☰

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עובדיה - הכול
פרק א

עובדיה פרק א

א חזון, עובדיה:  כה־אמר אדוניי יהוה לאדום, שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגויים שולח--קומו ונקומה עליה, למלחמה.  ב הנה קטון נתתיך, בגויים:  בזוי אתה, מאוד.  ג זדון ליבך השיאך, שוכני בחגווי־סלע מרום שבתו; אומר בליבו, מי יורידני ארץ.  ד אם־תגביה כנשר, ואם־בין כוכבים שים קינך--משם אורידך, נאום־יהוה.  ה אם־גנבים באו־לך, אם־שודדי לילה--איך נדמית, הלוא יגנבו דיים; אם־בוצרים באו לך, הלוא ישאירו עוללות.  ו איך נחפשו עשיו, נבעו מצפוניו.  ז עד־הגבול שילחוך, כול אנשי בריתך--השיאוך יכלו לך, אנשי שלומך; לחמך, ישימו מזור תחתיך--אין תבונה, בו.  ח הלוא ביום ההוא, נאום־יהוה, והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשיו.  ט וחתו גיבוריך, תימן, למען ייכרת־איש מהר עשיו, מקטל.  י מחמס אחיך יעקוב, תכסך בושה; ונכרת, לעולם.  יא ביום עמודך מנגד, ביום שבות זרים חילו; ונוכרים באו שעריו, ועל־ירושלים ידו גורל--גם־אתה, כאחד מהם.  יב ואל־תרא ביום־אחיך, ביום נוכרו, ואל־תשמח לבני־יהודה, ביום אובדם; ואל־תגדל פיך, ביום צרה.  יג אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם, אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו; ואל־תשלחנה בחילו, ביום אידו.  יד ואל־תעמוד, על־הפרק, להכרית, את־פליטיו; ואל־תסגר שרידיו, ביום צרה.  טו כי־קרוב יום־יהוה, על־כל־הגויים:  כאשר עשית ייעשה לך, גמולך ישוב בראשך.  טז כי, כאשר שתיתם על־הר קודשי, ישתו כל־הגויים, תמיד; ושתו ולעו, והיו כלא היו.  יז ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש; וירשו בית יעקוב, את מורשיהם.  יח והיה בית־יעקוב אש ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקש, ודלקו בהם, ואכלום; ולא־יהיה שריד לבית עשיו, כי יהוה דיבר.  יט וירשו הנגב את־הר עשיו, והשפילה את־פלשתים, וירשו את־שדה אפריים, ואת שדה שומרון; ובנימין, את־הגלעד.  כ וגלות החיל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים, עד־צרפת, וגלות ירושלים, אשר בספרד--יירשו, את ערי הנגב.  כא ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את־הר עשיו; והייתה ליהוה, המלוכה.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עובדיה - הכול
פרק א