משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות מקוות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
א כבר ביארנו שנטילת ידיים וטבילת ידיים, הכול מדברי סופרים; וידיים שצריכות טבילה, אין מטבילין אותן אלא במקוה כשר שיש בו ארבעים סאה, שבמקום שהאדם טובל בו, כלים וידיים טובלין.
ב אבל ידיים שאין צריכות אלא נטילה בלבד--אם הטביל אותן במי מקוה, טהורין. ואם הטביל אותן במים שאובין, בין בכלים בין בקרקעות--לא טהרו ידיו, עד שייפלו המים השאובין מן הכלי על ידיו: שאין נוטלין לידיים אלא מן הכלים ומכוח נותן, כמו שביארנו בהלכות ברכות.
ג [ב] כל החוצץ בטבילה--חוצץ בידיים, בין בטבילתן בין בנטילתן. וכל העולה למידת המקוה כטיט הנרוק, עולה לשיעור הרביעית שנוטלין בה הידיים. וכל הנוטל ידיו, צריך לשפשף.
ד [ג] הנוטל ידיו לתרומה--צריך לחזור וליטול פעם שנייה במים שניים, כדי להסיר המים שעל גב ידיו, שהרי המים שנטל בהן תחילה והן הנקראין מים ראשונים, נטמאו בידיו. לפיכך אם נפל כיכר של תרומה לתוך המים שנטל בהן ידיו תחילה, נטמא; ואם נפל לתוך המים השניים, לא נטמא; ואם נטל ראשונים ושניים למקום אחד, ונפל שם כיכר של תרומה--נטמא.
ה נטל את הראשונים, ונמצא על ידיו דבר חוצץ, הסירו, ונטל את השניים--הרי ידיו טמאות כשהיו, שאין המים השניים מטהרין אלא הנשאר מן המים הראשונים על גב ידיו.
ו [ד] הידיים מיטמאות ומיטהרות, עד הפרק. כיצד: נטל את הראשונים עד הפרק, ונטל המים השניים חוץ לפרק, וחזרו מחוץ לפרק לידו--הרי ידו טהורה, שהמים השניים טהורין הן. נטל את הראשונים והשניים חוץ לפרק, וחזרו לידו--נטמאת ידו: שהמים הראשונים שחוץ לפרק נטמאו מחמת ידיו, ואין המים השניים מטהרין מים שחוץ לפרק; ולפי שחזרו המים שחוץ לפרק לידו, טימאוה.
ז [ה] נטל את הראשונים לידו אחת, ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו--ידיו טמאות: שהשניים מיטמאין מחמת היד שלא ניטלה במים ראשונים, וחוזרין ומטמאין את היד השנייה.
ח נטל את הראשונים לשתי ידיו, ונטל את השניים לידו אחת--האחת טהורה. נטל ידו אחת, ושיפשפה בחברתה--נטמאו המים שעליה מחמת חברתה שלא ניטלה, וחוזרין ומטמאין את היד שניטלה. שיפשפה בראשו או בכותל, הרי זו טהורה.
ט [ו] נטל שתי ידיו משטיפה אחת--הרי אלו טהורות, ואין אומרין הרי זה כנוטל ידו אחת במים שירדו מעל ידו השנייה: אפילו ארבעה או חמישה, זה בצד זה או זה על גב זה; ובלבד שירפו, שיבואו בהן המים.
י [ז] נטל מקצת ידו, וחזר והוסיף ונטל הנשאר מן ידו--הרי זו טמאה כשהייתה; ואם עדיין יש על מקצת שנטל בתחילה, טופח על מנת להטפיח--הרי זו טהורה. במה דברים אמורים, במים ראשונים; אבל בשניים נוטל מקצת ידיו, וחוזר ומוסיף על מקצתן.
יא [ח] שיעור המים שנוטלין בהן תחילה, רביעית לכל אדם ואדם לשתי הידיים; אין פחות משיעור זה, כמו שביארנו בנטילת ידיים לפת. אבל מים שניים, יש לשניים ליטול ידיהן מרביעית; ומחצי לוג נותנין לשלושה או לארבעה; ומלוג נותנין אפילו למאה: שאין המים השניים לטהר, אלא להעביר המים הראשונים.
יב [ט] כלי שהיה בו רביעית מים כשרים לנטילת ידיים, ונתן לתוכו מעט מים פסולין לנטילת ידיים--הרי אלו כשרים. נטל מן הכול כשיעור שנתן, ונשארה רביעית בלבד כשהייתה--הרי זו פסולה, מפני שהמים הפסולין השלימו שיעור הרביעית.
יג [י] כל המים הפסולין לנטילה במים ראשונים, כך הן פסולין במים שניים; וכל כלי שאין נוטלין ממנו במים ראשונים, כך אין נוטלין ממנו מים שניים. וכשם שצריך להיות המים הראשונים מכוח אחר, כך המים השניים.
יד [יא] כבר ביארנו בפרק שישי מהלכות ברכות, כל מיני המים הפסולין לנטילת ידיים והכשרים, וכל הכלים שנוטלין בהן לידיים ושאין נוטלין, ואיזו נתינה היא מכוח נותן וכשרה ואיזו נתינה אינה מכוח נותן ופסולה. וכל אותן הדברים שביארנו שם בנטילת ידיים לפת חולין, כך הן לתרומה. וכשם שכל ספק ידיים טהור לחולין, כמו שביארנו שם--כך לתרומה, כל ספק ידיים טהור.
טו [יב] דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים; וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים היא: שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב; ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל. ואף על פי כן, רמז יש בדבר: כשם שהמכוון ליבו ליטהר--כיון שטבל--טהר, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר; כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות, שהן מחשבות האוון ודעות הרעות--כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי הדעות--טהר. הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכול טומאותיכם ומכל גילוליכם, אטהר אתכם" (יחזקאל לו,כה).
בריך רחמנא דסייען. נגמר ספר עשירי, בעזרת שדיי. ומניין פרקים של ספר זה, מאה וארבעה וארבעים: הלכות טומאת מת, חמישה ועשרים פרקים; הלכות פרה אדומה, חמישה עשר פרקים; הלכות טומאת צרעת, שישה עשר פרקים; הלכות מטמאי משכב ומושב, שלושה עשר פרקים; הלכות שאר אבות הטומאות, עשרים פרקים; הלכות טומאת אוכלין, שישה עשר פרקים; הלכות כלים, שמונה ועשרים פרקים; הלכות מקוות, אחד עשר פרקים.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות מקוות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא