משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
א מעות חולין ומעות מעשר שנתפזרו, וליקט מכאן ומכאן--מה שליקט, ליקט למעשר עד שישלים; והשאר חולין. ואם בלל וחפן, או שליקט מצד אחד, ומצא חסר--הרי זה לפי חשבון.
ב כיצד: היו מאתיים מעשר שני, ומאה חולין, נתפזרו ובללן וחפן הכול, נמצאו מאתיים ושבעים--הרי מאה ושמונים מהן מעשר, ותשעים חולין. זה הכלל--המתלקטין, למעשר שני; והנבללין, לפי חשבון. ומתנה ואומר: אם אלו שבידי הן המעשר, השאר חולין; ואם הן חולין, הרי מעות המעשר בכל מקום שהן מחוללין עליהם.
ג [ב] סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו--מביא בסלע מעות, ואפילו מעות נחושת, ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא, מחוללת על המעות האלו; ואחר כך בורר את היפה שבשתיהן ומחלל המעות של נחושת עליה, ותחזור הסלע היפה למעשר.
ד [ג] האומר לבנו מעשר שני בזווית זו, ונמצאת בזווית אחרת--הרי אלו חולין; אמר לו הרי שם מנה, ומצא מאתיים--השאר חולין; הרי שם מאתיים, ומצא מנה--הרי היא חולין. הניח מנה מעשר ומצא מאתיים, מאתיים ומצא מנה--אפילו היו בשני כיסין, הכול חולין.
ה [ד] אמר לו אביו, כיס מעשר שני לי בבית, הלך ומצא שם שלושה כיסים--הגדול שבכולן מעשר, והשאר חולין; ואף על פי כן לא יאכל מן הקטנים, עד שיחללם על הגדול.
ו [ה] מי שנשתתק ואמרו לו, מעשר שני שלך במקום פלוני, והרכין בראשו--בודקין אותו שלושה פעמים כדרך שבודקין לגיטין, ויהיו דבריו קיימין.
ז [ו] אמרו לו בחלום, מעשר שני של אביך שאתה מבקש, הרי הוא במקום פלוני--אף על פי שמצא שם מה שנאמר לו, אינו מעשר: דברי חלומות, לא מעלין ולא מורידין.
ח [ז] האומר לבניו, אפילו אתם מתים, אל תיגעו בזווית זו, ומצאו שם מעות--הרי אלו חולין; טמן מעות בפניהם, ואמר להם של פלוני הן, או של מעשר שני הן--אם כמערים, אין חוששין לדבריו; ואם כמתכוון, דבריו קיימין.
ט [ח] המוצא כלי, וכתוב עליו מים--הרי מה שבתוכו מעשר שני; דלת, דמאי; טית, טבל; תיו, תרומה; קוף, קרבן; ואם היה של מתכת, הוא ומה שבתוכו קרבן: שכן היו כותבין אות אחת מן השם, בשעת הסכנה.
י [ט] מעות הנמצאות בירושלים--אפילו דינרי זהב עם הכסף ועם המעות--הרי אלו חולין, הואיל ושוקי ירושלים מתכבדין בכל יום. מצא בתוכן חרס, וכתוב בו מעשר--הרי אלו מעשר שני. במה דברים אמורים, בשאר ימות השנה; אבל בשעת הרגל, הכול מעשר.
יא [י] מעות הנמצאות לפני סוחרי בהמה בירושלים, לעולם מעשר--שחזקת רוב העם מביאין מעות מעשר שני, וקונין בו בהמות; והנמצאות בהר הבית, לעולם חולין--שחזקתן מתרומת הלשכה, שחיללום הגזברין על הבהמה.
יב [יא] תיבה שנשתמש בה חולין ומעשר שני, ומצא בתוכה מעות--אם רוב מניחי מעשר, הרי המעות מעשר; ואם רוב מניחי חולין, חולין; מחצה למחצה, חולין. [יב] מצא פירות בין פירות מעשר לפירות תרומה, ייפלו לקרוב. מחצה למחצה, ייאכלו כחומרי שניהן--אסורין לזרים וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש, כתרומה; ואסורים לאונן וטעונים הבאת מקום, כמעשר. וכן במעות הנמצאות בין חולין למעשר.
יג מעשר שני של דמאי ושל ודאי שנתערבו, ייאכלו כחומר שלהן. [יד] פירות מעשר שנתערבו בפירות חולין--ייאכל הכול בטהרה במקום, או יפדה את המעשר. לפיכך אם נתערבו בירושלים, אוסרין בכל שהן במינן--הואיל והוא בירושלים, הרי הוא כדבר שיש לו מתירין; וייאכל הכול בטהרה.
יד [טו] הזורע מעשר שני אחר שנכנס לירושלים, הגידולין מעשר שני. אבל אם זרעו קודם שייכנס--הגידולין חולין, ואפילו בדבר שאין זרעו כולה; ופודין אותו בשעת זריעתו.
טו [טז] מעשר שני, בטיל ברוב. באיזה מעשר אמרו: במעשר שנכנס לירושלים ויצא, ונפלו מחיצות--שהרי אין שם מחיצות להחזירו לשם, ואי אפשר לפדותו מאחר שנכנס, ואף על פי שאין בו שווה פרוטה; ונמצא דבר שאין לו מתירין, ובטיל ברוב כמו שביארנו בהלכות איסורי מאכלות.
משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא