משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

הלכות דעות פרק ה

א  כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהן משאר העם--כך צריך שיהיה ניכר במעשיו, במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדיבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו:  ויהיו כל המעשים האלו, נאים ומתוקנים ביותר.

ב  כיצד--תלמיד חכמים לא יהיה גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, ולא יאכל ממנו אכילה גסה.  ולא יהא רודף למלאות בטנו, כאלו שמתמלאין ממאכל ומשקה עד שתפוח כרסן; ועליהם מפורש בקבלה, "וזיריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם" (מלאכי ב,ג)--אמרו חכמים, אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים.

ג  והם האומרים "אכול ושתה, כי מחר נמות" (ישעיהו כב,יג).  וזה הוא מאכל הרשעים; ושולחנות אלו, הם שגינה הכתוב ואמר "כי כל שולחנות, מלאו קיא צואה, בלי, מקום" (ישעיהו כח,ח).  אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שניים, ואוכל ממנו כדי חייו ודייו; הוא שאמר שלמה, "צדיק--אוכל, לשובע נפשו" (משלי יג,כה).

ד  [ב] כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו.  לא יאכל בחנות ולא בשוק אלא לפי צורך גדול, כדי שלא יתגנה בפני הברייות; ולא יאכל אצל עמי הארץ, ולא על אותן השולחנות המלאים קיא צואה.  ולא ירבה סעודותיו בכל מקום, ואפילו עם החכמים.  ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה; ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד, כגון סעודת אירוסין ונישואין--והוא שיהיה תלמיד חכמים, שנשא בת תלמיד חכמים.  והצדיקים החסידים הראשונים לא אכלו מעולם, מסעודה שאינה שלהם.

ה  [ג] כשהחכם שותה יין, אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו.  וכל המשתכר, הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו; ואם משתכר בפני עמי הארץ, הרי זה חילל את השם.  ואסור לשתות בצוהריים ואפילו מעט, אלא אם היה בכלל האכילה, שהשתייה שבכלל האכילה אינה משכרת, ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון.

ו  [ד] אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד, ראוי לו לתלמיד חכמים שינהיג עצמו בקדושה:  ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול, אלא מלילי שבת ללילי שבת, אם יש בו כוח.  וכשהוא מספר עימה, לא יספר לא בתחילת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלאה, ולא בסוף הלילה כשהוא רעב--אלא באמצע הלילה, כשיתאכל המזון שבמעיו.

ז  ולא יקל ראשו ביותר, ולא ינבל את פיו בדברי הבאי, ואפילו בינו לבינה; הרי הוא אומר בקבלה, "מגיד לאדם מה שיחו" (עמוס ד,יג)--אמרו חכמים, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, עתיד ליתן עליה את הדין.

ח  ולא יהיו שניהם לא שיכורים, ולא עצלנין, ולא עצבנין; ולא אחד מהן.  ולא תהיה ישנה; ולא יאנוס אותה, והיא אינה רוצה--אלא ברצון שניהם, ובשמחתן.  יספר מעט וישחק עימה מעט, כדי שתתיישב נפשו; ויבעול בבושה ולא בעזות, ויפרוש מיד.

ט  [ה] כל הנוהג מנהג זה--לא דיי לו שקידש נפשו, וטיהר עצמו, ותיקן דעותיו; אלא שאם היו לו בנים--הווין בנים נאים וביישנים, ראויין לחכמה ולחסידות.  וכל הנוהג במנהגות שאר העם, ההולכים בחושך--הווין לו בנים כמו אותן העם.

י  [ו] צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן:  לא יתבזו, ולא יגלו ראשן ולא גופן.  ואפילו בשעה שייכנסו לבית הכיסא, יהא צנוע, ולא יגלה בגדיו עד שיישב, ולא יקנח בימין.  ויתרחק מכל אדם וייכנס חדר בחדר לפנים מן המערה, ונפנה שם; ואם נפנה אחורי גדר, ירחיק כדי שלא ישמע חברו קולו אם נתעטש, ואם נפנה בבקעה, ירחיק כדי שלא יראה חברו פירועו.  ולא ידבר כשהוא נפנה, אפילו לצורך גדול.  וכדרך שנוהג צניעות בבית הכיסא ביום, כך נוהג בלילה.  ולעולם ילמד אדם עצמו להיפנות שחרית וערבית בלבד, כדי שלא יתרחק.

יא  [ז] תלמיד חכמים--לא יהא צועק וצווח בשעת דיבורו, כבהמות וכחיות; ולא יגביה קולו ביותר, אלא דיבורו בנחת עם כל הברייות.  וכשידבר בנחת, ייזהר שלא יתרחק עד שייראה כדברי גסי הרוח.  ומקדים לשלום כל אדם, כדי שתהא רוחן נוחה הימנו.  ודן את כל האדם לכף זכות--מספר בשבח חברו, ואינו מספר בגנותו כלל.  אוהב שלום, ורודף שלום.

יב  אם ראה מקום שדבריו מועילין ונשמעין, אומר; ואם לאו, שותק.  כיצד:  לא ירצה חברו בשעת כעסו, ולא ישאל לו על נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח; ולא ינחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, מפני שהוא בהול עד שייקבר.  וכן כל כיוצא באלו.  ולא ייראה לחברו בשעת קלקלתו, אלא יעלים עיניו ממנו.

יג  ולא ישנה בדיבורו, ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן.  כללו של דבר--אינו מדבר אלא או בגמילות חסדים, או בדברי חכמה, וכיוצא בהן.  ולא יספר עם אישה בשוק, אפילו היא אשתו או אחותו או בתו.

יד  [ח] לא יהלך תלמיד חכמים בקומה זקופה וגרון נטוי, כעניין שנאמר "ותלכנה נטויות גרון, ומשקרות עיניים" (ישעיהו ג,טז); ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח, כעניין שנאמר "הלוך וטפוף תלכנה, וברגליהם תעכסנה" (שם).

טו  ולא ירוץ ברשות הרבים, וינהוג בשיגעון.  ולא יכפוף קומתו כבעלי חטורת; אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפילה, ומהלך בשווה כאדם שהוא טרוד בעסקיו.

טז  גם במהלכו של אדם, ניכר אם חכם בעל דעה הוא, או שוטה וסכל; וכן אמר שלמה בחכמתו, "וגם בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא" (קוהלת י,ג)--מודיע לכול על עצמו שהוא סכל.

יז  [ט] מלבוש תלמיד חכמים, מלבוש נאה נקי; ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בה.  ולא ילבוש לא מלבוש מלכים, כגון בגדי זהב וארגמן שהכול מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים, שהוא מבזה את לובשיו--אלא בגדים בינוניים נאים.

יח  ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו, כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושין במצריים.  ולא יהיו בגדיו סחובים על הארץ, כמו בגדי גסי הרוח, אלא עד עקבו; ובית יד שלו, עד ראשי אצבעותיו.  ולא ישלשל טליתו, מפני שנראה כגסי הרוח, אלא בשבת בלבד, אם אין לו להחליף.  ולא ילבוש מנעלים מטולאים כבגד טלאי על גבי טלאי, בימות החמה; אבל בימות הגשמים, מותר אם היה עני.

יט  לא ייצא מבושם לשוק, ולא בבגדים מבושמים; ולא ישים בושם בשיערו.  אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמה, מותר.  וכן לא ייצא יחידי בלילה, אלא אם היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו.  כל אלו, מפני החשד.

כ  [י] תלמיד חכמים, מכלכל דבריו במשפט, אוכל ושותה וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו, ולא יטריח על עצמו יותר מדיי.

כא  ציוו חכמים בדרכי ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון, שנאמר "כי תאווה נפשך לאכול בשר" (דברים יב,כ).  דיי לבריא לאוכלו מערב שבת לערב שבת; ואם היה עשיר כדי לאכול בשר בכל יום, אוכל.

כב  ציוו חכמים ואמרו, לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו, וילבוש כראוי לו; ויכבד אשתו ובניו, יתר מן הראוי לו.

כג  [יא] דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה--שנאמר "מי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו . . . אשר בנה בית חדש . . . אשר אירש אישה" (ראה דברים כ,ה-ז).

כד  אבל הטיפשים, מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה; וכן הוא אומר בקללות, "אישה תארש . . . בית תבנה . . . כרם תיטע" (דברים כח,ל)--כלומר יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך.  ובברכה מה הוא אומר, "ויהי דויד לכל דרכיו, משכיל; וה', עימו" (שמואל א יח,יד).

כה  [יב] ואסור לאדם להפקיר או להקדיש כל נכסיו, ויטריח על הברייות.  ולא ימכור שדה, ויקנה בית; ולא בית, ויקנה מיטלטלין או יעשה סחורה בדמי ביתו; אבל מוכר הוא מיטלטלין, וקונה שדה.  כללו של דבר:  ישים מגמתו להצליח נכסיו--לא להתנאות מעט לפי שעה או ליהנות מעט, ויפסיד הרבה.

כו  [יג] משאן ומתנן של תלמידי חכמים, באמת ובאמונה:  אומר על לאו לאו, ועל הין הין.  מדקדק על עצמו, בחשבון; ונותן ומוותר לאחרים כשייקח מהן, ולא ידקדק עליהן.  ונותן דמי הלקח לאלתר.  ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן, ולא יבוא בהרשאה.

כז  מחייב עצמו בדברי מקח וממכר, במקום שלא חייבה אותו תורה, כדי שיעמוד בדיבורו, ולא ישנהו.  ואם נתחייבו לו אחרים בדין, מאריך להן ומוחל להן; ומלווה, וחונן.  ולא יירד לתוך אומנות חברו, ולא יצר לאדם בעולם בחייו.

כח  כללו של דבר--יהיה מן הנרדפין, ולא מן הרודפין; מן הנעלבין, ולא מן העולבין.  ואדם שהוא עושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג).

משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז