משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת צרעת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הלכות טומאת צרעת פרק ח

א  נגעי הראש והזקן--הוא שייפול השיער שבהן מעיקרו, ויישאר מקום השיער פנוי; וזה הוא הנקרא נתק.  ואין נתק פחות מכגריס המרובע--בין שהיה מראהו עמוק, בין שלא היה עמוק; ולא נאמר "עמוק" (ויקרא יג,ל-לב; ויקרא יג,לד) בנתקים אלא לומר לך--מה מראה "עמוק" בידי שמיים, אף נתק המטמא בידי שמיים, להוציא שנתקו אדם, שהוא טהור.  והאישה והסריס שהעלה זקנם שיער, הרי זה מטמא בנתקים.

ב  הנתקים מטמאין בשני סימנים--בשיער צהוב דק, ובפסיון; ויש בהן הסגר שני שבועות.  וכל זה, מפורש בתורה.

ג  כיצד:  מי שנולד לו נתק בראשו או בזקנו--אם היה בו שתי שערות צהובין דקין או יתר, ואין שם בנתק שיער שחור כלל--יחליט.  לא היה בו שיער, לא שחור ולא צהוב--יסגיר שבוע אחד, ובשביעי רואהו:  אם נולד בו שיער צהוב דק, או שפסה הנתק--יחליט; נולד בו שתי שערות שחורות, יפטור אותו.  לא פסה, ולא נולד בו שיער שחור ולא שיער צהוב--יגלח סביבות הנתק, ולא יגלח הנתק; ויסגיר שבוע שני.

ד  וחוזר ורואהו בסוף שבוע שני:  אם פסה הנתק, או נולד בו שיער צהוב דק--יחליט; לא נולד בו כלום, יפטור--שאין בנתקים הסגר יתר על שני שבועות.  ואם לאחר שפטרו נולד בו שיער צהוב, או פסה--יחליט.

ה  [ג] כיצד מגלחין את הנתק:  מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו, כדי שיהיה ניכר הפסיון.  ותגלחתו כשרה בכל אדם, שנאמר "והתגלח" (ויקרא יג,לג); וכן כשרה בכל דבר.  ואפילו היה נזיר, הרי זה מגלח.  הסגירו, ולא גילחו--הרי זה מוסגר.

ו  [ד] "שיער צהוב" (ויקרא יג,ל; ויקרא יג,לב) האמור בתורה, הוא שיהיה כתבנית הזהב.  וזה שנאמר "דק" (ויקרא יג,ל), הוא שיהיה קצר; אבל אם היה ארוך--אף על פי שהוא צהוב כתבנית הזהב, אינו סימן טומאה.

ז  [ה] שתי שערות הצהובות הדקות, סימן טומאה.  בין שהיו זו בצד זו, בין שהיו מרוחקות זו מזו, בין שהיו באמצע הנתק, בין שהיו בסוף הנתק, בין שקדם הנתק את השיער הצהוב, בין שקדם השיער הצהוב את הנתק--הרי זה סימן טומאה:  והוא, שיהיו ניטלות בזוג כמו שביארנו בשיער הלבן.

ח  [ו] השיער השחור המציל בנתקים, אין פחות משתי שערות.  ואינן מצילות, עד שיהיה אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן--בין שהיו זו בצד זו, בין שהיו מפוזרות:  והוא, שיהיו באמצע הנתק; ויישאר מן הנתק פנוי בין השיער השחור שבתוכו ובין השיער שחוצה לו, כדי צמיחת שתי שערות.  אבל אם נשארו השתי שערות השחורות בצד הנתק, בסופו--אינן מצילות.

ט  כיצד מצילות:  שאם נשאר בתוך הנתק שתי שערות שחורות--אף על פי שנולד בנתק שיער צהוב דק או שפסה, הרי זה טהור.  החליטו בשיער צהוב או בפסיון, וצמח בנתק שתי שערות שחורות--טהר הנתק.  ומצילות מיד הפסיון, ומיד השיער הצהוב--בין שצמחו באמצע הנתק, בין שצמחו בסופו:  שהצומח, מציל בכל מקום; והנשאר, אינו מציל עד שיהיה רחוק מן הקמה שתי שערות.

י  [ז] שתי שערות שצמחו אחת שחורה ואחת לבנה או צהובה, אחת ארוכה ואחת קצרה--אינן מצילות.  [ח] נתק שהוחלט בשיער צהוב או בפסיון, ונולד בו שיער שחור וטהר--אף על פי שהלך השיער השחור--הרי זה טהור, עד שייוולד בו שיער צהוב אחר או יפסה פסיון אחר מאחר שהלך השיער השחור:  שנאמר "נרפא הנתק--טהור הוא" (ויקרא יג,לז)--כיון שנרפא--טהר, אף על פי שסימני טומאה במקומן.

יא  [ט] החליטו בשיער צהוב, בין שהחליטו בתחילה, בין שהחליטו בסוף שבוע ראשון, או בסוף שבוע שני, או שהחליטו אחר הפטר, והלך השיער הצהוב, ונולד בו שיער צהוב אחר, או שנולד לו פסיון--הרי זה מוחלט כשהיה.

יב  וכן אם החליטו בפסיון, בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, או אחר הפטר, והלך הפסיון, וחזר פסיון אחר, או שנולד לו שיער צהוב--הרי זה מוחלט כשהיה:  עד שלא יישאר סימן טומאה, או עד שיצמח בו שתי שערות שחורות.

יג  [י] שני נתקים זה בצד זה, ושיטה של שיער שחור מפסקת ביניהן, ונפרץ השיער השחור, וניתק ממקום אחד--הרי הוא כמות שהיה:  שהשיער השחור הנשאר ביניהן, הרי הוא בצד הנתק.  נפרצה השיטה משני מקומות--טהור, שהרי הנשאר מן השיטה באמצע הנתק.  וכמה יהיה בכל פרצה מהן, אין פחות ממקום צמיחת שתי שערות; ואם הייתה פרצה ממקום אחד כגריס--הרי זה טמא, שהפרצה עצמה נתק אחר, והרי שיער שחור בצידו, ואינו כנוס לתוכו.

יד  נתק שהשיער השחור מקיפו, ונתק אחר מקיף את השיער השחור--נפרץ השיער שביניהן ממקום אחד, טמא:  שהנתק הפנימי לא ניצול--שהרי השיער השחור בצידו, לא בתוכו.  נפרץ השיער משני מקומות--טהור, ואפילו הייתה פרצה כגריס:  שהרי הנתק הפנימי והחיצון נעשו נתק אחד, ושיער שחור באמצע--והוא, שתהיה הפרצה כדי צמיחת שתי שערות או יתר.

טו  [יא] נתק שהיה חוט יוצא ממנו, וכן שני נתקים שהיה חוט יוצא מזה לזה--אם יש ברוחב החוט הנתוק כדי צמיחת שתי שערות--זוקקן ליטמא בשיער צהוב דק ובפסיון, ומצילן בצומח בו; אבל שיער שחור הנשאר באותו החוט אינו מציל, עד שיהיה רוחב החוט כגריס.

טז  [יב] מי שהיה בראשו נתק כגריס, ופסה וניתק כל ראשו, ולא נשאר שם שיער כלל, אלא פחות משתי שערות--הרי זה טהור, בין שניתק כולו מתוך הסגר או מתוך החלט או אחר הפטר:  שנאמר "קירח הוא, טהור הוא" (ויקרא יג,מ).

יז  וכן אם היה הנתק בזקנו, וניתק כל זקנו--הרי זה טהור.  ואף על פי שאין זה מפורש בתורה שבכתב, קבלה היא שאם הלך כל שיער הזקן, טהור; וייטמא עור הזקן שנקרח בנגעי עור הבשר, כמו שביארנו.

יח  [יג] הבא בתחילה וכל ראשו נתוק, או כל זקנו נתוק--יסגיר שבוע אחד:  אם נולד בו שיער צהוב, יחליט.  אם לא נולד לו שיער צהוב, יסגיר שבוע שני:  אם נולד לו שיער צהוב דק, טמא.  לא נולד לו, יפטור; נולד לו אחר הפטר שיער צהוב, הרי זה מוחלט.  נולד לו שיער שחור, הרי זה טהור.

יט  הבא כולו נתוק ראש או זקן, ונולד לו שיער שחור--טהור, כמו שביארנו; הלך השיער השחור--טמא, משום פסיון.

כ  [יד] הראש והזקן--אין מעכבין זה את זה, ואין מצטרפין זה עם זה, ואין פוסין מזה לזה:  שנאמר "צרעת הראש או הזקן" (ויקרא יג,ל), מלמד שהן חשובין שניים.  ואיזה הוא זקן, מן הפרק של לחי העליון עד פיקה של גרגרת.  מותח את החוט מאוזן לאוזן--כל שמן החוט ולמעלה, הרי הוא מכלל הראש; ומן החוט ולמטה, מכלל הזקן.

משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת צרעת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז