תלמוד ירושלמי - מסכת בבא מציעא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת בבא מציעא פרק ט

דף לב,א פרק ט הלכה א משנה  המקבל שדה חבירו מקום שנהגו לקצור יקצור לעדור יעדור לחרוש אחריו יחרוש הכל כמנהג המדינה כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים ושניהן מספקין את הקנים:

דף לב,א פרק ט הלכה א גמרא  מקום שנהגו לקצור ותלש.  אמר ליה את בעיתה לתלוש וקצר.  אמרין ליה פוק דריתה.  תני המקבל שדה מחבירו הרי זה קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר.  החופר והכייל והסנטר שומרי העיר והאיקונומוס נוטלין שכרן מן האמצע.  הבייר והבלן והספר בזמן שבאין מכח האריס נוטלין מכח האריס מכח בעל הבית נוטלין מכח בעל הבית.  אין משנין על מנהג מדינה:

דף לב,א פרק ט הלכה ב משנה  המקבל שדה מחבירו והיא בית שלחין או בית האילן יבש המעיין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מחכירו אם אמר לו השכר לי בית שלחין זו או שדה בית האילן זו יבש המעיין ונקצץ האילן מנכה לו מחכירו:

דף לב,א פרק ט הלכה ב גמרא  א"ר יצחק בשיבש כל המעיין ברם אין הוה עמוק תרתין קומין ואת עביד שלשה קומין עמוק.  יכלין מימר ליה לעי ביה והוא סגי:  נקצץ האילן.  א"ר יצחק בשנקצץ כל האילן אבל אם נשתייר בו ממטע עשרה לבית סאה.  יכיל מימר ליה בקדמיתא הוו דחשין ולא הוו עבדין סגין.  ברם כדון הינון דלילין ועבדין סגין:

דף לב,ב פרק ט הלכה ג משנה  המקבל שדה מחבירו אם משזכה בה הבירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו שהוא כותב לו אם אוביר ולא אעביד אישלם במיטבא:

דף לב,ב פרק ט הלכה ג גמרא  א"ר יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו.  המבטל ספינתו וחנותו מהו:

דף לב,ב פרק ט הלכה ד משנה  המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש אמר לו מה איכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורך אין שומעין לו שהוא אומר למחר את יוצא ממנה והיא מעלה לפניי עשבים המקבל שדה מחבירו ולא עשת אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב להיטפל בה א"ר יהודה מה קיצבה כרי אלא אם יש בה כדי ניפלה:

דף לב,ב פרק ט הלכה ד גמרא  כמה כדי להעמיד בה כרי ר' יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי ובלבד כדי שיעמיד הרחת.  ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה והוא שיהא בית מכנס שלה מלמעלה.  ר' יהושע בן לוי אמר חוץ מיציאותיו של זה ר' יוסי בן חנינה אומר חוץ מיציאותיו של זה ושל זה.  א"ר אבהו כדי ניפלה כדי הזרע הנופל בה:

דף לב,ב פרק ט הלכה ה משנה  המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו ואם אינו מכת מדינה אינו מנכה לו מחכירו ר' יהודה אומר אם קיבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה מחכירו:

דף לב,ב פרק ט הלכה ה גמרא  רב הונא אמר בשנשדפה כל אותה הרוח שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן והוא שזורעה.  דו יכיל מימר ליה אילו הוות זרעתה הוות עבדה סגין.

דף לג,א פרק ט הלכה ה גמרא  הגע עצמך שהיו שדות אחרו'.  ולא יכיל מימר ליה קודשא בריך הוא מגלגל עם רשיעייא.  היו שם שדות אחרות ולקו.  יכול מימר ליה עד כא הוינא חייב בה מיכא ולהלן לינה חייב בה:

דף לג,א פרק ט הלכה ו משנה  המקבל שדה מחבירו בעשרת כור חטים לקת נותן לו מתוכה היו חיטיה יפות לא יאמר לו הרי אני לוקח מן השוק אלא נותן לו מתוכה:

דף לג,א פרק ט הלכה ו גמרא  תני המקבל שדה מישראל מעשר ונותן לו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בין מאותו המין בין מאותו השדה תורם ונותן לו אבל משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו.  ר' מאיר אומר אף מאותה שדה מאותו המין תורם ונותן לו אבל משדה אחר או ממין אחר אין מעשר ונותן לו:

דף לג,א פרק ט הלכה ז משנה  המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורין לא יזרענה חיטין חטין יזרענה שעורין רשב"ג אוסר קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית רשב"ג אוסר:

דף לג,א פרק ט הלכה ז גמרא  ניחא שעורין לא יזרענה חיטין חיטין לא יזרענה שעורין.  ואתייא כר' לא או כדברי הכל.

דף לג,ב פרק ט הלכה ז גמרא  במקום שאין שעורין כפליים בחיטין אבל במקום שמעלין שעורין כפליים בחיטין זורעה שעורים:

דף לג,ב פרק ט הלכה ח משנה  המקבל שדה מחבירו לשנים מועטת לא יזרענה פשתן ואין לו קורת שקמה קיבלה ממנו לשבע שנים שנה ראשונה זורעה פשתן <המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן> ויש לו קורת שקמה:

דף לד,א פרק ט הלכה ח גמרא  ניחא חטין לא יזרענה פשתן.  פשתן לא יזרענה חיטין פשתן לוקה הארץ שלשה שנים ותימר כן.  פי' ר' מנחם אחי רבי גוריון קומי ר' לא מוטב לזורעה פשתן אחר פשתן ולא שעורין אחר שעורין:

דף לד,א פרק ט הלכה ט משנה  המקבל שדה מחבירו שבע שנים בשבע מאות דינר אין השביעית מן המיניין שבוע אחד בשבע מאות דינר השביעית מן המיניין:

דף לד,א פרק ט הלכה ט גמרא  תני המקבל שדה מחבירו זורעה שנה אחת ולא צימיחה כופין אותו לזורעה שנייה.  שנייה ולא צימיחה אין כופין אותו לזורעה שלישית.  אמר ר"ל הדא דתימר בשדה שאינה בדוקה אבל בשדה שהיא בדוקה כופין אותו וזורעה שלישית:

דף לד,א פרק ט הלכה י משנה  שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום ושכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה.  שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל הלילה יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום:

דף לד,א פרק ט הלכה י גמרא  שמואל אמר למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו.  ר' דוסא אומר

דף לד,ב פרק ט הלכה י גמרא  יום אחד הוא דתמר עובר עליו כל שימות הללו.  אין בגלל מקיימא קראי תיפתר בשכיר שעות יום ולילה שיכול לגבות כל היום וכל הלילה.  ותני כן שכיר שעות ביום גובה כל היום בלילה גובה כל הלילה שכיר שעות ביום ובלילה גובה כל הלילה וכל היום:

דף לד,ב פרק ט הלכה יא משנה  אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר אימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל החנווני או אצל שולחני אינו עובר עליו השכיר נשבע בזמנו ונוטל עיבר זמנו אינו נשבע ונוטל ואם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל.  גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר:

דף לד,ב פרק ט הלכה יא גמרא  כתיב לא תעשוק עני ואביון מאחיך אילו ישראל.  מגרך זה גר צדק.  בארצך לרבות הבהמה והעבדים.  בשעריך לרבות המטלטלין.  תני יכול המחהו אצל חנווני או אצל שולחני יהא עובר עליו אינו עובר עליו אבל עוברין הן עליו אימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו.  השכיר בזמנו נשבע ונוטל ריש לקיש אמר בשאמר לו נתתי אבל אם א"ל אתן למחר אם אמר לו נתתי אינו נאמן:  ר' יוסי בן חנינה אומר ואפילו למחר אם אמר לו נתתי נאמן.  כתיב לא תעשוק את רעך פרט לגר תושב:

דף לד,ב פרק ט הלכה יב משנה  המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין לא יכנס לביתו ויטול את משכונו שנאמר בחוץ תעמוד וגו' היו לו שני כלים נוטל אחד ומחזיר אחד מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בבית דין:

דף לה,א פרק ט הלכה יב גמרא  כתיב בנזקין שיהא גובה בעידית שנא' מיטב שדהו וגו' וכתיב במלוה שיהא גובה בבינונית שנאמר והאיש אשר אתה נושבה בו וגומר למדו קרקעות מן המשכונות.  ודכוותה ילמדו משכונות מקרקעות.  פירשו רבי סימאי דבר תורה שיהא שליח בית דין נכנס וגובה בבינונית שאם יכנס המלוה הרי הוא מוציא היפה ואם יכנס הלווה מוציא הרע אלא שליח בית דין נכנס וגובה בבינונית.  תני רבי ישמעאל דבר תורה שיהא הלווה נכנס שנאמר והאיש אשר אתה נושבה בו וגו'.  א"ר לא תניי תמן חבול בבית דין שלא בבית דין מניין ת"ל אם חבול תחבול מישכנו שלא ברשות עובר על כל שם ושם שיש לו.  א"ר לא הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו.  מישכנו וחזר ונתן לו מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסין משועבדין ואם מחזיר לו לאי זה דבר שמישכנו הוא ממשכנו.  פירש ר' שמא תבוא שמטה וישמיט או שמא ימות הלה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין.  תני חובל כסות יום בלילה וכסות לילה ביום מחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה.  כר וסדין שדרכן לכסות בלילה חובלן ביום ומחזירן בלילה קורדום ומחרישה שדרכן לעשות בהן מלאכה ביום חובלן בלילה ומחזירן ביום.  א"ר לא זימנין דתיפתר ההן קרא לא תבא עליו השמש לא תדנח עלוי שמשא וזימנין דתיפתר להלא תטמעי עלוי שמשא.  דכתיב השב תשיב לו את העבוד כבוא השמש עם מעלי שמשא.  עד בוא השמש תשיבנו לו עד מטמעי שמשא:

דף לה,א פרק ט הלכה יג משנה  אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה החובל את הריחים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר לא יחבל ריחים ורכב ולא ריחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר כי נפש הוא חובל:

דף לה,ב פרק ט הלכה יג גמרא  תני אלמנה בין ענייה בין עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבל בגד אלמנה אחד ענייה ואחד עשירה דברי ר"מ רבי יהודה אומר ענייה אין ממשכנין אותה כל עיקר עשירה ממשכנין אותה ואינו מחזיר שמתוך שבא אצלה משיאה שם רע.  החובל זוג של ספרין עובר על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו חבל אחד מהן אינו עובר על אחד מהן.  הממשכן צמד פרות עובר על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו מישכן אחד מהם אינו עובר אלא על אחד מהן בלבד:

תלמוד ירושלמי - מסכת בבא מציעא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י