משנה תורה - ספר קדושה - הלכות שחיטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות שחיטה פרק יג

א  הלוקח אם על הבנים, ושחטן--הבשר מותר באכילה; ולוקה על שחיטת האם, שנאמר "לא תיקח האם, על הבנים" (דברים כב,ו).  וכן אם מתה קודם שישלחנה, לוקה.  ואם שילחה אחר שלקחה, פטור.  [ב] וכן כל מצות לא תעשה שניתקה לעשה, חייב לקיים עשה שבה; ואם לא קיימו, לוקה.  [ג] בא אחד וחטף האם מידו ושילחה, או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו--לוקה:  שנאמר "שלח תשלח" (דברים כב,ז)--עד שישלח מעצמו, והרי לא קיים עשה שבה.

ב  [ד] נטל אם על הבנים, וקצץ אגפיה כדי שלא תעוף, ושילחה--מכין אותו מכת מרדות; ומשהה אותה אצלו עד שיגדלו כנפיה, ומשלחה.  ואם מתה קודם לזה, או ברחה ואבדה--לוקה, שהרי לא קיים עשה שבה.

ג  [ה] וכיצד משלח האם, אוחז בכנפיה ומפריחה.

ד  שילחה וחזרה ושילחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים--חייב לשלח, שנאמר "שלח תשלח" (דברים כב,ז).

ה  [ו] האומר הריני נוטל את האם, ומשלח את הבנים--חייב לשלח האם, שנאמר "שלח תשלח את האם" (דברים כב,ז).  [ז] לקח את הבנים והחזירן לקן, ואחר כך חזרה האם עליהן--פטור מלשלח.

ו  שילח את האם, וחזר וצד אותה--הרי זה מותר:  לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח, בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהן שלא יילקחו--שנאמר "והאם רובצת על האפרוחים" (דברים כב,ו); אבל אם הוציאה מתחת ידו, וחזר וצדה--מותר.

ז  [ח] שילוח האם אינו נוהג אלא בעוף טהור שאינו מזומן, כגון יוני שובך ועלייה ועופות שקיננו בפרדס--שנאמר "כי ייקרא קן ציפור לפניך" (דברים כב,ו); אבל המזומן, כגון אווזין ותרנגולין ויונים שקיננו בבית--אינו חייב לשלח.  [ט] היו אפרוחין מפרחין שאינן צריכין לאימן, או ביצים מוזרות--אינו חייב לשלח; היו האפרוחין טריפה--הרי אלו כביצים מוזרות, ופטור מלשלח.

ח  [י] זכר שמצאו רובץ על הקן, פטור מלשלח; עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, או עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא--פטור מלשלח.  [יא] הייתה רובצת על ביצים שאינן מינה, והן טהורין--הרי זה משלח; ואם לא שילח, אינו לוקה.  הייתה האם טריפה, חייב לשלחה.  [יב] שחט מקצת סימנין בתוך הקן קודם שייקחנה, חייב לשלח; ואם לא שילח, אינו לוקה.

ט  [יג] הייתה מעפעפת--אם כנפיה נוגעות בקן, חייב לשלח; ואם לא היו נוגעות, פטור מלשלח.  הייתה מטלית או כנפיים חוצצות בין כנפיה ובין הקן, הרי זה משלח; ואם לא שילח, אינו לוקה.  [יד] היו שני סדרי ביצים, וכנפיה נוגעות בסדר העליון, או שהייתה רובצת על ביצים מוזרות, ותחתיהן ביצים יפות, או שהייתה אם על גבי אם, או שהיה הזכר על הקן והאם רובצת על הזכר--הרי זה לא ייקח; ואם לקח, ישלח; ואם לא שילח, אינו לוקה.

י  [טו] הייתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים, ואינה נוגעת בהן--פטור מלשלח; וכן אם הייתה בצד הקן, וכנפיה נוגעות בקן מצידו--פטור מלשלח.  [טז] הייתה על שני בדי אילן, והקן ביניהן--רואין:  כל שאילו יינטלו הבדין תיפול על הקן, חייב לשלח.  [יז] הייתה רובצת על אפרוח אחד, או על ביצה אחת--חייב לשלח.

יא  המוצא קן על פני המים, או על גבי בעלי חיים--חייב לשלח:  לא נאמר "אפרוחים או ביצים" (דברים כב,ו) ולא נאמר "בכל עץ או על הארץ" (שם), אלא שדיבר הכתוב בהווה.

יב  [יח] אסור לזכות בביצים, כל זמן שהאם רובצת עליהן; לפיכך אפילו הייתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בעלייתו ושובכו--אינן מזומנין, ולא קנתה לו חצרו:  כשם שאינו יכול לזכות בהן לאחרים, כך לא תזכה לו חצרו בהן; ולפיכך חייב לשלח.

יג  [יט] אסור ליטול אם על הבנים, ואפילו לטהר בהן את המצורע שהיא מצוה.  ואם לקח, חייב לשלח; ואם לא שילח, לוקה--שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, ולא עשה דוחה עשה.

יד  [כ] המקדיש עוף לבדק הבית, ופרח מידו והרי הוא מכירו, ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים--לוקח הכול, ומביאן לידי גזבר:  שאין שילוח האם נוהג במוקדשין--שנאמר "ואת הבנים תיקח לך" (דברים כב,ז), ואין אלו שלו.  [כא] עוף שהרג את הנפש--פטור מלשלח, מפני שהוא מצווה להביאו לבית דין לדון אותו.

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות שחיטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד