תלמוד ירושלמי - מסכת עבודה זרה - הכול
פרק א ב ג ד ה

מסכת עבודה זרה פרק ד

דף כה,א פרק ד הלכה א משנה  רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות ושתים מותרות וחכמים אומרים את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר:

דף כה,א פרק ד הלכה א גמרא  א"ר אמי טעמא דרבי ישמעאל משום מרקוליס גדול אצל מרקוליס קטן ורבנן אמרי משום רגלי מרקוליס כמה הן רגלי מרקוליס רבי בא בשם רבנן דתמן חמשים אמה.  הילכת מרקוליס כך היא שתי אבנים זו על גבי זו והשלישית מלמעלה נתן את השנייה והתרו בו משום אותו ואת בנו לוקה משום ע"ז נסקל נתן את השלישית פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דאיתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה רבי יוחנן אמר אם התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה משום ע"ז נסקל רשב"ל אמר

דף כה,ב פרק ד הלכה א גמרא  אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאילו הותרו בו לשם ע"ז היה נסקל.  אי זו היא מרקוליס כל שהוא סג את הים ואת הדרכים.  הילכת מרקוליס בזריקה השתחוה לה מהו אמר רבי יוסי כל עצמו אינו קרויה מרקוליס אלא בהשתחויה.  ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם ת"ל להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה משתחוה אתה על אבני בית המקדש.  רב מפקד לבית רב אחא רבי אמי מפקד לאינשי ביתה כד תהוון נפקין לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחכון.  רבי יונה רבע על סיטריה רבי אחאי רבע על סיטריה אמר רבי שמואל אנא חמית רבי אבהו רבע כאורחיה אמר רבי יוסי קשיתה קומי רבי אבהו והכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחו' עליה תפיתר בקובע לו מקום.  והכתיב ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים בלבד שתחוייה שאינה על הארץ וכי יש שתחויי' שאינה על הארץ ויכרעו אפים ארצה על הרצפה ושיתחו.  רבי אבהו מוסיף על הודו לה' כי טוב רבי מנא מוסיף על כי לעולם חסדו על ישראל.  רבי יוחנן אמר לרבי חייה בר בא בבלייא תרין מילין סלקין מן גביכון מפשוטיתא דתעניתא וערובתא דיומא שביעיא.  רבנן דקיסרין אמרין אוף הדא מקזתא.  ואיתא כיי דמר ר' אמי בבלייא בשם רבנן דתמן לא היתרו שתחוייה אלא לתענית ציבור ובלבד על הצד.  רבי ינאי זעירא בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו יאמר לו הקב"ה קום לך אל יפול ובלבד יחיד על הציבור:  וחכמים אומרים את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר.  את שהוא נראה עמו גופו <אסור ואת שאינו נראה עמו מותר את שהוא נראה עמו גופו> ואת שאינו נראה עמו אינו גופו.  את שהוא נראה עמו אסור לית הדא פליגא על ריש לקיש דריש לקיש אמר ע"ז שנשתברה מותרת לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר.  ולית היא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר ע"ז שנשתברה אסורה ולא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר.  ומר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין

דף כו,א פרק ד הלכה א גמרא  ואילו במקומן.  רבי בא בשם רב זמנין דאת אמר שיברי ע"ז אין לה ביטול וזמנין דאת אמר משמשי ע"ז אין להן ביטול מ"ד משמשין כ"ש ע"ז מאן דמר ע"ז הא משמשין לא.  רבי שמואל רבי אבהו בשם רב אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול לעולם משום עבודת ע"ז.  שמע רבי יוחנן ומר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לע"ז של אכלים אין להן ביטול לעולם כיצד הוא מבטלה רבי חייה בר אדא אמר ברוק והתני רבי חייה אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול אמר רבי פינחס כאן בנזרקות לה וכאן בשאין נזרקות לה כהדא רבי שמעון ברבי הוה ליה מרקוליס גו חקלא אתא גביה בורגנרה אמר ליה בגין דשמעית דארכונא בעי מיעבור הכא למחר אלא בחייך דאת מריס אילין כיפייא מן דרימון אזל בעו מיסבינון אמר ליה דידי אינון שמע רבי חייה בר ווה ומר ואית לאימיה בר.  ולא רבי חייה רבה תניתה אלא מן דשמעה מיניה חזק וקבעה:

דף כו,א פרק ד הלכה ב משנה  מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אילו מותרין פרכילי ענבים עטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור:

דף כו,א פרק ד הלכה ב גמרא  אמר ר' יונתן לא סוף דבר עטרות שיבולים אלא אפי' עטרות של וורד אמר רבי יוסי לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות אלא אפילו עבודה זרה שאין לה קנקלין מצא בתוכה כסות או כלים הרי אילו מותרין:

דף כו,ב פרק ד הלכה ג משנה  ע"ז שיש בה גינה ומרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה:

דף כו,ב פרק ד הלכה ג גמרא  כיני מתניתא בטובת הכומרין ושלא בטובת הכומרין.  חלילין של ע"ז אסור למוכרן אם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שעושין בהן צורך לע"ז מותר למוכרן חנות של ע"ז אסור לשוכרה אם היתה מעלה שכר למדינה אע"פ שעושין בה צורך לע"ז מותר לשוכרה.  הגובה לשם ע"ז אסור ליתן לו אם היה מעלה שכר למדינה אע"פ שהוא גובה לשם ע"ז מותר ליתן לו ומתניתא אמרה כן היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה:

דף כו,ב פרק ד הלכה ד משנה  ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל משתיעבד נכרי מבטל ע"ז שלו ושל ישראל וישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי המבטל ע"ז ביטל משמשיה ביטל משמשיה משמשיה מבוטלין והיא אסורה:

דף כו,ב פרק ד הלכה ד גמרא  רשב"ל אמר באומן שעושה למכור לשוק היא מתניתא שכיון שגמרה דבר ברי שהשתחוה לה.  רבי יוסי בעי אם דבר ברי שהשתחוה לה בדא תנינן ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד.  רבי הילא בשם רשב"ל החוצב צלם לע"ז אע"ג דאת אמר אין קרקע נאסר מתרין בו על כל סיתות וסיתות לכשיתלש לוקה.  אמר רבי יוסי את ש"מ העושה צלם לע"ז אע"ג דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר מתרין בו על כל קורנס וקורנס לכשיגמר לוקה.  ע"ז של נכרי אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול ושל ישראל משתיעבד לפיכך אין לה ביטול אמר רבי זעירא לית כאן לפיכך אלא אין לה ביטול ויש לה ביטול.  ע"ז של נכרי אסורה מיד דכתיב אבד תאבדון מיד ושל ישראל עד שתיעבד דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגומר לכשישים.  ואית דמחלפין ליה ע"ז של ישראל אסור מיד דכתיב ארור האיש ושל נכרי עד שתיעבד דכתיב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים.  רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל שמע לה מן הדא אם ירשתו כשהוא אלוה באש תשרפו ואם לאו אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם.

דף כז,א פרק ד הלכה ד גמרא  רבי יוחנן בשם רבי ינאי שמע לה מן הדא לא תחמוד כסף וזהב עליהם את אין את חומד ולוקח אחרים חומדים ואת לוקח.  רבי יוחנן אמר לבר דרוסיי חות ותכר כל אילין צלמייא דנו דימוסין ונחת ותבר כולהון פרא חד ולמה כן אמר רבי יוסי בי רבי בון מפני שנחשד ישראל אחד להיות מקטיר עליו.  רבי חיי' בר אשי בשם רב רבי הוה יתיב מתני לרבי שמעון בריה הנכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו.  א"ל עד דהוה היילך עלך כן את תניי תני הנכרי מבטל ע"ז שלו ושל ישראל אמר לו לאו בני ע"ז שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם ותני כן ר"ש בן מנסיא אומר ע"ז שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם.  רב מתני בשם טעמא דאהן תנייא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה לעולם.  בר קפרא אשכח חד עיזקא צר.  חד טלי ארמאי הוה פדי בתריה הוה מחי ליה הוה מיקל ליה הוה א"ל רוק עלה והוא לא מקבל עלוי אשתין עלה והוא לא מקבל עלוי.  הדא אמרה נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו על כרחו והוא שיודע טיב ע"ז שלו הדא אמרה עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם.  ותיעשה כע"ז שהניחוה עובדיה ותהא בטילה אמר רבי זעירא כל שאילו מאיליה היא בטילה ישראל מבטלה וכל שאילו מאיליה אינה בטילה אין ישראל מבטלה.  רב אמר בימוס לא בטיל הא אם ביטלו בטל מחלפת שיטתיה דרב תמן הוא אמר מזו המתיך כוס לע"ז נאסר מיד והכא את אמר הכין כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' דרב אמר מזו המתיך כוס לע"ז נאסר מיד.  רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלו מחלפה שיטתיה דרב

דף כז,ב פרק ד הלכה ד גמרא  תמן אמר רב ששת בשם רב בשהילכו להם המהלכים בדרך אחרת והכא הוא אמר הכן כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתיה דרב אמר מזו המתיך כוס של עבודה זרה נאסר מיד.  אמר רבי יוחנן מצבה כל שהוא יחידית מזבח כל שאבניו מרובות חזקיה אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן מתניתא דחזקיה פליגא עלוי נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה.  רבי זעירא רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה רבי חייה רבי בא רבי לעזר בשם רב הושעיה בשומר כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות רדוף אחריהם עד שתקעקע ביצתם מן העולם ברם הכא שברת המצבה הנח לה נתצת המצבה הנח לה.  כתיב לא תעשו לכם אלילים ופסל ומסכה לא תקימו לכם לא היא עשייהא היא קימה אמר רבי הילא עשייה בתחילה קימה כל שאילו תפל לא יקימינה כתיב ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם.  ומניין ליתן את האמור בזה לזה ואת האמור בזה לזה אמר רבי בון בר חייה לצדדין איתאמרת או שיבור או גידוע או נתיצה לכל אחת ואחת:

דף כז,ב פרק ד הלכה ה משנה  כיצד מבטלה קטע ראש אוזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אע"פ שלא חסירה ביטלה רקק בפניה השתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה מכרה או מישכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל:

דף כז,ב פרק ד הלכה ה גמרא  אמר רבי זעירה הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום אבל מכרה מתוך הקפדה דברי הכל בטילה והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו'.  זעורה בר חיננה בשם ר' חנניה כשמכרה לצורך נחלקו

דף כח,א פרק ד הלכה ה גמרא  אבל אם מכרה לעובדה דברי הכל אינה בטילה רב ירמיה בשם רב בשמכרה לעובדיה נחלקו אבל אם מכרה לצורך דברי הכל בטילה היא.  רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן דברי הכל רבי הילא בשם רשב"ל במחלוקת ואתייא דרבי חנינה כר' יוחנן ודרב ירמיה כריש לקיש מאי כדון בשמכרה לצורך נחלקו אבל אם מכרה לעובדיה דברי הכל אינה בטילה:

דף כח,א פרק ד הלכה ו משנה  עבודה זרה שהניחוה עובדי' בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה בימוסיות של מלכים הרי אילו מותרין מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין:

דף כח,א פרק ד הלכה ו גמרא  תני מלחמת יהושע אסורה במלחמ' יהושע מותרת מלחמת דוד מותרת במלחמ' דוד אסורה.  מלחמת יהושע אסורה דכתיב כי החרם תחרימם במלחמת יהושע מותרת שהיא לשעה.  מלחמת דוד מותרת מה שהיה איתי הגיתי מבטל במלחמת דוד אסורה שהיא לעולם:

דף כח,א פרק ד הלכה ז משנה  שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בע"ז מפני מה אינו מבטלה אמרו להן אילו לדבר שאין צורך העולם בו היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות להרים ולגבעות יאבד עולמו מפני השוטין אמרו להן אם כן יאבד דבר שאין צורך העולם בו ויקיים דבר שצריך העולם בו אמרו להן אף אנו מחזקים ידי עובדיהן של אילו ויאמרו תדעו שהן אלוהות שהרי אילו בטלו ואילו לא בטלו:

דף כח,א פרק ד הלכה ז גמרא  גזל זרע וזרע אין סופו לצמח הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר אלא הניחו לעולם שינהיג כמנהגו שוטים שקילקלו עתידין ליתן דין וחשבון.  אמר ר' זעירא אילו הוה כתיב כמוהם יהיו עובדיהם קשיא עובדי החמה כחמה ועובדי הלבנה כלבנה אלא כמוהם יהיו עושיהם.  אמר רבי מנא אילו כתיב כמוהם יהיו עובדיהם לא קשיא דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה.  רב נחמן בשם רבי מנא עתידה ע"א להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטילה מן העולם ומה טעם

דף כח,ב פרק ד הלכה ז גמרא  יבושו כל עובדי פסל.  רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקב"ה ובטילה מן העולם ומה טעם ישתחוו לו כל אלהים:

דף כח,ב פרק ד הלכה ח משנה  לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר:

דף כח,ב פרק ד הלכה ח גמרא  תני רבי חנן והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו אבל אם העלים עיניו ממנו לא בדא עד כדון כשהיה נוטל יין וענבים כאחת ונותן על התפוח היה נותן אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן אפילו מן מותר גוממיות שתחת האשכולות אסורות שבצידיהן מותרות רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן הן עצמן נעשות יין נסך גת שפקקה נכרי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת שאי איפשר שלא היה שם שיפה אחת טלולה ונוגע בה ומנסך כל הבור רב הונא בשם רב

דף כט,א פרק ד הלכה ח גמרא  הקילוח כבור רבי זעירא בעי בכל אתר לית את עבד הנצוק חיבור והכא את עבד הנצוק חיבור סבר רב הונא נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור רבי בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך הבור מאי דאמר רב הונא בשם רב הקילוח כבור סבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך תמן אמרי בשם רב מגעו של נכרי עושה יין נסך רב נחמן בר יעקב אמר ובלבד בשותת.  ארמייא נפל לגובא אתא עובדא קומי רב הונא אמר כובשין עליו עד דתזחלון גובה אמר רבי חנינה ידא אושיט אמר אייתון ניצרין וזלפין מותי ידיה.  שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב נכרי מאימתי עושה יין נסך א"ל משיודע בטיב ע"ז אפיק רב יאשיה מכילתא א"ל הדא דאת אמר בלוקח ענבים מן הנכרי אבל הנכרי עצמו בן יומו עושה יין נסך.  נכרי מהו שיעשה בפיו יין נסך רב אדא בשם רבי לעזר אין נכרי עושה יין נסך בפיו רבי ירמיה בשם רבי אבהו הנכרי עושה יין נסך בפיו ותני כן אגרוניסוס שטעם מן הכוס או מן המיניקת והחזיר לחבית אסור על דעתיה דרב אדא בשם רבי לעזר והוא שהחזיר הנכרי על דעתיה דרבי ירמיה בשם רבי אבהו ואפילו החזיר ישראל:

דף כט,א פרק ד הלכה ט משנה  דורכין עם הנכרי בגת אבל לא בוצרין עמו וישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו

דף כט,ב פרק ד הלכה ט משנה  אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת:

דף כט,ב פרק ד הלכה ט גמרא  אמר רבי יונה הדא דאת אמר והוא שהילכו עליהן דרוכית שתי וערב אבל לא הילכו עליהן דרוכית שתי וערב לא בדא.  רבי יוסי בעי אם בשהילכו עליהן דרוכית שתי וערב אפילו כמשנה הראשונה דתני בראשונה היו אומרים בוצרין עם הנכרי ודורכין עם ישראל מפני שעושה בטומאה ואין דורכין עם הנכרי חזרו לומר אין בוצרין עם הנכרי ואין דורכין עם ישראל שהוא עושה בטומאה אבל דורכין עם הנכרי ומסייעין עמו עד שיתעלם מעיניהם נתעלם מעיניהן נעשה יין נסך מ"ט דר' יונה שכבר ניטמו מהיכשר בצירה מאי טעמא דר' יוסי טהורים היו דבר תורה את הוא שגזרתה עליהן טומאה.  חייליה דר' יוסי מהדא דמר ר' יוסי בשם ר' הילא בדין היה שיהא אדם פוטר את טיבלו דבר תורה דכתיב ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין את יכול ליתנו לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמאותן:

דף ל,א פרק ד הלכה י משנה  נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר:

דף ל,א פרק ד הלכה י גמרא  ותני עלה לא ליתתון ולא טוחנין ולא בוללין עמו אמר ר' הילא כאן דחולין כאן דתרומה והתנינן נחתום אית לך מימר נחתום בתרומה.  חברייא אמרי כאן בלותת כאן בשאינו לותת והא תנינן אבל משתטיל למים לא תגע אצלה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה.  רבי חייה ורבי אמי חד אמר חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתה וחד אמר אישר.  מאן דאמר חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתה מהו שואלין בשלומן אישר.  ומאן דאמר לנכרי אישר מהו שואלין בשלומן של ישראל שלום עליכם.  דילמא רבי חנינה בר פפא ורבי שמואל בר נחמן עברון על חד מן חורשי שיביעת א"ל רבי שמואל בר נחמן אישר.  א"ל ר' חנינה בר פפא לא כן אלפן רבי ולא אמרו העוברים וגו' שאסור לומר לחורשי שביעית אישר.  אמר לקרות את יודע לדרוש אי את יודע ולא אמרו העוברים אילו האומות העכו"ם שהן עוברין מן העולם שלא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם ומה ישראל אומר להם ברכנו אתכם בשם ה' וישראל אומרים להם לא דייכם כל הטובות והנחמות הבאים לעולם בשבילינו ואין אתם אומרים לנו בואו דייכם כל הטובות והנחמות הבאים לעולם בשבילינו ואין אתם אומרים לנו בואו ושאו לכם מן הברכות ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות וגילגליות וארנונות הורי ר' אמי לרדות עמו אסור ודכוותה לזלוף עמו אסור:

דף ל,א פרק ד הלכה יא משנה  נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלוה אסור אין עליו מותר נפל לבור ועלו ומדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה או שהיה מתפח על פי חבית מרותחת כל אילו היה מעשה ואמרו ימכרו ור"ש מתיר נטל את החבית וזרקה לבור זה היה מעשה והכשירו:

דף ל,א פרק ד הלכה יא גמרא  רב ששת בשם רב והוא שיהיה לו עליו מלוה על אותו הבור אבל אין לו מלוה על אותו הבור שכן דרך בעלי החוב לעמוד בגיתות ובגרנות.  הוון בעו מימר מ"ד והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך לפישוט ידיים

דף ל,ב פרק ד הלכה יא גמרא  ומאן דמר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור חוץ לפשיטו ידיים ולא כן אמר רבי בא בשם רב ששת כשם שנתנו פישוט ידיים בטהרות כך נתנו פישטו ידיים ביין נסך אלא כיני מאן דמר והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך פישוט ידיים ומאן דמר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור ובלבד חוץ לפשיטו ידיים.  רבי אבין בשם רבי שמואל הלכה כר"ש ר' אבין בשם שמואל אני כפרת ר"ש או מתיר בשתייה או אוסר בהנייה אמר ר' ירמיה בשם רבי אבהו מעשה היה והורה בשתייה כר"ש ר' שמואל בשם רבי אבהו אין הנכרי עושה יין נסך בזריקה.  נכרי מהו שיעשה יין נסך בחמתו נישמעינה מן הדא ארמייא הוה ליה קופין גו מעצרתא אתא ישראל וזלף בהון חמר אתא ארמייא קולתה ושפכין לגובה אתא עובדא קומי רבנן אמרי אין הנכרי עושה יין נסך מחמתו.  רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא זה שמוזג בחמין אסור בצונן מותר יבוא עלי שלא עשיתי מימי רבי יסא אזל לצורך חמתון שתן חמר וחמימין וארמייא מזג אמר לון מה שרא לכון:

דף ל,ב פרק ד הלכה יב משנה  המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה נכרים וישראל מותר בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר אין שם שומר צריך להיות יושב ומשמר אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת.  המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו

דף לא,א פרק ד הלכה יב משנה  והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים:

דף לא,א פרק ד הלכה יב גמרא  רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינה לא סוף דבר פתח אלא אפילו חלון ויש בה ארבעה על ארבעה על רום עשרה ובלבד מקורה ובמגופף.  היה לרבי נימר אם היה נראה עולה ויורד בו אסור ואם לאו מותר.  רבי בא בשם רב יהודה בעיר שיש בה דלתים ובריח היא מתניתא בדא תני שומר אע"פ שאינו בא אחת לקיצים.  תני ישראל ונכרי שכנסו את יינן בפרכייא של עיר אפילו שומרים נכרים אפי' חביות פתוחות מותרות שאין מנסכין כן.  רבי הילא בשם רבי ינאי הלוקח כמוכר ותני כן אחד הלוקח ואחד המוכר ברשות הנכרי בזמן שהיין של ישראל וישראל דר שם מותר והוא שיהא עליו מפתח וחותם ובזמן שהיין של נכרי וישראל דר שם מותר והוא שיהא לו עליו מפתח וחותם ואם אין ישראל דר שם אסור אף על פי שיש עליו מפתח וחותם.  רבי יילי בשם רבי ינאי חלוקים על רבי שמעון בן לעזר לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דבתרה המטהר יינו של נכרי וכו':

תלמוד ירושלמי - מסכת עבודה זרה - הכול
פרק א ב ג ד ה