משנה תורה - ספר זרעים - הלכות כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות כלאיים פרק ח

א  הגפנים שגדלו כברייתן, והרי השריגים שלהן והאשכולות מושלכין על הארץ--הן הנקראין כרם.  אבל העושה כמו מיטה, או שבכה גבוהה מעל הארץ, כדי שיהיו השריגים והאשכולות נסמכין עליה, והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המיטה, והדלה אותן--הרי זה נקרא עריס; ואותם הקנים וכיוצא בהן שעשה מהן מיטה או שבכה, והדלה עליהן את נוף הגפן--הן הנקראים אפיפירות.  ודינים אחרים יש בעריס.

ב  הנוטע שורה אחת של חמש גפנים או יתר, ועירסן על גבי כותל שגבוה עשרה וכיוצא בו, או שנטען בצד חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה--הרי אלו נקראין עריס; וצריך להרחיק מן העריס ארבע אמות, ואחר כך יזרע--כדרך שמרחיק מן הכרם.  [ג] ומאיכן מודדין, מן עיקר הגדר שעירסן עליו.

ג  כיצד:  הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל אמה, ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל--מודד מן הכותל ארבע אמות, וזורע; ונמצא בין הזרע ובין עיקרי הגפנים, חמש אמות.  ואם בא לזרוע מצד הגפנים, מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות--שנמצא רחוק מן הכותל, חמש אמות.  ועל דרך זו, דנין בכל עריס.

ד  אחד הבונה את הגדר ואחר כך נטע, או שנטע ואחר כך עשה הגדר--הואיל ועירסן, הרי זה עריס; נהרס הגדר או נסתם החריץ--אין כאן עריס, אלא הרי כל השורה כגפנים יחידים.

ה  עריס שחרב אמצעו, ונשתיירו בו חמש גפנים בצד הגדר מכאן, וחמש גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן--זה הוא הנקרא פסקי עריס.  אם יש ביניהן שמונה אמות ואחד משישים באמה--הרי זה מרחיק מכל שורה שישה טפחים, וזורע:  והוא שלא יזרע תחת האפיפירות, כמו שביארנו.

ו  היה ביניהן שמונה אמות בצמצום, הרי זה לא יביא זרע לשם; ואם זרע--הואיל והרחיק מכל שורה שישה טפחים, הרי זה לא קידש.  ואם אין שם גדר--מרחיק שישה טפחים מכל שורה, וזורע:  שאין כאן לא עריס, ולא פסקי עריס.  חזר ובנה הגדר--חזר עריס למקומו, וחזרו פסקי עריס למקומן.

ז  גינה קטנה שהיא מוקפת גדר, ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כותליה--אם יש בה מלוא בוצר וסלו מכאן, ומלוא בוצר וסלו מכאן--הואיל והיא מוקפת גדר, זורעין בתוכה ירקות; ואם אין בה כשיעור הזה--אין זורעים בתוכה, מפני שנראה הכול כעריס אחד וירק בתוכו.

ח  גפנים שהיו זרועים במדרגה גבוהה, והעריס שלהן יוצא ומסוכך על השדה--אם עומד בארץ ובוצר את כולו--רואין כל המקום שתחת העריס כאילו הוא מקום עיקרי הגפנים, ואוסר ארבע אמות בשדה לכל רוח משפת העריס; ואם אינו יכול לבצור עד שיעלה במדרגה, או בסולם--אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד.

ט  שני כותלים הסמוכין זה לזה, והגפנים נטועים בזווית ביניהם, והעריס יוצא עם הכותלים מתוך הקרן וכולה--מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור, וזורע במקום הכולה שאין עליו עריס; ואף על פי שהזרע מכוון בין שני הכותלים שביניהן העריס--הואיל והרחיק כשיעור, הרי זה זורע בין הכותלים.

י  גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט, ואחר כך נעקם ונמשך על הארץ, וחזר ועלה כמו ארכובה--כשמודדין בין הגפן ובין הזרע שישה טפחים, או ארבע אמות--אין מודדין אלא מסוף הארכובה, לא מעיקר הגפן הראשון.

יא  כבר ביארנו שאף על פי שמרחיק בין הזרע והגפנים כשיעור--צריך להיזהר שלא תסכך הגפן על הירק, או יסכך הירק על הגפן; זרע ירק או תבואה, וצמחה, ואחר כך סיכך עליה את הגפן--הקשין מותרין, והדגן יידלק.

יב  היו שורשי הכרם יוצאין לתוך הארבע האמות שבין הכרם והתבואה, יעקור; היו שורשי התבואה יוצאין לתוך הארבע אמות, מותר.

יג  [יב] כל ההרחקות והשיעורין האמורין בכלאיים--באמה בת שישה טפחים שוחקות, ולא יצמצם במידות הכלאיים:  שאין מצמצמים אלא להחמיר.

יד  [יג] כל השיעורין האלו שמרחיק בין הגפנים והתבואה או הירק--אינן אלא בארץ ישראל, או בסוריה.  אבל בחוצה לארץ, מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחילה; ולא אסרו בחוצה לארץ אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד.  ואם אמר לתינוק גוי לזרוע לו בחוצה לארץ, מותר; אבל לא יאמר לגוי גדול, שלא יתחלף בישראל.

טו  [יד] ואף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחוצה לארץ--הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה, ואפילו בחוצה לארץ:  והוא, שיראה אותו לוקט ומוכר; אבל ספקו מותר, כמו שביארנו במאכלות אסורות.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י