. טז כי, כאשר שתיתם על-הר קודשי, ישתו כל-הגויים, תמיד; ושתו ולעו, והיו כלא היו. יז ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש; וירשו בית יעקוב, את מורשיהם. יח והיה בית-יעקוב אש ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקש, ודלקו בהם, ואכלום; ולא-יהיה שריד לבית עשיו, כי יהוה דיבר. יט וירשו הנגב את-הר עשיו, והשפילה את-פלשתים, וירשו את-שדה אפריים, ואת שדה שומרון; ובנימין, את-הגלעד. כ וגלות החיל-הזה לבני ישראל אשר-כנענים, עד-צרפת, וגלות ירושלים, אשר בספרד--יירשו, את ערי הנגב. כא ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את-הר עשיו; והייתה ליהוה, המלוכה. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עובדיה - הכול
פרק
א
יש לך שאלה או הערה?