☰

חגי

א,א בשנת שתיים, לדריווש המלך, בחודש השישי, ביום אחד לחודש--היה דבר־יהוה ביד־חגיי הנביא, אל־זרובבל בן־שאלתיאל פחת יהודה, ואל־יהושוע בן־יהוצדק הכוהן הגדול, לאמור.  א,ב כה אמר יהוה צבאות, לאמור:  העם הזה אמרו, לא עת־בוא עת־בית יהוה להיבנות.  {פ}

א,ג ויהי, דבר־יהוה, ביד־חגיי הנביא, לאמור.  א,ד העת לכם אתם, לשבת בבותיכם ספונים--והבית הזה, חרב.  א,ה ועתה, כה אמר יהוה צבאות:  שימו לבבכם, על־דרכיכם.  א,ו זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין־לשובעה שתה ואין־לשוכרה, לבוש, ואין־לחום לו; והמשתכר--משתכר, אל־צרור נקוב.  {פ}

א,ז כה אמר, יהוה צבאות:  שימו לבבכם, על־דרכיכם.  א,ח עלו ההר והבאתם עץ, ובנו הבית; וארצה־בו ואיכבדה, אמר יהוה.  א,ט פנה אל־הרבה והנה למעט, והבאתם הבית ונפחתי בו:  יען מה, נאום יהוה צבאות--יען ביתי אשר־הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו.  א,י על־כן עליכם, כלאו שמיים מטל; והארץ, כלאה יבולה.  א,יא ואקרא חורב על־הארץ ועל־ההרים, ועל־הדגן ועל־התירוש ועל־היצהר, ועל אשר תוציא, האדמה; ועל־האדם, ועל־הבהמה, ועל, כל־יגיע כפיים.  {ס}

א,יב וישמע זרובבל בן־שלתיאל ויהושוע בן־יהוצדק הכוהן הגדול וכול שארית העם, בקול יהוה אלוהיהם, ועל־דברי חגי הנביא, כאשר שלחו יהוה אלוהיהם; וייראו העם, מפני יהוה.  א,יג ויאמר חגי מלאך יהוה, במלאכות יהוה--לעם לאמור:  אני איתכם, נאום־יהוה.  א,יד ויער יהוה את־רוח זרובבל בן־שלתיאל פחת יהודה, ואת־רוח יהושוע בן־יהוצדק הכוהן הגדול, ואת־רוח, כול שארית העם; ויבואו ויעשו מלאכה, בבית־יהוה צבאות אלוהיהם.  {פ}

א,טו ביום עשרים וארבעה לחודש, בשישי, בשנת שתיים, לדריווש המלך.  ב,א בשביעי, בעשרים ואחד לחודש--היה, דבר־יהוה, ביד־חגיי הנביא, לאמור.  ב,ב אמור־נא, אל־זרובבל בן־שלתיאל פחת יהודה, ואל־יהושוע בן־יהוצדק, הכוהן הגדול--ואל־שארית העם, לאמור.  ב,ג מי בכם, הנשאר, אשר ראה את־הבית הזה, בכבודו הראשון; ומה אתם רואים אותו, עתה--הלוא כמוהו כאין, בעיניכם.  ב,ד ועתה חזק זרובבל נאום־יהוה וחזק יהושוע בן־יהוצדק הכוהן הגדול וחזק כל־עם הארץ, נאום־יהוה--ועשו:  כי־אני איתכם, נאום יהוה צבאות.  ב,ה את־הדבר אשר־כרתי איתכם, בצאתכם ממצריים, ורוחי, עומדת בתוככם--אל־תיראו.  {ס}

ב,ו כי כה אמר יהוה צבאות, עוד אחת מעט היא; ואני, מרעיש את־השמיים ואת־הארץ, ואת־הים, ואת־החרבה.  ב,ז והרעשתי, את־כל־הגויים, ובאו, חמדת כל־הגויים; ומילאתי את־הבית הזה, כבוד--אמר, יהוה צבאות.  ב,ח לי הכסף, ולי הזהב--נאום, יהוה צבאות.  ב,ט גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן־הראשון--אמר, יהוה צבאות; ובמקום הזה אתן שלום, נאום יהוה צבאות.  {פ}

ב,י בעשרים וארבעה לתשיעי, בשנת שתיים לדריווש--היה, דבר־יהוה, אל־חגיי הנביא, לאמור.  ב,יא כה אמר, יהוה צבאות:  שאל־נא את־הכוהנים תורה, לאמור.  ב,יב הן יישא־איש בשר־קודש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל־הלחם ואל־הנזיד ואל־היין ואל־שמן ואל־כל־מאכל--היקדש; ויענו הכוהנים ויאמרו, לא.  ב,יג ויאמר חגי, אם־ייגע טמא־נפש בכל־אלה היטמא; ויענו הכוהנים ויאמרו, יטמא.  ב,יד ויען חגי ויאמר, כן העם־הזה וכן־הגוי הזה לפניי נאום־יהוה, וכן, כל־מעשה ידיהם; ואשר יקריבו שם, טמא הוא.  ב,טו ועתה שימו־נא לבבכם, מן־היום הזה ומעלה; מטרם שום־אבן אל־אבן, בהיכל יהוה.  ב,טז מהיותם בא אל־ערימת עשרים, והייתה עשרה; בא אל־היקב, לחשוף חמישים פורה, והייתה, עשרים.  ב,יז הכיתי אתכם בשידפון וביירקון, ובברד--את, כל־מעשה ידיכם; ואין־אתכם אליי, נאום־יהוה.  ב,יח שימו־נא לבבכם, מן־היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן־היום אשר־יוסד היכל־יהוה--שימו לבבכם.  ב,יט העוד הזרע, במגורה, ועד־הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית, לא נשא--מן־היום הזה, אברך.  {ס}

ב,כ ויהי דבר־יהוה שנית אל־חגיי, בעשרים וארבעה לחודש לאמור.  ב,כא אמור, אל־זרובבל פחת־יהודה לאמור:  אני מרעיש, את־השמיים ואת־הארץ.  ב,כב והפכתי, כיסא ממלכות, והשמדתי, חוזק ממלכות הגויים; והפכתי מרכבה, ורוכביה, וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו.  ב,כג ביום ההוא נאום־יהוה צבאות אקחך זרובבל בן־שאלתיאל עבדי, נאום־יהוה, ושמתיך, כחותם:  כי־בך בחרתי, נאום יהוה צבאות.  {ש}