משנה תורה -
ספר נשים -
הלכות סוטה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א קינוי האמור בתורה "וקינא את אשתו" (במדבר ה,יד; במדבר ה,ל)--הוא שיאמר לה בפני עדים, אל תיסתרי עם פלוני: אפילו היה אביה, או אחיה, או גוי, או עבד, או שחוף והוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד.
ב הסתירה האמורה בתורה "ונסתרה" (במדבר ה,יג)--היא שתיסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תיסתרי עימו, בפני שני עדים. אם שהת עימו כדי טומאה, שהוא כדי לצלות ביצה ולגומעה--הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים וייבדק הדבר; ובזמן שאין שם מי סוטה--תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.
ג קינא לה עם שניים כאחד ואמר לה, אל תיסתרי עם פלוני ופלוני, ונסתרה עם שניהן כאחד, ושהת כדי טומאה--אפילו הן שני אחיה, או אביה ואחיה--הרי זו אסורה עד שתשתה.
ד אמר לה בפני שניים, אל תדברי עם פלוני--אין זה קינוי; ואף על פי שנסתרה עימו בעדים, ושהת כדי טומאה--לא נאסרה עליו, ואינה שותה בקינוי זה. [ה] וכן אם אמר לה, אל תיסתרי עימו, וראוה מדברת עימו--אין זו סתירה, ולא נאסרה ולא שותה; וכן אם לא קדם קינוי, ובאו שניים והעידו שנסתרה עם זה, ושהת כדי טומאה--לא נאסרה על בעלה, ואינה שותה.
ה [ו] אמר לה, אל תיסתרי עם פלוני, והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, או שאמר לה, אל תיסתרי עם בהמה זו--אין זה קינוי: שנאמר "ושכב איש אותה" (במדבר ה,יג)--פרט לקטן ולבהמה, שאינן אוסרין אותה עליו.
ו [ז] בעל שמחל על קינויו קודם שתיסתר--קינויו מחול, וכאילו לא קינא לה; אבל אחר שתיסתר, אינו יכול למחול. גירשה, הרי זה כמי שמחל; ואם החזירה, צריך לקנות קינוי אחר.
ז [ח] קינא לה בפני שניים, וראה אותה שנסתרה עם זה שקינא לה עליו, ושהת כדי טומאה--הרי זו אסורה עליו, ויוציא וייתן כתובה: שאינו יכול להשקותה, על פי עצמו. וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי, עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה, שזינת עם האיש שקינא לה עליו--הרי זה אסור לו לקיימה, ויוציא וייתן כתובה.
ח [ט] בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עימו אחר קינוי, ושהת כדי טומאה--אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו, יוציא וייתן כתובה; ואם לאו, הרי אשתו מותרת לו.
ט [י] ואלו שבית דין מקנין להן--מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה במדינה אחרת, או שהיה חבוש בבית האסורין: לא להשקותה, אלא לפוסלה מכתובתה.
י [יא] כיצד: שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה--קוראין לה ואומרין לה, אל תיסתרי עם פלוני. באו עדים אחר כך שנסתרה עימו, ושהת כדי טומאה--בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם, וקורעין כתובתה; וכשיבוא בעלה, או יבריא, או ייצא מבית האסורין--נותן לה גט; ואינו יכול להשקותה, מפני שלא קינא לה.
יא [יב] שתת מי המרים, וניקתה מהן, וחזר וקינא לה מהאיש שהשקה על ידו, ונסתרה עימו--אינו משקה אותה על ידו, פעם שנייה; אלא תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה. אבל אם קינא לה עם אחר, ונסתרה עם האחר בעדים--משקה אותה פעם שנייה, ואפילו כמה פעמים: והוא שישקה כל פעם, בגלל איש אחר.
יב [יג] השקה אותה, וגירשה, ונישאת לאחר, וקינא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו, ונסתרה עימו בעדים--הרי הבעל השני משקה אותה על ידו, מפני שהוא בעל שני; ואפילו מאה ונישאת לזה אחר זה, משקין אותה על ידי איש אחד, ואין אומרין ודאי שהוחזקה לזה וטמאה, עד שיהיה שם עד.
יג [יד] האישה שקינא לה בעלה, ונסתרה אחר הקינוי עימו בעדים, והרי היא עומדת לשתות, ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עימו--הרי זו אסורה על בעלה לעולם; ואינה שותה, ויוצאה בלא כתובה: ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה, שנאמר "ועד אין בה" (במדבר ה,יג), והרי עד.
יד [טו] אפילו אישה, ועבד, ושפחה, ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים, ואפילו קרוב--נאמן לעדות סוטה להעיד עליה שזינת, ותיאסר על בעלה לעולם, ואינה שותה, ותצא בלא כתובה: הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשרים, והתורה האמינה עד אחד בטומאה--הרי כולן כשרין לעדות טומאה.
טו אף חמש הנשים ששונאות זו את זו, מעידות זו על זו שנטמאת, ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה, ושלא להשקותה; אבל לא לפוסלה מכתובתה, אלא נוטלת כתובתה ויוצאה.
טז בא עד אחד כשר ואמר נטמאת, הרי זו אינה שותה כמו שביארנו; בא אחר והכחישו ואמר לא נטמאת, אין שומעין לו: שעד אחד בטומאת סוטה כשניים; ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון, שהוא כשניים. [יז] באו שניהן כאחד, זה אומר נטמאת, וזה אומר לא נטמאת, או שאמר אחד נטמאת, ובאו שניים אחריו ואמרו לא נטמאת--הרי זו שותה.
יז [יח] בא עד אחד כשר, ונשים רבות, או פסולין רבים, כאחד--העד אומר נטמאת, והנשים והפסולין אומרין לא נטמאת--הרי זו שותה: שעד אחד ופסולין רבים, כמחצה על מחצה הם.
יח [יט] היו כולן פסולין, הולכין אחר הרוב. כיצד: שתי נשים אומרות נטמאת, ושלוש אומרות לא נטמאת--הרי זו שותה; שלוש אומרות לא נטמאת, וארבע אומרות נטמאת--הרי זו אינה שותה. היו מחצה למחצה, הרי זו שותה.
יט [כ] כל סוטה שאינה שותה, מפני עדי טומאה--הרי זו אסורה על בעלה לעולם, ותצא בלא כתובה: שהרי נאסרה בקינוי וסתירה, והשתייה שתתירה נמנעה--שהרי יש בה עד, כמו שביארנו.
משנה תורה -
ספר נשים -
הלכות סוטה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד