משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שופר וסוכה ולולב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות סוכה פרק ד

א  שיעור הסוכה--גובהה--אין פחות מעשרה טפחים, ולא יתר על עשרים אמה; ורוחבה--אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים, ויש לו להוסיף ברוחבה אפילו כמה מילין.  הייתה פחותה מעשרה, או משבעה על שבעה, או גבוהה על עשרים אמה כל שהוא--הרי זו פסולה.

ב  סוכה שאין לה שלוש דפנות, פסולה.  היו לה שתי דפנות גמורות זה בצד זה כמין גם--עושה דופן שיש ברוחבו יתר על טפח, ומעמידו בפחות משלושה סמוך לאחד משתי הדפנות, ודייו; וצריך לעשות לה צורת פתח, מפני שאין לה שלוש דפנות גמורות.  וכבר ביארנו בהלכות שבת, שצורת פתח האמורה בכל מקום, אפילו קנה מכאן וקנה מכאן, וקנה על גביהן אף על פי שאינו מגיע להן.

ג  היו לה שתי דפנות זה כנגד זה וביניהן מפולש--עושה דופן שיש ברוחבו ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלושה סמוך לאחת משתי הדפנות, וכשרה; וצריך לעשות לה צורת פתח.  קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה, ודופן אחת נמשכת עימהן--הרי הן כסוכה.

ד  דפנות שהיו דבוקות בגג הסוכה, ולא היו מגיעות לארץ--אם גבוהות מן הארץ שלושה טפחים, פסולה; פחות מכאן, כשרה.  היו הדפנות דבוקות בארץ, ולא היו מגיעות לסכך--אם גבוהות עשרה טפחים--אף על פי שהן רחוקין מן הגג כמה אמות, כשרה, ובלבד שיהיו הדפנות, מכוונות תחת שפת הגג:  הרחיק את הגג מן הדופן שלושה טפחים, פסולה; פחות מכאן, כשרה.  תלה מחיצה שגובהה ארבעה ומשהו באמצע, בפחות משלושה סמוך לארץ, ובפחות משלושה סמוך לגג--הרי זו כשרה.

ה  העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות--אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם--הרי זו כשרה:  שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה, אינה מחיצה.

ו  העושה סוכתו בראש העגלה, או בראש הספינה--כשרה, ועולין לה ביום טוב.  בראש האילן, או על גבי הגמל--כשרה, ואין עולין לה ביום טוב:  לפי שאסור לעלות באילן, או על גבי בהמה.  היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם, ומקצתן אילנות--רואין:  כל שאילו ניטלו האילנות, היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם--עולין לה ביום טוב.

ז  סוכה שאין לה גג, פסולה.  כיצד:  כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זה בזה כמין צריף, או שסמך ראש דופן הסוכה לכותל; ואם היה לה גג אפילו טפח, או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח--הרי זו כשרה.  סוכה עגולה--אם יש בהיקפה כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים--אף על פי שאין לה זווית, הרי זו כשרה.

ח  סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין--בין שהיו נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ, בין שהיו נראין מבחוץ ואין נראין מבפנים--כשרה.  [ט] לא היו לה פצימין--פסולה, מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי:  שהרי אין לה אלא שני צידי האכסדרה; ואמצעי האכסדרה אין בו כותל, ושכנגדו אין בו פצימין.

ט  [י] סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי, או על גבי באר שיש לה פסין--הרי זו סוכה כשרה, לאותה שבת שבתוך החג בלבד:  מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לעניין שבת, נחשוב אותן כמחיצות לעניין סוכה.

י  [יא] נעץ ארבעה קונדסין על ארבע זווייות הגג, וסיכך על גבן--הואיל והסיכוך על שפת הגג, כשרה, ורואין את המחיצות התחתונות, כאילו הן עולות למעלה על שפת הסיכוך.

יא  [יב] סוכה שיש לה פתחים הרבה, ויש בכותליה חלונות הרבה--הרי זו כשרה, ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד:  ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר; אבל אם היה בה פתח יתר על עשר--אף על פי שיש לו צורת פתח, צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד.

יב  [יג] סוכה שאווירה גבוה מעשרים אמה, ומיעטה בכרים וכסתות--אינו מיעוט, ואפילו ביטלם.  מיעטה בתבן וביטלו--הרי זה מיעוט, ואין צריך לומר עפר וביטלו; אבל בעפר סתם, אינו מיעוט.  הייתה גבוהה מעשרים, והוצין יורדין לתוך עשרים--אם הייתה צילתן מרובה מחמתן, ייחשבו כגג עבה וכשרה.

יג  [יד] בנה איצטבה בה כנגד דופן האמצעית על פני כולה--אם יש באיצטבה שיעור רוחב הסוכה, כשרה.  בנה איצטבה מן הצד--אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות, פסולה; פחות מארבע אמות, כשרה.  בנה איצטבה באמצעה--אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות לכל רוח, פסולה; פחות מארבע אמות, כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה, והרי מן האיצטבה עד הסיכוך פחות מעשרים.  בנה בה עמוד, ויש בו הכשר סוכה--פסולה, שאין אלו מחיצות הניכרות, ונמצא על גב העמוד סכך כשר, בלא דפנות.

יד  [טו] הייתה פחותה מעשרה, וחקק בה להשלימה לעשרה--אם יש משפת חקק ולכותל שלושה טפחים, פסולה; פחות מכאן, כשרה, שכל פחות משלושה הרי הוא כדבוק, כמו שביארנו בהלכות שבת.

טו  [טז] דופני סוכה, כשרין מן הכול--שאין אנו צריכין אלא מחיצה מכל מקום, ואפילו מבעלי חיים.  ועושה אדם את חברו דופן ביום טוב, כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה שחברו דופן לה:  והוא שיעשה אותו, שלא לדעת זה שנעשה דופן; אבל אם עשהו לדעת, אסור ביום טוב, ומותר בשאר ימי החג.  וכן עושה בכלים, דופן רביעית ביום טוב; אבל דופן שלישית, לא יעשה אותה בכלים ביום טוב, לפי שהוא מכשיר הסוכה, ואין עושין אוהל עראי ביום טוב.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שופר וסוכה ולולב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח